מלחמות למען תשועות | הרב אברהם צוקרמן זצ"ל | בית המדרש

שבת ומועדים
עניינו של חג

קטגוריה משנית

ספריה
א

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

3 דק' קריאה

מה בין מתתיהו לאברהם אבינו?
תוכנה של תפילה-הודיה זו, "על התשועות ועל המלחמות", מעוררת שאלות. אין כל ספק שיש להודות על התשועות, אבל מדוע להודות על המלחמות?! הלא הן גורמות לדם רב שנשפך וחללים גם למנצח בקרב. ואף גם זאת: התשועות באות לאחר המלחמות ולא לפניהן, למה להקדים אותן בהודיה?

מדברי מרן הרב זצ"ל למדנו שעיקר בואן של המלחמות הוא למען התשועות, וכך הוא מסביר את תוכנה של התפילה "בעל מלחמות זורע צדקות מצמיח ישועות" - הקב"ה הוא הגורם לבואן של מלחמות, על ידן הוא זורע צדקות ומהן צומחות ישועות. מלחמת החשמונאים באה למענן של התשועות שבאו אחריה, ואחת מהן: "טהרו את מקדשיך והדליקו נרות בחצרות קדשיך".

החלטתו הנועזת של מתתיהו לבית חשמונאי, לצאת מעטים נגד רבים, חלשים נגד גיבורים, מתוך מסירות נפש למען כבוד שמים - זכות זו עמדה להם לנצח את היוונים, לטהר את הארץ, והיא שהביאה לגילוי מחודש שהשכינה שורה בישראל.

לא נטעה הרבה אם נאמר: עמדה לפניו דמותו של אברהם אבינו, שיצא עם מעטים נגד רבים למען כבוד שמים. וזכו "והדליקו נרות בחצרות קדשיך" שהם הם הגילוי ששכינה שורה בישראל. ונתווספה לנו מצווה - הדלקת נרות בחנוכה.

הדלקה מכניסה שכינה
אותו פך שמן שנחתם בחותמו של כהן גדול, והיה ראוי להספיק רק לערב אחד, לא היססו להדליקו, אולי מתוך תקווה שכשם שערב ערב ראו במקדש נס, שבכל הנרות נותנים אותה כמות שמן, והנר המערבי ממשיך לדלוק יתר על כל הנרות וממנו מדליק אחר כך בערב את האחרים, כך אולי יקרה הנס והשמן של ערב אחד ידלק עד שיימצא שמן טהור. והנס באמת קרה. אותה עדות שהיתה יום יום בנר המערבי חזרה והתבלטה בזה שהנרות דלקו שמונה ימים, גילוי שכינה בתוספת מרובה.

"וחושך על פני תהום - זו מלכות יוון שהחשיכה עיניהם של ישראל" מתוך זדון ורוע לב טמאו כל השמנים, שלא תהיה להם לישראל העדות שהשכינה שורה בתוכם.

לאחר ה"חושך על פני תהום" בראשיתה של היצירה, באה הקריאה "יהי אור". חושך זה שגרמה מלכות יוון - הביא "בימים ההם" להדלקת נרות "בחצרות קדשך". ומאז ועד "בזמן הזה" מדליקים נרות בכל בית בישראל ובדירוג של "מהדרין" ו"מהדרין מן המהדרין". יש המביאים על-ידי זה את השכינה לביתם במודע, ויש המביאים אותה לביתם בתת-מודע.

יש אולי סמליות בכך שאת הנצחון של חלשים על גבורים, רבים ביד מעטים, אנו חוגגים בהדלקת נרות ששלוש צורות נקבעו להן: נר איש וביתו, מהדרין, ומהדרין מן המהדרין. מלכות יוון "החשיכה עיניהם של ישראל" וכל רצונה היה "להשכיחם תורתך", שהיא מקור האור, ובה גנוז אור שבעת הימים, ו"באור פניך נתת לנו תורת חיים" - על כן עם הנצחון וההתגברות על החושך נתנו ביטוי לדבר על-ידי העלאת האור בכל בית בישראל.

נרות מייחדים
ואף זאת יש לזכור: מכוח אור המנורה שהיה במקדש, בא כוח החידוש של תורה שבעל-פה. "הרוצה שיחכים - ידרים, וסימנך מנורה בדרום", והברית שכרת הקב"ה עם ישראל היא על-ידי תורה שבעל-פה, כי היא המרחיבה את התורה שבכתב והופכת אותה ל"ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים". בתורה שבעל-פה אין כוחו של כל אחד מישראל שווה, יש מי שכוחו גדול ויש מי שכוחו גדול יותר. אולי יש רמז לכך בהעלאת נרות חנוכה לפי כוחו - אם "נר איש וביתו", אם כ"מהדרין" ואם כ"מהדרין מן המהדרין".

"הנרות הללו קודש הם" - המושג של "קודש" פירושו "מיוחד". הנרות הללו מייחדים את בית ישראל כ"עם לבדד ישכון" במלחמותיו להגנה ושמירה על קיומו הפיזי ובעיקר על קיומו הרוחני. על כן יש לראות את ימי החנוכה כימים המעודדים אותנו להתגבר על החושך שבימינו אנו, על-ידי הגברת אורה של תורה שבעל-פה, לצפות ולקוות לראות את ה"אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו" - מדליקי אורות החנוכה - "במהרה לאורו".

--------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9709881 02.

עניינו של חג