ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משפחה חברה ומדינה ישראל והעמים

הַגַּנָּן הָעַרְבִי

מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
לחץ להקדשת שיעור זה
מִנַּיִן כְּשֶׁאַתָּה מֹכֵר, מְכֹר לְיִשְׂרָאֵל חֲבֵרְךָ, תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר, לַעֲמִיתֶךָ - מְכֹר, וּמִנַּיִן שֶׁאִם בָּאתָ לִקְנוֹת קְנֵה מִיִּשְׂרָאֵל חֲבֵרְךָ, תַּלְמוּד לוֹמַר 'אוֹ קָנֹה מִיָּד עֲמִיתֶךָ' (רָשִׁ"י, וְיִקְרָא, כ"ה,י"ד).
שְׁלֹמֹה יָצָא מֵאֲסִיפַת הַוַּעַד בִּתְחוּשָׁה טוֹבָה. הַשָּׁעָה הָיְתָה כְּבָר שְׁעַת עֶרֶב מְאֻחֶרֶת, וְדָיְרֵי הַבִּנְיָן הִתְפַּזְּרוּ בִּזְרִיזוּת לְבַתֵּיהֶם לְאַחַר אֲסֵפַת וַעַד הַבַּיִת.
כְּפִי שֶׁדֻּבַּר בַּאֲסֵפָה, כְּבָר זְמַן רַב שֶׁהַצִּמְחִיָּה בַּחֲצַר הַבִּנְיָן יוֹצֵאת מִכְּלַל שְׁלִיטָה. צְמָחִים אֲחָדִים מִשְׁתַּלְּטִים עַל כָּל חֶלְקָה פְּנוּיָה וַאֲחֵרִים נְבוּלִים וּצְרִיכִים חִדּוּשׁ וְטִפּוּחַ. סוֹף סוֹף הִגִּיעוּ לְהַסְכָּמָה שֶׁצָּרִיךְ לְטַפֵּל בָּעִנְיָן וַאֲפִלּוּ מַר כֹּהֵן הִבְטִיחַ לְטַפֵּל בְּכָךְ מִיָּדִית. "אִשְׁתִּי בְּוַדַּאי תִּשְׂמַח לִשְׁמֹעַ עַל הַהִתְפַּתְּחוּת" חָשַׁב לְעַצְמוֹ רֶגַע לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ.
עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים. שְׁלֹמֹה הִתְקָרֵב לַבִּנְיָן לְאַחַר יוֹם עֲבוֹדָה אָרֹךְ כְּשֶׁנִּתְקַל בְּאָדָם הַגּוֹזֵם וּמְנַקֶּה אֶת חֲצַר הַבִּנְיָן. "אוֹהוֹ, בְּוַדַּאי זֶהוּ הַגַּנָּן הֶחָדָשׁ!" חָשַׁב לְעַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה. "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם!" קָרָא שְׁלֹמֹה בַּעֲלִיצוּת כְּשֶׁנִּכְנַס לַחֲצַר הַבִּנְיָן. "אֲהָלָן!" עָנָה הַגַּנָּן בְּמִבְטָא עֲרָבִי כָּבֵד. שְׁלֹמֹה הִתְעַכֵּב בַּחָצֵר וְדִבֶּר עִם הַגַּן הֶחָדָשׁ כַּמָּה דַּקּוֹת. לְאַחַר מִכֶּן בֵּרְכוֹ לְשָׁלוֹם וְנִכְנַס לְתוֹךְ הַבִּנְיָן. תּוֹךְ כְּדֵי עֲלִיָּתוֹ בַּמַּדְרֵגוֹת לְבֵיתוֹ, הֵחֵלּוּ לְנַקֵּר בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה מַחֲשָׁבוֹת לֹא נְעִימוֹת. הַגַּנָּן, אַחְמֶד שְׁמוֹ, גָּר בַּכְּפָר הַסָּמוּךְ הַיָּדוּעַ לְשִׁמְצָה. כַּמָּה מְחַבְּלִים יָצְאוּ מִכְּפַר זֶה בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת, וּפְנֵיהֶם לֹא הָיוּ לְשָׁלוֹם.. "מַדּוּעַ לֹא הוֹדִיעַ לָנוּ מַר כֹּהֵן שֶׁבִּרְצוֹנוֹ לְהָבִיא עֲרָבִי?" תַּמָּה לְעַצְמוֹ "הֲרֵי לֹא חֲסֵרִים גַּנָּנִים יְהוּדִים טוֹבִים".
מִיָּד כְּשֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ הֵחֵל לְחַפֵּשׂ אַחַר גַּנָּן יְהוּדִי טוֹב בִּמְחִיר מַתְאִים. לְאַחַר זְמַן מָה הִצְלִיחַ לְהַעֲלוֹת בְּחִפּוּשָׂיו שְׁנֵי גַּנָּנִים שֶׁהִסְכִּימוּ לְהַחֲלִיף אֶת אַחְמֶד הַגַּנָּן, כְּשֶׁהֵם רַק מְעַט יְקָרִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ.
שְׁלֹמֹה הִתְכַּוֵּן לַעֲלוֹת לְבֵיתוֹ שֶׁל מַר כֹּהֵן וּלְהַבִּיעַ אֶת דַּעְתּוֹ בְּנוֹשֵׂא הַעֲסָקָתוֹ שֶׁל אַחְמֶד, כְּשֶׁאִשְׁתּוֹ עָצְרָה בַּעֲדוֹ. "אוּלַי אֵין צֹרֶךְ לַחֲשֹׁשׁ כָּל כָּךְ מֵאַחְמֶד. הוּא נִרְאֶה נֶחְמָד כָּל כָּךְ וְאָכֵן עָשָׂה עֲבוֹדָה טוֹבָה. הוּא הֲרֵי לֹא מַגִּיעַ כָּל יוֹם". שְׁלֹמֹה שָׁמַע אֶת דְּבָרֶיהָ שֶׁל אִשְׁתּוֹ אַךְ לֹא נָחָה דַּעְתּוֹ. "אֵינִי רָגוּעַ כָּל עוֹד אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מְפַרְנֵס גּוֹי וְעַרְבִי כַּאֲשֶׁר יֵשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתִי לְפַרְנֵס יְהוּדִי". הַשְּׁנָיִם דִּבְּרוּ וּלְבַסּוֹף הִצִּיעָה אִשְׁתּוֹ: "אוּלַי נֵלֵךְ כָּעֵת לָרַב, וְנִשְׁאַל אוֹתוֹ מָה דַּעְתּוֹ בָּעִנְיָן".
מִיָּד יָצְאוּ הַשְּׁנַיִם לְכִוּוּן בֵּיתוֹ שֶׁל הָרַב וּפָנוּ אֵלָיו בַּשְּׁאֵלָה: הָאִם עֲלֵיהֶם לִדְאֹג לְהַחְלָפַת הָעוֹבֵד הָעֲרָבִי בְּעוֹבֵד יְהוּדִי? הֲרֵי אָסוּר לְשַׁלֵּם לְגוֹי אִם יֵשׁ יְהוּדִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת הָעֲבוֹדָה. וּבְנוֹסָף יֵשׁ כָּאן חֲשָׁשׁ בִּטְחוֹנִי, שֶׁמָּא אַחְמֶד יְהַוֶּה סַכָּנָה לַיְּהוּדִים תּוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם?

תְּשׁוּבַת הַגָּאוֹן הָרַב שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיֶרְבָּךְ זצ"ל:
לְּכַתְּחִלָּה כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת – לִשְׁכֹּר עוֹבֵד יְהוּדִי אוֹ שֶׁאֵינוֹ יְהוּדִי, יֵשׁ לְהַעֲדִיף אֶת הַיְּהוּדִי כְּפִי שֶׁנִּלְמַד מֵהַפָּסוּק 'אוֹ קָנָה מִיַּד עֲמִיתֶךָ'. לְדַעַת הָרְמָ"א (שׁוּ"ת הָרְמָ"א סִימָן י'), גַּם כַּאֲשֶׁר יֵשׁ יְהוּדִי יָקָר מְעַט יוֹתֵר מֵהַגּוֹי, יֵשׁ לְהַעֲדִיף אֶת הַיְּהוּדִי. מַהוּ אוֹתוֹ הֶפְרֵשׁ שֶׁעֲדַיִן נַעֲדִיף יְהוּדִי עַל פְּנֵי הַגּוֹי? עַד חֲמִישִׁית. (הַמָּהַרְשָׁ"ל חָלַק עַל הָרְמָ"א, אַךְ בַּסֵּפֶר אַהֲבַת חֶסֶד, פֶּרֶק ה', ס"ו הַחָפֵץ חַיִּים פָּסַק כִּרְמָ"א).
בַּמִּקְרֶה הַנִּדּוֹן, וַעַד הַבַּיִת כְּבָר שָׂכָר גַּנָּן שֶׁאֵינוֹ יְהוּדִי. פִּטּוּרִים כָּעֵת עֲלוּלִים לִגְרֹם לְאֵיבָה. הָעֲרָבִי עָלוּל לְהִפָּגַע שֶׁפִּטְּרוּ אוֹתוֹ וְיִכְעַס עַל הַיְּהוּדִים בַּמְּיֻחָד, וְזֶה מְהַוֶּה סַכָּנָה. מֵאִידָךְ, גַּם הַמַּצָּב הַנּוֹכְחִי שֶׁעַרְבִי שֶׁמַּגִּיעַ מִכְּפַר עוֹיֵן עוֹבֵד כְּגַנָּן בְּחָצֵר, מְהַוֶּה סַכָּנָה. לְמַעֲשֶׂה יֵשׁ לִשְׁקֹל אֵיזֶה צַד מְהַוֶּה סַכָּנָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר – עֶצֶם עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הָעֲרָבִי בַּחָצֵר אוֹ שֶׁמָּא פִּטּוּרוֹ שֶׁל הָעֲרָבִי הוּא הַסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה יוֹתֵר. ("וְעָלֵהוּ לֹא יִבֹּל" חֵלֶק ב', עמ' 159)
עוד בנושא ישראל והעמים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il