בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • פניני הלכה - חנוכה
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

undefined
5 דק' קריאה
אין חובה לקבוע סעודות בחנוכה
ימי החנוכה נקבעו כימי הלל והודאה. אבל שלא כמו בפורים, שמצוות היום לקבוע סעודה ומשתה, בחנוכה אין חובה לקבוע סעודה. והטעם לכך, מפני שבזמן הפורים נגזרה גזרת השמדה כנגד קיומו של הגוף, ועל כן המצווה לשמוח גם בגוף על ידי אכילה ושתייה. אך לעומת זאת בחנוכה הניצחון היה רוחני, שהרי גזרת היוונים היתה כנגד קיום התורה בלבד, ומי שהסכים באותם ימים לקבל על עצמו לנהוג כיווני הציל את עצמו. לכן עיקר עניינם של ימי החנוכה הוא רוחני, להודות ולהלל לה´ שעזר לנו לשמור את התורה ומצוותיה (לבוש).

מצווה לקבוע סעודות בחנוכה
ואף שאין חובה לקבוע סעודות בחנוכה, ולדעת מהר"ם מרוטנבורג גם אין מצווה לקבוע סעודות בחנוכה - מכל מקום לדעת הרבה פוסקים יש מצווה לקיים בחנוכה סעודות, כדי לשמוח בישועה שעשה ה´ לישראל בימים ההם בזמן הזה. וכך משמע מלשון הרמב"ם, שקרא לימי החנוכה "ימי שמחה והלל", ואין שמחה שאין לה ביטוי גם בסעודה. ויש אפילו מי שמחמיר וסובר שמצווה לקבוע סעודה על פת (ראבי"ה).

ויש שהסבירו שאמנם על נס ההצלה הרוחנית קבעו חכמים לומר הלל והודאה, אבל לזכר חנוכת בית המקדש שהתרחש בימי החנוכה - ראוי לקיים סעודות.

למעשה נוהגים להרבות בסעודות בחנוכה, ומרבים לומר בהם דברי תורה, שירות ותשבחות, ועל ידי כך לכל הדעות הסעודות הן סעודות מצווה. ובנוסף לכך, על ידי דברי התורה יקבלו הסעודות את אופיו המיוחד של חנוכה, שעיקרו שמחה רוחנית ומתוך כך השמחה תמשך לסעודה.

מנהג לאכול מאכלי חלב
נהגו לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה, לזכר הנס שנעשה בהם, שהאכילה יהודית בת יוחנן כהן גדול את האויב במאכלי חלב, ולאחר שנרדם הרגתו, ונעשתה ישועה לישראל (ר"ן שבת כא, ב, רמ"א תרע, ב, ועוד ראשונים ואחרונים).

ואף שהמעשה ביהודית שהרגה את הצורר, התרחש לפני ימי החנוכה, מכל מקום מכוח זיכרון מעשה גבורתה של יהודית התעצמו אח"כ החשמונאים והעיזו למרוד ביוונים,

מנהג אכילת סופגניות ולביבות
רבים מאוד נוהגים לאכול בחנוכה מאכלים מטוגנים בשמן, כסופגניות ולביבות, ומסבירים שזה זכר לנס פח השמן. אמנם זהו מנהג קל, שכמעט ולא נזכר בראשונים ובאחרונים.
ואע"פ כן כתב רבנו מימון אביו של הרמב"ם (בפירושו על עניין חנוכה), שאין להקל בשום מנהג, ואפילו מנהג קל כאכילת סופגנין, והוא מנהג קדמונים ואין לבזות מנהגי האומה.

איסור תענית בחנוכה
ימי החנוכה הם ימי שמחה, הלל והודאה, לפיכך אסור להתענות ולהספיד בהם. ואפילו ביום היורצייט על אב או אם, שרבים נוהגים להתענות בו, אם הוא חל בחנוכה אין מתענים. וכן חתן וכלה, שלפי מנהג אשכנזים וחלק מהספרדים מתענים ביום החתונה, בחנוכה אין מתענים.
אבל ביום לפני חנוכה וביום לאחריו מותר להתענות (שו"ע תרפו, א).

הספד
וכן אסור להספיד בהם, בין הספד שבשעת הלוויה ובין הספד שאומרים באזכרה במלאות שבעה או שלושים. ורק אם המת תלמיד חכם, מותר להספידו בפניו בעת ההלוויה (שבת כא, ב, שו"ע ורמ"א תרע, א).
דיני האבלות נוהגים בחנוכה כבכל יום (שו"ע תרצו, ד).

הליכה לבית קברות
רבים נוהגים שלא ללכת לבית הקברות בימי החנוכה, ביום היורצייט או בסיום השבעה והשלושים, מפני שהביקור בבית הקברות עלול להביא לבכי ומספד האסורים בחנוכה. אלא יקדימו ללכת לשם לפני החנוכה או ידחו את ההליכה לשם לאחר החנוכה. ויש נוהגים ללכת לבית הקברות בימי החנוכה, וכך נוהגים חלק מהאשכנזים. ולפקוד קברי צדיקים בחנוכה לכל המנהגים מותר, מפני שהביקור בקברי צדיקים אינו מעורר בכי (בא"ח וישב כב, וע´ גשר החיים כט, ו).

על הניסים בתפילת ובברכת המזון
תקנו חכמים את ימי החנוכה כדי להודות ולהלל לה´ על הישועה שעשה לישראל. וכדי לבטא את ההודאה ותקנו נוסח "על הנסים", ואומרים אותו בברכת ההודאה בתפילת שמונה עשרה. וכן נוהגים לאומרו בברכת המזון בברכת "נודה לך". ובברכה מעין שלוש אין מזכירים את החנוכה.
ומי ששכח ולא אמר "על הנסים" בתפילה או בברכת המזון, אינו חוזר. ואם נזכר לפני שסיים את הברכה שאומרים בה "על הנסים", יחזור לומר "על הנסים". אבל אם כבר אמר את שם ה´ שבסיום הברכה, לא יחזור (שו"ע תרפב, א).

אבל טוב שהשוכח לומר "על הנסים" בברכת ההודאה שבתפילה, בסיום התפילה, לאחר סיום הברכות, ששם כל מתפלל רשאי להוסיף תחנונים והודאה כרצונו.
וכן השוכח לומר "על הנסים" בברכת המזון, טוב שיאמר אותו בסיום ברכת המזון יחד עם "הרחמן", ששם מותר להוסיף הודאות כרצונו (רמ"א תרפב, א, מ"ב ד).

זמן הדלקת הנרות לכתחילה
קבעו חכמים להדליק את הנרות בזמן שבו יתפרסם הנס ביותר. בעבר, הלילות היו חשוכים, לא היתה תאורה ברחוב, ובני האדם היו רגילים להתכנס לביתם לפנות ערב, ואז היו הרחובות מלאים אנשים שחזרו לביתם. וזהו שאמרו חכמים: "זמנה משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מהשוק" (שבת כא, ב). לדעת רוב הפוסקים הכוונה להדליק נרות בצאת הכוכבים. וכך נהגו רוב ישראל (שו"ע או"ח תרעב, א, מ"ב א, כה"ח ב).

ואף שכיום יש לנו תאורת חשמל, וזמן סיום העבודה וחזרת האנשים לביתם מאוחר יותר מצאת הכוכבים, מכל מקום יש להשתדל לסיים את העבודה מוקדם, כדי לחזור הביתה לפני צאת הכוכבים ולהדליק נרות בזמן שקבעו חכמים - היינו בצאת הכוכבים.

מה להקדים: תפילת ערבית או הדלקת נרות?
הנוהגים להתפלל ערבית בצאת הכוכבים, צריכים להקדים את תפילת ערבית להדלקת נרות, מפני שתפילת ערבית תדירה, וקוראים בה גם קריאת שמע שהיא מצווה מהתורה. ולאחר סיום תפילת ערבית יש לחזור הביתה בזריזות כדי להדליק נרות סמוך כמה שאפשר לזמן צאת הכוכבים.
ומי שאינו רגיל להתפלל מעריב בצאת הכוכבים אלא מאוחר יותר, עדיף שלא ישנה מרגילותו, אלא ידליק נרות בזמן צאת הכוכבים, ובשעה הקבועה לו להתפלל מעריב - יתפלל.

עד מתי אפשר לאחר את זמן הדלקת נרות
מי שקשה לו לחזור לביתו בצאת הכוכבים, כגון שהוא צריך לסיים את עבודתו בשעה שמונה, רשאי להדליק מאוחר יותר, וישתדל להקדים את חזרתו עד כמה שאפשר, כדי להדליק קרוב יותר לזמן שתקנו חכמים. וישתדל שלא לאחר את ההדלקה מעבר לשעה תשע, שעד אז עוד מקובל בימינו לחזור מהעבודה, ואפשר לומר שהוא בכלל מה שאמרו חכמים: "עד שתכלה רגל מהשוק".
ומכל מקום מי שמאחר את הדלקת נרות, צריך להיזהר שלא לאכול לפני הדלקת הנרות אכילת קבע, שהוא שיעור כביצה של פת או מזונות (מ"ב תרעב, י; תלא, ו).

האם לבטל שיעור תורה כדי להדליק בצאת הכוכבים?
במקום שמתקיים שיעור תורה קבוע אחר תפילת ערבית, ואם ילכו להדליק נרות אחר תפילת ערבית הלימוד יתבטל, עדיף שיקיימו את השיעור ואח"כ ידליקו נרות, שמצוות לימוד התורה עדיפה על הדלקת נרות בזמן המהודר

האם להמתין בהדלקת נרות עד לשובם של כל בני המשפחה?
לעיתים קורה שהבעל חוזר מאוחר לביתו, ועולה השאלה, האם מוטב שאשתו תדליק נרות בביתם עבור שניהם בזמן, או שמוטב שתמתין לו עד שיחזור וידליק את הנרות מאוחר יותר.
לפי שורת ההלכה נראה שעדיף שהאשה תדליק בצאת הכוכבים ובהדלקתה תוציא גם את בעלה ידי חובתו. אמנם אם הבעל אינו יכול לשמוע את ברכת הדלקת הנרות בבית הכנסת או במקום אחר, מוטב שתמתין לו עד שיחזור מהעבודה, מפני שלדעת כמה מגדולי הראשונים יש חיוב על כל אדם לשמוע את ברכת "שעשה ניסים" ואם לא תמתין לו יפסיד את שמיעת הברכה.

ואם הבעל או האשה חוזרים לביתם באופן קבוע בשעה שמונה בערב. אף שהם יכולים לשמוע את הברכות במקום אחר, עדיף שידחו את הדלקת הנרות לשעת חזרתם, מפני שיש חשש שאם באופן קבוע אחד מבני הזוג יעדר מהדלקת נרות, יפגע הדבר בהתקשרותה של המשפחה למצווה, ולכן עדיף שיתעכבו כדי להדליק את הנרות ביחד.

וכן משפחות שנוהגות על פי מנהג ספרד, ורק אחד מבני הבית מדליק עבור כולם, יש מקום להמתין עד לשובם של הבנים והבנות הביתה, ובתנאי שיחזרו עד סביבות השעה תשע ולא יאכלו לפני כן.
האם לפי מנהג ספרדים ילדים רשאים להדליק נרות בברכה?

שאלה: מנהג ספרדים שרק גדול הבית מדליק נרות חנוכה, ולעיתים הילדים משתוקקים להדליק גם הם חנוכיה, והשאלה האם מותר להם להדליק נרות לפי מנהג ספרדים והאם יוכלו לברך על ההדלקה.

תשובה: מותר לילדים להדליק נרות לעצמם, ובתנאי שידליקו במקום אחר, כדי שיהיה ברור כמה נרות מדליקים בכל יום. לדעת רוב הפוסקים לא יברכו על הדלקתם, מפני שהם יוצאים ידי המצווה בהדלקת אביהם, ואם יברכו הרי זו ברכה שאינה צריכה. אמנם לדעת הרב שלום משאש (ילקוט שמש או"ח קצב), מותר לבנים לכוון שאינם יוצאים בהדלקת אביהם, ולהדליק בברכה.

----------------------
פורסם גם במדור "רביבים" שבעיתון בשבע.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il