עוז למלחמה ועוז לשלום | הרב שבתי סבתו | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
אחדות ומחלוקות

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
ספר תהלים

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

8786

4 דק' קריאה

הבו לה' כבוד ועוז
אחד מן המפתחות החשובים להבנת מזמורי התהילים מקופל בדבריו של רבי יונתן: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן. כל פרשה שהיתה חביבה על דוד, פתח בה ב'אשרי' וסיים בה ב'אשרי'. דכתיב 'אשרי האיש' (פרק א) וסיים ב'אשרי' דכתיב 'אשרי כל חוסי בו' (פרק ב)". ברכות י ע"א.

הקושי בהבנת דבריו של רבי יונתן נעוץ בעובדה שאין עוד פרשה בספר תהילים שפותחת ומסיימת ב"אשרי". התוספות במקום מפרשים שהכוונה היא לחתימה מעין הפתיחה. המתבונן והמעמיק יבחין כי המזמורים אינם אוסף של פסוקים שנאמרו ברגש של שירה בלבד, אלא יש כאן תכנון מדויק ומבנה מיוחד שיש לו מטרה. אם נחפש את הקשר בין תחילת כל מזמור לסופו נגלה את הכוונה הנסתרת בפסוקים.

אחד מפרקי התהילים היותר מפורסמים הוא מזמור כ"ט: "מזמור לדוד, הבו לה' בני אלים..." נתמקד בפתיחה ובסיום.
"הבו לה' כבוד ועוז הבו לה' כבוד שמו" (פסוקים א, ב) - עוז הוא כוח פנימי, אומץ לב ועוצמה רוחנית קורנת. הקריאה הזו "הבו לה'" כוונתה לומר: הַאֲמִינוּ בכל לב כי מקור העוז הוא ממנו יתברך. חדדו את ההכרה כי שם ה' הוא מחוֹלֵל כל ובו תלוי שלומה של תבל ומלואה. בתמורה, ה' ישיב לכם "עוז" בכפל כפליים, ו"שלום" אמיתי היוצר אחדות ושלמות. את המענק הזה אנו מקבלים בפסוק האחרון של המזמור.

"ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (פסוק יא) - שם ה' הוא "שלום", כדברי הגמרא במסכת שבת י ע"ב, והכוונה היא שרק שם ה' מסוגל לאחד בצורה מושלמת את אין-סוף הפריטים שמהם מורכב העולם כולו. מכאן ש"הבו לה' כבוד שמו" פירושו, האמינו כי מקור השלום האמיתי הוא שמו יתברך.

הדר וחרדה
"השתחוו לה' בהדרת קודש. אל תקרי בהדרת אלא בחרדת (חרדת קודש)" (ברכות ל ע"ב) אמנם אותיות ה"א וחי"ת גרוניות הן ומתחלפות הן וקרובות מאוד בכתיבתן, ואף-על-פי-כן דומה שטשטוש ההבדל ביניהן כמוהו כטשטוש ההבדל בין דל"ת לרי"ש בגלל קרבת צורתם, אך אז נקבל "אחר" במקום "אחד". על כגון זה אמר רבי ישמעאל לרבי מאיר: "בני הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא (סופר סת"ם) שאם אתה מייתר אות אחת או מחסיר אות אחת נמצאת מחריב את העולם כולו" (עירובין יג ע"ב) אולם המתבונן במזמור הזה יראה בחילופין בין "הדרת" ל"חרדת" את הציר שסביבו סובב המזמור.

"קול ה' בכח קול ה' בהדר" - הכוח הוא אנרגיית הפירוק ההרסנית השוחקת ומפוררת, לעומת ההדר שהוא שלמות ויופי, שילוב והרמוניה כאתרוג שנאמר בו "הדר". הפסוק הזה מלמדנו כי אותו קול ה' הנורא אשר ממנו ירעדו אמות הספים של העולם כולו, הוא אותו קול ה' הנחבא בתוך תוכו של היקום והמאחד אותו לחטיבה אחת.

אותה חרדה שזעזעה מוסדות תבל מפני מי המבול שהשמידו כל חי, היא אותו הדר שבו נגלה ה' על הר סיני ועטף בו ממלכת כהנים וגוי קדוש במתן תורה. מצד אחד "קול ה' שובר ארזים, קול ה' חוצב להבות אש" ומצד שני "ובהיכלו כולו אומר כבוד".

שאון ודומייה
אותם שבעה קולות שנאמרו במזמור הזה על המים, הם אותם שבעה קולות שנזכרו במתן תורה, חמישה קודם מתן תורה ושניים אחר מתן תורה, והם הם שבע הפעמים שנזכרו המים בפרשת ירידת מי המבול.

המזמור הזה מסיים בפסוקים "ה' למבול ישב, וישב ה' מלך לעולם". מלכות ה' נתגלתה בכוח ההרס העצום אשר המחיש לכל המעוניין מי הוא מלך העולם.

אך מלכות ה' נתגלתה גם באופן נגדי על הר סיני. בשקט ובדומייה שהשתררה, חש כל אחד בעומק לבבו את הקול הנבואי העליון "אנכי ה' א-להיך...".

בהופעת המבול ניתך הגשם בעוצמה רבה ובשאון אדיר ארבעים יום וארבעים לילה. לעומת זאת במתן תורה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כשנתן הקב"ה את התורה, ציפור לא צווח, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דיברו אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול "אנכי ה' א-להיך" (שמות רבה כט, ט).

וגם כאן חזרו אותם ארבעים יום וארבעים לילה עת שהה משה רבנו בהר סיני. במזמור הזה מופיע מתן תורה בפסוק "קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש".

ויהי בנסוע הארון
"ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל" (במדבר י, לה)

פרשה מופלאה זו מחלקת את ספר במדבר לשלושה חלקים, והיא נחשבת לספר בפני עצמו. פרשה זו מקפלת בתוכה את העוצמה האדירה הטמונה בארון ברית ה' השוכן בתוך מחנה ישראל.

ארון הברית, ובתוכו לוחות העדות שהם תמצית התורה יחד עם ספר התורה, היה הולך לפני מחנה ישראל, מפזר מפורר ומשמיד את כל אויבי ישראל הקמים עליהם. ומאידך, בנוחו במקומו היה מאחד ומלכד את כל שבטי ישראל מגדול ועד קטן. מעניין להשוות זאת לביקוע האטום. בפעולה זו במתכת האורניום משתחררת אנרגיה אדירה ללא כל פרופורציה לגודל גוש המתכת. היכן היתה האנרגיה העצומה הזו בשעה שהאטום הוא שלם ולא מבוקע?

התשובה היא שאמנם אותו סדר גודל של אנרגיה נחוץ כדי ללכד את האטום ליחידה אחת. הדוגמא הזו ממחישה כי כגודל העוז הנדרש לעם ישראל להלחם באויביו כך גודל העוז הנדרש לשלום פנימי בתוך כל חלקי העם.

ואם חס ושלום מתבקע האטום הזה, העם האחדותי הזה, הרי משתחררת בתוכו אנרגיה של הרס עצומה שאינה משתווה לשום אומה ולשון.

תורת ה', שהיא ברית עולם בינינו לבין ה' א-לוהינו, היא מקור העוז והיא מקור הכוח המניע את עמנו קדימה לשליחותו הא-לוהית. רוח ה' המפעמת בתוכנו היא מקור העוצמה הרוחנית הדרושה לנו בכדי לאחד את כולנו תחת דגל אחד והוא שם ה' הגדול והנורא.

"... ואולם אנכי מלאתי כח את רוח ה'" (מיכה ג).

-----------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9709881 02.

ספר תהלים

אחדות ומחלוקות