ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אמור
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
חינוך ילדים – מאברהם אבינו
מצוות חינוך הילדים היא כל כך יסודית, עד שבתורה היא מוזכרת כבר אצל ראשון האבות, אברהם אבינו – "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". בהמשך מוזכרת מצוות חינוך הילדים בשעת יצירת עם ישראל. בשעת יציאת מצרים – "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".
המצווה הזאת מופיעה גם כשה' מצווה אותנו על לימוד התורה – "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ". בכל רגע בחיים. "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". המצווה הזאת כוללת גם את הרגלת הילד בכל ההלכות, מה שמותר ומה שאסור.
אסור לאפשר לילדים לעבור עבירות
מכאן ברור כי טעות לחשוב שמותר לאפשר לילד לפני בר-מצווה לעשות מלאכות שאסורות מהתורה. כי אף-על-פי שהילד בעצמו עדיין אינו בר-מצווה, ההורים שלו הם בני מצוות, והם מצווים מהתורה למנוע ממנו להיטמא למת אם הוא כהן, ובוודאי לא לתת לו דבר שאסור לאכול.
פעם, כשהאוכל היה יקר, היו חסים על האוכל ואומרים כי מי שמצא דם בביצה, יכול לתת לקטן או לקטנה לאוכלו, ודבר זה בטעות יסודו. גם בימינו יש אומרים שאבקת חלב עכו"ם מותרת לילדים, וגם זה כמובן לא נכון (אלא אם כן מדובר בפיקוח נפש). סימן לדבר, משה רבנו שהיה בתיבה במצרים, שהיא ארץ חמה, בחודש סיוון, שהוא חודש חם, ואף שהיה צמא מהשהות בתיבה – לא רצה לינוק חלב עכו"ם מבת פרעה.
כן הדין בכל האיסורים. אסור לאפשר לילד לטלטל כשאין עירוב. אסור לאפשר לו לכבות או להדליק חשמל בשבת. אפילו לא להזיז שעון שבת, להקדים או לאחר את זמן ההדלקה או הכיבוי. שכל מה שאסור בגדולים, אסור גם בקטנים.
מכה בדין
בבן איש חי מובא מעשה על אב שראה את בנו אוכל בלי נטילת ידיים וכעס עליו בשל כך. רצה האב להכות את בנו בסרגל בחוזקה, אחז בבנו בידו האחת, והרים את הסרגל בידו השנייה. כשראה הבן את הסרגל המונף, משך את ידו מפחד, והסרגל פגע בידו של האב. הבן נבהל וברח לחדרו, ואילו האב הנדהם אחז בידו הכואבת וצעק: "אוי, למה זה קרה לי?". אמרה לו אשתו: "אולי היד שקיבלה את המכה – קיבלה אותה בדין. אם הבן שלך היה רואה אותך נוטל ידיים לפני האוכל, גם הוא היה נוטל ידיים אחריך. אבל בעל היד הזאת עצמה אכל לחם בלי נטילת ידיים. אולי בגלל זה היא קיבלה את המכה מהסרגל?".
אמור ואמרת – להזהיר גדולים על קטנים
על זה נאמר "אמור ואמרת". התאמץ אתה ללמוד תורה – ואחר כך תאמר לבנך ללמוד ותראה שגם הוא יעשה כן. דבר אתה בנחת, והוא גם כן ידבר בנחת כמוך. דקדק אתה במצוות, והוא ילמד ממך לקיים את המצווה בשמחה. התפלל אתה בכוונה – וגם הוא יעמוד כמוך בתפילה.
זה מה שדרשו חז"ל – "להזהיר גדולים על קטנים", והסבירו על כך חכמי הרמז: "להזהיר" – מצד אחד הוא לשון זהירות, אך מצד שני הוא גם לשון של זוהר ואור. שמצוות חינוך ילדים צריכה להיעשות באהבה ובמאור פנים. שכאשר הגדולים מאירים פנים לקטנים – הילדים לומדים מהם והולכים בדרך ישרה.
ויהי רצון שתזכו לגדל את בניכם לתורה ולמצוות ולמעשים טובים מתוך נחת ובריאות ושמחה רבה. אמן כן יהי רצון.
כי היא מקור הברכה
"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם".
למה כתוב "תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה"? אומר בעל אור החיים הקדוש: "תֵּעָשֶׂה" – מאליה . צריך כל אדם לדעת שהשבת היא מקור הברכה, והשומר שבת כהלכתה מביא ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו. ודבר זה רמוז במה שהתורה כותבת "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה". לא נאמר "תָּעָשֶה מלאכה" אלא "תֵּעָשֶׂה" – ללמדנו שמי ששומר את השבת, וכוונתו לשם שמים, אז פרנסתו תתברך ותהיה בקלות, בששת ימי המעשה.
הניסיון והעובדות מוכיחים כי עסק שפועל בשבת אינו רואה סימן ברכה. היה פעם מפעל זכוכית בירוחם שעבד בשבת, ולמרות שחומר הגלם של הזכוכית הוא חול והרווח על יצירת הזכוכית גדול ומובטח, המפעל נסגר. הם עבדו בשבת, כי הם טענו שהתנור מוכרח להיות חם כל הזמן, גם בשבת, כדי שנוזל הזכוכית לא יתקשה בתוך הצינורות, דבר שיגרום לכך שהצינורות ייסתמו ויביא את המפעל להפסדים גדולים. לבסוף המפעל נקלע להפסדים ונסגר. הרי שהשבת מביאה ברכה לשומריה, ומי שמחלל אותה, מביא על עצמו את ההפך, ואינו רואה סימן ברכה מאותה עבודה, וזו הייתה הטעות שלהם.
כמו כן היה בבית-שמש מפעל גדול למלט שעבד גם בשבת, ולבסוף הוא נסגר. והנה על-פי ההיגיון הם היו צריכים לכאורה להצליח ולהתעשר בקלות, שכן המלט נעשה מאבנים ומחול הפזורים בכל מקום בחינם. אבל בפועל הם הפסידו עד שנאלצו לסגור את המפעל, והכול בגלל שהפעילו את התנורים שלהם גם בשבת, בחושבם שעל-ידי זה הם ירוויחו יותר. אדם חושב שהברכה היא מהעמל שהוא עובד. וכי יש ברכה מעבודה בשבת?! הרי על כל עבודה שעובד בשבת מתחייב סקילה בהתראה, או כרת או קרבן, וגם יש לו הפסד ממש. וכל מה שהאדם משקיע בתורה ובמצוות זו הברכה האמיתית, ועל זה נאמר "זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד"
ד"ר סמ"ך מ"ם " וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם".
בעל הבן איש חי מביא משל על כך שהרשעים – לבם בל עמם עד לכדי שמטמטם אותם, ואינם מבדילים בין אור לחושך ובין חושך לאור, ואמר על כך משל. פעם היה אדם תמים שחש כאב בעיניו והלך לרופא, כשהגיע אל המרפאה פגש בחברו שהיה רשע וליצן. "בשביל רפואת עיניך באת עד לפה?" שאל אותו חבר, "אני רופא עיניים וארפא אותך בחצי המחיר וללא כל כאב", אמר החבר הערמומי והזמינו לטיפול בביתו עוד באותו היום. בינתיים הלך החבר לבית המרקחת ואמר לרוקח שהוא רופא עיניים והוא מבקש טיפות לעיניים. הרוקח שחשב כי עומד מולו רופא שאכן מבין בטיפות עיניים, נתן לו את הטיפות הכי חריפות שיש לו.
כשהגיע החולה לטיפול בשעה שייעד לו חברו הליצן, שכב על "מיטת הטיפולים" וזכה למנה הגונה של טיפות שצרבו את עיניו עד לכדי עיוורון. "מה עשית לי", שאג החבר, "הן אינני רואה מאומה ועתה נעשיתי לעיוור!". ראה אותו רשע מה שגרם ואמר לחברו: "סבלנות, אחי היקר, נתתי לך סוג של תרופה שתחילה מחשיכה את הראייה, אבל לאחר שעתיים-שלוש אתה תחזור לראות ראייה ברורה אפילו בלי משקפיים". אך ידע אותו ליצן שילך חברו המסכן לביתו ולא תחזור לו הראייה כלל, ובוודאי תחקור אותו אשתו, ותכלה אליו הרעה על מה שעשה.
מה עשה? ביקש מחברו להמתין בביתו עוד קמעה, והלך לבית המרקחת בתור רופא אוזניים וקנה את הטיפות החריפות ביותר. בא ושפך באזני חברו את כל תכולת התרופה עד שנעשה גם חירש בשתי אוזניו. עתה ידע הרשע שאין לו מה לפחד, שכן אפילו אם יחזור חברו לביתו וישאלו אותו על-אודות האחראי למה שנגרם לו, לא ישמע כלל ולא ידע על מה להשיב. אומר הבן איש חי, כך דרכו של היצר הרע, מעוור הוא את האדם עד שלא יוכל לראות מאומה, ועוד מוסיף ומחריש אותו עד שלא שומע כלום וכך מחזיק אותו בשליטתו. ועל כן תרופתו ופתרונו של האדם – שילך וילמד תורה ועל-ידי כך אור התורה ימנע ממנו עיוורון וחירשות בעזרת ה'.
הוא היה אומר
סיפר הרב, שבהיותו דיין בבאר-שבע היה שם פרופסור אחד שהיה מלמד "מוסר" באוניברסיטה. ואיך נהיה פרופסור? אשתו הייתה עובדת בשטיפת בתים, כדי שיוכל בעלה ללמוד באוניברסיטה, והלך וגדל עד שנעשה פרופסור שמלמד "מוסר". לימים בגד באשתו והגיע לבית הדין. שאלו הרב איך הוא לא מתבייש להיות פרופסור שמלמד מוסר ודרך-ארץ, ולעשות כאלה מעשים. בחוצפתו ענה לרב: האם כבודו מכיר את פרופסור פרנקל המומחה למתמטיקה? האם בגלל שהוא מלמד על משולשים, הוא עצמו בצורת משולש? גם אני, אז מה אם אני פרופסור למוסר, וכי אני צריך להתנהג ככה? הרב היה מסיים ואומר: אצלנו בפרקי אבות אומרים כל התנאים "הוא היה אומר" – מה שהוא היה עושה בעצמו, זה המוסר שהוא היה אומר לאחרים!
רבנו חננאל
הרב היה משבח מאוד את הסיפור על כך שבערוב ימי הרב שפירא ע"ה, היו לו קצת קשיי ראייה והכינו לו משקפיים וכדומה. הרב שפירא קבל לפני הרופא שהוא לא יכול לראות את ה"רבנו חננאל", האותיות הקטנות בפירושו לגמרא. סיפר זאת הרב בשנתו האחרונה מתוך חיבה והערכה רבה.
והיית לנו לקצין
מלבד הקשר שהיה בין שני הרבנים בהיותם יחד הרבנים הראשיים לישראל, היו תלמידי ישיבת "מרכז הרב" מאז ומתמיד באים לשאול שאלות בהלכה ולהתברך אצל הרב. מעגל שהלך והתרחב למעגלים רבים של ציבור שלומי אמוני ישראל, נאמני התורה והארץ, שראו ברב מורם ורבם ומדריכם. צבאו על דלתות ביתו, שתו בצמא את דבריו, עשאוהו כתר ועטרה לראשם, ודברי תורתו והדרכותיו חקוקים על לוח לבם.
והוציא כאור צדקך
באחד התיקים שהגיע לפני הרב בבית הדין, טען הבעל שאשתו סרחה תחתיו, והביא על כך עדים לפני בית הדין. הרב שרעבי ע"ה ברוח קודשו שלח לרב שייזהר בדבר, כי האשה כשרה היא והעדים עדי שקר הם! הרב בדק את העדים בדרישה ובחקירה, ולא מצא כזב בדבריהם. מצד אחד אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ומצד שני הרב שרעבי דיבר בקודשו ששקר ענה פיהם. המשיך הרב להתאמץ בדבר כמצוות הרב שרעבי עליו, עד שבחכמתו כי רבה, הביא את העד להודות כי שקר ענה באחיו.
שות הרב הראשי סימן קעה
בלומדנו בספר הקדוש, בן איש חי (פר' נח, ש"ש, הלכה ב'), ראינו שכתב: אשה המדליקה נרות שבת בחדר בו אוכלים והבעל רוצה להדליק בחדר השינה, הוא רשאי להדליק ויוצא בכך ידי חובה, אך אינו יכול לברך הואיל ואשתו מברכת על הנרות המונחים על השולחן. לעומת זאת, בספרו תורה לשמה סימן ע"ח כתב, שבמקרה זה הבעל רשאי להדליק וגם לברך.
כמו כן, מצאנו עוד בבן איש חי (פר' ויחי ש"ש הלכה י"ט), שכתב: המכבס את בגדו בשבת במזיד, אסור לו לעולם וכו', כיצד יעשה? יחזור ויטנפם בחול, ויחזור ויכבסם, ואז מותר לו להשתמש בו, וכן כתבתי ברב פעלים ח"ג סי' ט"ז, ע"כ. בדקנו ברב פעלים שם, ואדרבה, נראה שם שדעתו לאסור אפילו אם יחזור וילכלך את הבגד ואח"כ יכבסו בחול, וזה סותר את דבריו בזה.
ועוד רצינו לברר מה שכתוב, שבתפילת שמונה עשרה יניח ידיו כנגד ליבו, אך אנו רואים שהרבה רבנים ואנשים ההולכים לפי דרך הסוד, מניחים את ידיהם כפותים זה על זה כנגד הטבור, ולא מצאנו מקור לזה.
א. כתב הבא"ח ש"ש פר' נח אות ב', שהבעל אינו מברך על נרות שבת אפי' אם הוא מדליק בחדר אחר, מאחר שאשתו הדליקה בברכה על הנרות שבשולחן ששם עיקר ההדלקה. אמנם, אם ירצה הבעל להדליק בחדר אחר, יכול להדליק אך בלא ברכה.
ועיין ברב פעלים או"ח ח"ב סי' נ', שהאריך והרחיב בדין זה, והביא פוסקים רבים שלדעתם יכול הבעל לברך על הדלקת הנרות, ואין נפ"מ מתי ידליק הבעל. אך כ': "אך אנא עבדא, איני מתיר אלא היכא שיקדים לפני שתברך אשתו".
והמשיך שם הר"פ "ושו"ר בס' תורה לשמה כת"י שאלה כזאת דניד"ד ממש". משמע מדבריו, שהשאלה בס' הנ"ל בסי' ע"ח כוונתה היא, שהבעל ידליק לפני האשה ורק בזה יש מקום להתיר בדוחק.
ב. עיין בר"פ ח"א סי' י"ג וח"ג סי' ט"ז, משמע משם שדין מבשל ובורר שווה לדין מכבס, מכאן, שאין מועיל טינוף בחול (אם כבס את הבגדים בשבת), כיון שאין זה עוקר את מעשהו הראשון.
ועיין בר"פ ח"א הנ"ל שמשמע, שבנטיעה בשבת, אם עקר בחול, לא יטע שוב, ולכאורה לא מובנת ראייתו מהתוי"ט בתרומות פ"ב מ"ג.
אולם, כיון שמקובל אצלנו, שדברי הבא"ח נכתבו אחר דבריו בר"פ, על כן יש לפסוק כמו דבריו בבא"ח1, וצריך לבאר שזוהי גם כוונתו בר"פ. ואולי יש לפרש, כיון שהכל הוא מדין קנס ולא מצד הדין, יש לחלק בין בישול בשבת, שאין כל דרך לעקור את הבישול שנעשה בשבת, לבין לכלוך המטפחת בחול, שזה כעין עקירת המעשה הראשון וכעין פנים חדשות באו לכאן, ולכן יש להקל בזה. וה"ה לנטיעה שיכול לחזור ולנוטעו, דכיון שזהו מדין קנס אפשר להקל ולומר פנים חדשות באו לכאן. יתכן וזוהי כוונתו בבא"ח.
ג. עפ"י הקבלה צריך אדם להניח את ידיו כפותות זו על זו כנגד לבו בתפילת שמונה עשרה2. אך י"א שכל עוד אינו משלב ידיו וזרועותיו זה על זה, מותר אפי' כנגד הטבור. ועי' בכה"ח סי' צ"ה ס"ק י"ב.
סימן ריט תשלום על עבודה בבית חולים בשבת
אני עובד בבית חולים ______, בהיותי עובד מדינה (בדירוג אחיד) מזה כ-24 שנים, הוקצבו לי 3 כוננויות, כל כוננות היא בת 16 שעות. מתוך 3 הכוננויות כוננות אחת היא בשבת, הנחשבת כ-48 שעות.
שאלתי: כאדם דתי, האם מותר לי לרשום את הכוננות של שבת על מנת ליהנות מהטבה זו?
הנך יכול לעבוד בשבת ולדווח על כך, אך כמובן צריך ששכרך יהיה בהבלעה של ימי חול ושבת יחד1.
יה"ר שתזכה לברכה והצלחה, ברוחניות ובגשמיות, אכי"ר.
הלכות שטיפת כלים בשבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך זוכים לראות את אליהו הנביא?
אנחנו קודש למענך
איך ללמוד אמונה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
