ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
עזרו לנו להמשיך בהפצת התורה. אנו עדיין רחוקים מאוד מהיעד!
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר תנ"ך

דברים התלויים במזל

מוקדש לרפואת
שלמה בן לאה
לחץ להקדשת שיעור זה
בתלמוד (מועד קטן כח,א) מובא מאמר של האמורא רבא, ולפיו יש שלושה דברים שאינם תלויים בצדקותו ובזכויותיו של האדם, אלא תלויים במזלו ונקבעו מראש בעת היוולדו, וז"ל המאמר בתרגום חופשי:
"אמר רבא: חיים (אריכות ימים), בנים, ומזונות (פרנסה), לא בזכויותיו של האדם הן תלויות, אלא במזלו שנקבע עליו בעת היוולדו תלוי הדבר. שהרי רבה ורב חסדא שניהם רבנים צדיקים היו, ואם היה צורך בגשם, רבה היה מתפלל והיה בא גשם, ורב חסדא היה מתפלל והיה בא גשם. רב חסדא חי תשעים ושתים שנים, ואילו רבה חי רק ארבעים שנה, בבית רב חסדא – היו ששים חתונות לצאצאיו, ואילו בבית רבה – היו שישים מקרים של שכול. בבית רב חסדא היה שפע רב, והיתה סולת מרובה שהיה אפשר להאכיל בה אפילו את הכלבים ולא היה צורך וביקוש לסולת זו. ואילו בבית רבה היו אוכלים האנשים לחם שעורים, וגם הוא בקושי היה נמצא."

רבא קובע שעושרו והצלחתו של האדם אינם סימן לצדקותו, והסימן לצדקותו הוא אם תפילתו מתקבלת. וכיוון שתפילתו של רבה היתה נשמעת ותפילתו של רב חסדא היתה נשמעת, מכאן ששניהם צדיקים היו. ולפיכך יש לשאול מדוע מצאנו שוני כזה בין גורלם של שני הצדיקים האלו, וכמענה לשאלה אומר רבא שיש דברים שתלויים במזלו של האדם, ולא בזכויותיו.

רבא לשיטתו בהסבר גזר הדין שנגזר על בית עלי
לכאורה ניתן לומר שהמאורעות שעברו על רבה ומשפחתו נקבעו עליהם במידת שכר ועונש. רבה היה צאצא של בית עֵלִי, וידוע שבני עֵלִי חטאו ואביהם לא מחה בהם כראוי, ונאמרה עליהם נבואה בשבועה (שמואל א ג,יד): "וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם". ובהמשך נאמר לעֵלִי (שמואל א ב,לג-לו): "...וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים... וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם וְאָמַר סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם". ואם כן, קורות חייה של משפחת רבה נראים כמתאימים לנבואת העונש שנגזרה על שושלת בית עֵלִי.
ואמנם הסוגיה במסכת ראש השנה (יח,א) דנה בגזר דין זה, ורבא אמר שם שמי שעוסק בתלמוד תורה גזר דין זה לא חל עליו, ואילו אביי אמר שם שמי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים גזר דין זה לא חל עליו. והוסיפה הסוגיה שרבה שעסק בעיקר בתורה חי ארבעים שנה, ואילו אביי שעסק בעיקר בתורה ובגמילות חסדים חי ששים שנה.
וביארו שם התוספות, שרבא לפי שיטתו, שבעיסוק בתלמוד תורה בלבד ניתן לבטל את גזר דין שנקבע על בית עֵלִי, התקשה להבין את המאורעות שעברו על רבה ומשפחתו, ולכן קבע שמאורעות אלו נקבעו עליהם מלמעלה במזל, והם אינם משתנים לפי זכויותיו של האדם.

רבי חנינא בן דוסא
כאמור, לשיטת רבא העניות שבביתו של רבה נבעה מ'מזל' שהוא דבר שאי אפשר לשנותו גם באמצעות עיסוק בתורה. ומשמע שתפילה מועילה עבור הצבור כגון תפילה על גשמים, אך 'מזל' של יחיד אי אפשר לשנותו גם בתפילה, ומשום ש'מזל' אינו תלוי בזכויותיו של האדם.
גישה שונה בהתייחסות למצבו הכלכלי של האדם נשמעת מהמסופר על רבי חנינא בן דוסא, שידוע בדברי חז"ל כצדיק שתפילתו מתקבלת. אך מאידך מסופר עליו שבביתו היה מחסור, ובתלמוד מובא הסבר לסתירה זו (תענית כד,ב):
"אמר רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת."

לפי הסבר זה חיי הדוחק שהיו בבית רבי חנינא בן דוסא היו משום שהוא הסתפק במועט. ואכן בהמשך מובא שם מעשה כיצד אשתו של רבי חנינא בן דוסא שכנעה אותו שיתפלל שיתעשר, אך לאחר שהם התעשרו הבינה אשתו שעדיף להם לחזור למצבם הכלכלי הקודם, והוא התפלל וחזרו למצבם הקודם.
הגישה שמשתקפת במעשים שסביב דמותו של רבי חניא בן דוסא היא שונה, ולפיה מצבו הכלכלי של האדם אינו סתם 'מזל' שאי אפשר לשנותו, ואפשר לשנותו באמצעות תפילה של אדם צדיק, אלא זהו מצב שהאדם מסכים אליו בשורש נשמתו. ולעתים הסכמה זו מתבטאת ברצון גלוי, כפי שאשתו של רבי חנינא ביקשה לבסוף לחזור לחיי הדחק הקודמים.

פרשת בחוקותיו וקורות חייו של רבה
בכל אופן, המצב הכלכלי שבו היה מצוי רבה, וכן המצב הכלכלי שבו היה מצוי רבי חנינא, אינם מתאימים לכאורה להבטחות התורה בפרשת בחקותי על העושר המובטח למקיימי התורה:
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ... וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ:"

הרשב"א כבר נשאל בענין זה (שו"ת הרשב"א א,קמח), והשיב:
שאלת הא דאמרינן בני חיי מזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא. ומפסוקי התורה נראה בהפך גמור כי בזכות ובעונש הדבר תלוי.
תשובה הדבר הזה נחלקו בו חכמי ישראל בכמה מקומות בתלמוד אם יש מזל לישראל או אם אין מזל לישראל. ותמצא להן מחלוקתן שנויה בפרק אחרון של מסכת שבת (דף קנ"ו ב) וכן במקומות הרבה בגמרא. ונראה לי כי לא נחלקו אלא במקרה היחידים ולא במה שישיג את הצבור. כי לדעת כולם כח הציבור גדול לידון על פי מעשיהם לטוב או למוטב. והתורה דברה על הכלל לא על הפרט. וזהו שסדרו לנו בראש השנה ועל המדינות בו יאמר אי זו לשובע ואי זו לחיים. ואף על פי שתמצא בחזקיה (ישעיה ל"ח) שמעתי את תחנתך הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה. המלך כצבור שהצבור וכל ישראל תלויין. וזו כדעת האומר יש מזל לישראל. אבל לדעת האומר אין מזל, התורה דברה בין על הכלל בין על הפרט. וכן אנו עושין מעשים על פי הסברא הזו. וכדאמרינן כמאן מצלינן האידנא אמריעי ואקצירי כמאן כרבי יוסי."

הרשב"א קובע, שדברי רבא שיש דברים שתלויים במזל ואינם תלויים בזכויותיו של האדם, אינם מוסכמים על כל חכמי ישראל, ויש הסבורים ש"אין מזל לישראל", כלומר שתפילה יכולה לשנות את מזלו של האדם היחיד. ולדעתו של הרשב"א זו הדעה המוסכמת להלכה, ולכן אנו מתפללים על החולים שיתרפאו, מתוך ההבנה שהתפילה יכולה לשנות את המזל שנגזר עליהם. ולבד מכך, מוסכם על כולם שעל כלל הצבור אין גזרות התלויות במזל, והבטחות התורה על שכר ועונש שתלויות בשמירת המצוות מוכיחות זאת, וכפי שמבואר בפרשת "בחוקותי" ובמקומות רבים בתורה.

אמנם האלשיך דן בפרשתנו גם כן בקורות חייו של רבה ובגזירות המזל, והוא מסביר באופן שונה במקצת:
"כי הנה הענין ההוא היה לרבה, על כי יחידים היו אז הצדיקים. אך "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" ישראל דרך כלל, כל המזלות בידכם ניתנו".

האלשיך מדייק בלשון הרבים של "תֵּלֵכוּ", שכאשר הרבים הולכים בדרכי הצדיקים ומקיימים את מצוות התורה, ממילא מתבטלות גם גזרות מזל מן היחידים.
עוד בנושא תנ"ך

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il