ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- תזריע
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
"וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה ... תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן:... וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה" (ויקרא י"ב א-ח).
התלמוד הירושלמי (מסכת שבת פ"א ה"ג) דורש את הפסוקים בכיוון החיובי של ההתעלות בקדושה.
על דברי הברייתא המפורסמת של רבי פנחס בן יאיר, ששימשה גם כבסיס לספרו של הרמח"ל "מסילת ישרים" מובא: "מיכן היה ר' פינחס בן יאיר אומר זריזות מביאה לידי נקיות. נקיות מביאה לידי טהרה. טהרה מביאה לידי קדושה... וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה טהרה (מביאה) לידי קדושה".
כך מסבירים גם בעלי התוספות, בפירושם על התורה (ויקרא י"ב ח): "וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה יש לפרשו לשון נקיון כמו ההוא דכפר ידיה בגלימא דחבריה (שניקה ידיו במעיל של חברו (בבא מציעא פרק אלו מציאות))... לפי פשטיה דקרא לא משמע שיהא קרבנה בא על חטא ואין וכפר אלא נקיות".
מכיוון שברוב המקומות בתורה, שמופיע בו הביטוי כפרה, הכוונה מעוון, הציע רבנו בחיי פירוש קצת אחר, וז"ל: "אין לשון כפרה נופל כי אם על החטא" וקשה "כי מה חטאה בזמן הלידה שתצריכנה התורה קרבן? ואם זה הקרבן הוא על שבאה בסכנה ונצלה מהמיתה, היה ראוי לה שתביא תודה, ולמה תביא עולה וחטאת". לכן, הוא מציע: "ויתכן לפרש שאין הקרבן הזה מצד חטא של עצמה רק מצד אמה שהיא היתה אם כל חי", כלומר הכפרה היא על חטא אדם וחווה, באכילה מעץ הדעת טוב ורע, ולא בגלל שהיולדת חטאה. פירוש זה הוא קצת דחוק, כי אין לו רמז בפשט הכתוב.
לכן, נמשיך הלאה בכיוון החיובי, ונביא את דבריו של הרב שמעון סופר (שרייבר) [נכדו של של החתם סופר שכיהן כרב בעירו של הרעק"א אֶגֶר שבהונגריה (בפי היהודים נקראה ערלוי, חסידות זו שוכנת ליד בית המדרש של 'ארץ חמדה' בקטמון ירושלים). כתב גם פירוש על התורה בשם "שיר מעון". נרצח באושוויץ בגיל צ"ה עם כל קהילתו בשנת תש"ד (1944)] הדורש את טעמי המקרא. וז"ל: וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה יש לפרשו: איתא בסוף פרק ב' דסוכה: "על ד' דברים נכסי בעלי בתים יורדין לטמיון ואחד מהן על גסות הרוח, והוא כנגד כולם", ומכלל לאו אתה שומע הן, שמי שנוהג בענוה ונחשב בעיני עצמו כ- לֹא, יתברֵך בנכסים, כי מדה טובה מרובה. והנה על תיבת "לֹא" יש נגינת פשטא שהיא מפסקת אותה מתיבה שלאחריה, ועל תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה יש מונח זרקא סגול שהמה נגינות המחברות, וזה פירושו ואם לֹא (כלומר) אם תהיה בבחינת לֹא (ענוה) אז תמצא ידה דֵּי שֶׂה (אז יתברכו נכסיה).
אם נחבר את כלל הפירושים שהבאנו נוכל לסכם: היולדת, שמביאה לעולם עוד ילד יהודי, תתעלה ותתקדש מבחינה רוחנית ותתעשר מבחינה רוחנית. אם תשכיל לדבוק במידת הענווה תתברך גם מבחינה חומרית.
הבה נאחל לכל בנות ישראל שיזכו לפרי בטן, יתעלו מבחינה רוחנית וידבקו במידת הענווה, ואז יתברכו גם בכל מילי דמיטב.
בהזדמנות זו, נודה לקב"ה ונשבח את כוחות הבטחון על כל יחידותיהם, על המבצע המדהים של הבאת גופתו של זכריה באומל הי"ד לקבר ישראל, והבאת נחמה פורתא למשפחתו, שסובלת כל כך הרבה שנים.
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
איך ללמוד גמרא?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הדלקה וכיבוי ביום טוב
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך מותר להכין קפה בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
