החלצו מאתכם אנשים לצבא | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
מצוות השירות

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
במהלך השירות

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

6 דק' קריאה

לאחר שנות גלות ארוכות זכינו לשוב לארץ-ישראל, ולבנות כאן מדינה יהודית, ולקיים מצוות ישוב ארץ-ישראל בשני האופנים - בכבוש ובחזקה. כל היוצא לצבא מקיים מצווה גדולה וחשובה, מצווה כללית של הגנה על עם ישראל ועל ארץ-ישראל. אילו זכינו וכל עם ישראל היה שומר מצוות וכן כל חיילי צה"ל, היינו יכולים לקיים את הדרכת התורה ליוצאים לצבא "והיה מחניך קדוש", ודווקא היוצאים לצבא היו שלמים באמונתם בתורה ובמצוות כמו שהדריכה התורה: "כל הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו", ופירשו - ירא מעבירות שבידו, ואפילו עבירות קלות. אמנם מדובר במלחמת רשות, כי במלחמת מצווה הכול יוצאים, אך הכלל "הכול יוצאים" הוא לפי הצורך, וכאשר אין צריכים את כולם, בודאי היו בוררים את היותר מתוקנים שעל ידם הצבא יוכל לנצח.

ואולם בן ישיבה שיוצא לצבא צריך לשאוף להיות חייל כפי הדרכת התורה, לקיים תורה ומצוות דווקא בצבא בהידור ובשלמות. ואנשים כאלה המשרתים בצבא הם באופן אמיתי עיקר הצבא, ליבו ויסודו. צדיק - יסוד עולם, וחייל צדיק - יסוד הצבא. הוא שייך ליסוד לשורש שעליו עומד ומתקיים ומצליח הצבא. אילו זכינו היה סדר יום האימונים הצבאי מתחיל בתפילה ומתוך כך כל האימונים היו חלק מעבודת ה', ובערב לאחר האימונים היו קובעים עיתים לתורה ומפעם לפעם עורכים סדרת חינוך תורנית. חיילי הצבא היו אז חדורים ברוח של מוטיבציה עמוקה לשרת את צבא ישראל, שהוא צבא ה' אלוקי ישראל, ה' צבא ות שמו.

הנח"ל החרדי
כעת, שהוקם הנח"ל החרדי, מבחינה מסויימת הוא דגם של הצבא האידיאלי. זמני התפלות אינם נקבעים בדיעבד אלא לכתחילה, הכשרות נשמרת לכתחילה ולא צריך להתפשר ולחפש קולות, השבת נשמרת בכל מה שאינו פיקוח נפש, הצניעות נשמרת כראוי. כל אלו נעשים באופן היותר נכון ושלם.

אך כדי שהרוח הזו תהיה בכל שלמותה, צריך שגם הבאים לשרת במסגרת הנח"ל החרדי יהיו בני תורה לכתחילה, לא כאלה שבאים בדיעבד מפני שלא מצאו את עצמם בישיבה ומפני שנפלו למשברים רוחניים ולחולשות רוחניות. ככל שירבו במסגרת זו חיילים שבאים מתוך חוזק של אמונה, מתוך אהבת תורה, ויחד עם זה חפץ נפשי לשרת את עם ישראל במסגרת הצבא, כך יצא אל הפועל הדגם של הצבא האידיאלי העתידי, צבא ישראל שמקיים "והיה מחניך קדוש", שמקדש את ה' בכל מעשיו.

מה שהוקם כביכול בדיעבד, כדי לאפשר לנוער הדתי החרדי להתגייס לצבא בלי לפגוע באמונתו, הוא בעצם לכתחילה, זו יחידה שבונה את הדגם האידיאלי של צבא ישראל העתידי.

כשם שתקומת מדינת ישראל נראתה למנהיגי הציונות כהכרח וצורך להקים בית מקלט לעם היהודי מפני רודפיו, ובאמת מדינת ישראל אינה בדיעבד, ואינה רק מקום בטוח מפני הצרות, אלא מהלך היסטורי א לוהי של התקדמות בדרך לגאולה השלמה. לא בריחה מהגלות, אלא שאיפה לגאולה לבנין האומה ולתיקון עולם במלכות שמים - כך גם יש לראות את הגדוד של הנח"ל החרדי. לא בית מקלט לדתיים שאינם מסתדרים ביחידות אחרות, אלא דגם של צבא יהודי אמיתי אידיאלי. בתחילה, ככל התחלה, יש לפעמים מעידות וסיבוכים אבל הדגם הזה הולך ומתקדם לקראת מילוי תפקידו.

חיילי ישיבות ההסדר
המקום השני בצבא, שהוא אמנם אינו באותה דרגת שלמות כמו הנח"ל החרדי, הוא ההסדר של ישיבות ההסדר. היציאה יחד לצבא בקבוצות גדולות - שאמנם אינן לעצמן ממש אלא מחלקות בתוך גדוד - מאפשרת לשמור על רמת חיים תורנית מסוימת, לא שלמה, כי עדיין סדר היום אינו נקבע מתוך מבט של אמונה אלא מתוך גישה חילונית שמתחשבת בצרכים הדתיים של החיילים, וכיון שהם רבים הם יכולים להשיג התחשבות רבה יותר בצרכיהם ממה שיחידים יכולים להשיג.

אך כאן כבר נפגשים עם מצבים בעייתיים שיש לסמוך על שיקולי מפקד ביחס לגדרי פקוח-נפש, בלי שהדבר נבחן תמיד על-ידי תלמיד חכם פוסק שבוחן את הדבר על-פי ההלכה. כשם שאין אנו סומכים על דעת רופא שאינו שומר מצוות בהוראות הנוגעות לפקוח-נפש, אלא מקבלים את דעתו המקצועית, ובוחנים את הדבר על-פי גדרי ההלכה, כך צריך להיות גם בצבא. אך זה לא נעשה כך, אלא במסגרת הנח"ל החרדי.

ניתן לשפר את המצב על-ידי יוזמות לכתחילה של ישיבות ההסדר, שמציעות סדר יום צבאי מותאם להסדרניקים, שבו משוקללים כל הצרכים הצבאיים בכל המצבים השכיחים, יחד עם הצרכים הדתיים והמיוחדים, כגון בזמן מסעות. גם ביחידות המובחרות יש להכין תוכניות של סדר יום, שיש בו הזמן מלכתחילה לתפילות, וכן פתרונות מלכתחילה בעבור שבת, כשרות וצניעות וכו', על-מנת לצמצם את התקלות.

בן ישיבה ביחידות הרגילות
חיילים שיוצאים לצבא שלא במסגרת דתית כמו ההסדר של הישיבות הגבוהות, או חיילים שיוצאים מהישיבה לשרת בצבא ביחידות רגילות - אליהם בעיקר אני רוצה לפנות ולהורות דרך כיצד עליהם לגשת לשרות בצבא. כבר הקדמנו שהשרות בצבא הוא אינו חובה אזרחית גרידא, השרות בצבא הוא מצווה, ומצווה גדולה מאד. תקומת מדינת ישראל היא קידוש ה', לעומת חילול ה' הנורא שהיה בהיותנו בגלות. שמירה על קיומה של מדינת ישראל וחוזקה, זו השתתפות בקידוש ה' כללי מתוך הכרה שהצבא עניינו צבא עם ה'.

וכך צריכה להיות התנהגותו של חייל דתי בצבא. על כן עליו לעמוד איתן בשמירה על קיום מצוות, ואם אמנם בדרך כלל רוב חבריו ביחידה אינם שומרים מצוות, אין הוא צריך לרצות לכפות אותם לקיים מצוות, כי לא זו הדרך לקרוב רחוקים, אבל גם אינו צריך לוותר על זכותו וחובתו לקיים המצוות ולחיות בצבא כיהודי שומר מצוות. לשמור על חברות אמיתית עם החברים ביחידה, מבלי לכפוף את עצמו ומבלי לרדת מרמתו הרוחנית. עמידה על עקרונות אינה יוצרת חציצה, אלא אדרבא, יוצרת הערכה. הוא לא צריך לקצר את התפילה בשביל להיות יותר עם החברים, אינו צריך להקל בהלכות כשרות בשביל להיות ביחד, ומאידך אין עליו לכפות את עצמו על אחרים, יוותר על אוכל שאינו ברמת כשרות שהוא רוצה, לא ישתתף בבילויים שאינם מתאימים לו, אבל מאידך תמיד יסייע לאחרים גם פיזית גם נפשית, תמיד יהיה ער לסביבה, ויתנהג באופן שמוסיף כבוד לתורה מוסיף כבוד שמים.

בלי רגשי נחיתות עטופים באידיאולוגיה של ענוה והתחשבות באחרים, ובלי גאווה אישית והתנשאות על אחרים. אלא בבריאות ובביטחון עצמי בדרך, באמונה חזקה, ביראה ובאהבת ה' שנותנת כוח ללכת נגד הזרם. וכגודל ההכרה שנותנת כוח לעמוד על הנדרש, כך גם הכרה עמוקה ביסוד המשותף שיש לכל מי שנקרא בשם ישראל - ראיית המעלות, המידות וההתנהגות היפה שיש גם אצל תינוקות שנשבו, והכרה שכל מעלותיהם נובעות מאור ה' המאיר בתוך תוכי נפשם. בן ישיבה היוצא לצבא צריך לפתח באופן מיוחד את המידות הטובות שנדרשות לעבודת ה'. "הוי עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים". עליו להיות מוכן לשלם על עקרונותיו. אם יקבל פקודה שנוגדת את ההלכה, עליו לעמוד בניסיון ולשמור על ההלכה, וזאת גם במקרה שיוטל עליו בשל כך עונש מאסר, וגם אם העונש יהיה הדחה. ומדובר בכל פקודה שהיא בניגוד להלכה, בין אם הפקודה היא בניגוד להלכות שבת, כשרות, צניעות, ובין אם היא בניגוד להלכות א"י.

ואולם היוצא לצבא אינו מחויב רק לשמור על רמתו הדתית האישית, אלא עליו לשאוף לקרב את חבריו לשמירת מצוות. כל ישראל ערבים זה לזה, וחובה על כל אחד להשתדל שכל מי שיש לו השפעה עליו - גם הוא יקיים את המצוות. אם אדם יוצא לצבא מתוך שאיפה לקרב רחוקים, השאיפה הזו נותנת לו כוח כפליים לשמור על רמתו הרוחנית. כמובן הדרך לקרב אינה בלחץ חיצוני, אלא בראש ובראשונה בדוגמא אישית, שכל הרואה יתרשם שמי שהוא בן תורה, הוא מתוקן במצוות, במידות ובמעשים טובים, הוא אדם עם ערכים רוחניים. כאשר נבנה יחס של הערכה כלפיו, יש בסיס להשפעה ואפשר לעורר את הרחוקים לרצון להיפגש עם העולם הדתי היהודי. אין הזדמנות טובה יותר להשפעה כמו השרות יחד בצבא. אך כמובן צריך לעשות את זה בחכמה.

היוצא לצבא צריך לזכור שאם אמנם לכל אחד מישראל בעומק לבו יש סגולה א-לוהית, גם אצל הרחוקים מקיום מצוות, הרי שהדעות של הרחוקים שונות לגמרי ואין לצפות לבנות קשרים חברתיים מתמשכים עם בעלי דעות שונות ומנוגדות, כי גדר האהבה הוא שיווי הדעות. יכול להיות חיבור בין אנשים כאשר יש נושאים משותפים שמענינים את שניהם. אם מתחברים למטרה משותפת, כגון חברים בגוף העוסק במאבק בתאונות בדרכים או מאבק בשחיתות, בסמים וכדומה, הנושאים האלה עשויים לחבר בין האנשים, אבל כשאין חיבור בנושאים משותפים לא יכולה החברות להימשך. חברות בצבא שהמשותף בה הפעילות הצבאית, חברות לנשק, יכולה להיות מאד חזקה בתקופת הצבא, אבל אחריה היא לא יכולה להימשך, אם אין דעות משותפות, שמחברות ביניהם ונושאים משותפים, שמעניינים את שניהם.

אסיים בספור. בן ישיבה יצא לגיבוש ביחידה מובחרת מאד. בתרגיל נדרשו המועמדים לרוץ זמן ממושך לבחון את הכושר הגופני וגם את הכוח הנפשי. והנה רואה הבחור שזמן התפילה עומד להסתיים, והוא ניגש תוך כדי מרוצה למפקד ומבקש להרשות לו לעצור להתפלל. המפקד השיב לו, שאם הוא רוצה לעבור את המבחן, שימשיך לרוץ. לחייל היה חשוב מאד להצליח, זה היה חלום חייו להיכנס ליחידה המובחרת הזו, והוא המשיך לרוץ. והנה סוף זמן התפילה מתקרב, והוא מבקש שוב ונענה בסירוב. בסופו של דבר הוא החליט לוותר על הגיבוש ולהתפלל.

לאחר מכן ניגש אליו המפקד ואמר לו: עברת את המבחן והתקבלת. דע לך שאילו לא היית נעצר להתפלל, הייתי פוסל אותך, אבל בגלל שראיתי שאתה נאמן לערכיך התקבלת.

לא תמיד במציאות הסיפור אמור להסתיים כך, אבל בשמים תמיד הוא תמיד יעבור את המבחן בהצטיינות.

במהלך השירות

מצוות השירות