בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • בחירת בן ובת זוג
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שולמית בת צביה

אלוקים נמצא גם עם הרווקים

תקופת הרווקות היא תקופה קשה, אבל אסור שהתחושה הזאת תגלוש למחוזות אפלים, שכביכול כל עוד אנחנו לא נשואים אין טעם לחיים ושאלוקים לא נמצא כעת בחיים שלנו. בכל רגע נתון האדם נפגש עם אלוקים ויכול לחוש תחושות סיפוק, שמחה ויצירה.

undefined

הרב חגי לונדין

סיוון תשע"ט
4 דק' קריאה
יש הרבה סיבות שרווק או רווקה יכולים לתלות בהן את האשמה מדוע הם עדיין לבד. לכל רווק ורווקה יש גם שלל יועצים, חברים ובני משפחה, שישמחו להסביר להם מדוע הם לבד ואיפה הם טעו. אבל לפני הכול ואחרי הכול, חשוב לזכור שבעצם אתם אף פעם לא לבד. נכון שעדיין אין לכם משפחה משלכם, אבל אתם לא בודדים. אלוקים איתכם כל הזמן.
אי אפשר להתכחש לכך שתקופת הרווקות היא תקופה קשה, אבל אסור שהתחושה הזאת תגלוש למחוזות אפלים, שכביכול כל עוד אנחנו לא נשואים אין טעם לחיים או שאלוקים לא נמצא כעת בחיים שלנו. בכל רגע נתון האדם נפגש עם אלוקים. במילים אחרות, בכל רגע נתון בחיי האדם אפשר לחוש תחושות סיפוק, שמחה ויצירה.
בניסוח זהיר אפשר לומר כי ההבדל בין החיים לפני הנישואין ובין החיים אחרי הנישואין הוא הבדל כמותי. מבחינה איכותית – גם לפני הנישואין וגם אחריהם אנחנו באותו מקום – בעבודת ה'. זה לא שכעת בעת הרווקות אנחנו אומללים, ואילו אחרי הנישואין נהיה תמיד מאושרים. כבר כעת אנחנו מאושרים ושמחים במה שיש לנו, ושואפים להשלים את מה שאין לנו, ואחרי החתונה נהיה מאושרים עוד יותר ממה שיש ונשאף להשלים עוד יותר את מה שאין לנו.
למען האמת זו גישה שאמורה ללוות את האדם בכל רגע מחייו. ישנו משפט לא כל כך ידוע של הרב קוק, אבל בשבילי הוא מוטו לחיים: "הבקשה בעצמה היא התכונה המבוקשת, לא המציאה, שהיא תמיד בלתי אפשרית, כי הננו צועדים מגודל אל גודל, ומבקשה לבקשה, מבהירות לבהירות ומוודאות לוודאות יותר עליונה" (עולת ראיה א, רא). מאז ומתמיד הדרך המהירה הייתה הדרך הקורצת. האדם מטבעו נמשך אל התוצאה המיידית, הזמינה והעכשווית. החושים הגסים תובעים סיפוק מיידי: משהו שאפשר למשש, לחוש, לראות. בקיצור - תכל'ס. תהליכיות, קרי, הבנה שתוצאה מבשילה לאט לאט, גם אם כעת אין הדבר ניכר בעין – היא תובנה שדורשת יכולת הפשטה ומבט רוחני.
התרבות המערבית היא תרבות המבוססת על חומרנות חושנית. בהתאם לכך זוהי תרבות שמקדשת את הכאן והעכשיו. לתקשורת, כדוגמה, אין סבלנות לסקר תהליכים ארוכים. מה שלא נוצץ, אקזוטי, מרגש או פרובוקטיבי – לא עובר מסך. הרב קוק מחנך אותנו למבט אחר: אין "יעד סופי" בעבודת אלוקים. אי אפשר לתפוס את אלוקים, אי אפשר להגיע לשלמות. ברגע שהגענו לאלוקים ולשלמות – זהו כבר אינו אלוקים וזו כבר אינה שלמות. אלוקים ושלמות הם מושגים שחלק מובנה ממהותם הוא שהם אינם ניתנים להשגה מלאה. אפשר להתקדם אל אלוקים ולהתקדם אל השלמות, ועצם התהליך הוא ההשגה.
לפעמים אנחנו מציינים נקודות ציון בגרף ההתקדמות האינסופי ומדברים עליהן במושגים מושאלים של הגעה למטרה: "הגעתי לתפקיד שבו חשקתי", "הצלחתי להתגבר על חוסר השליטה שלי במידת הכעס", "הגעתי לחוויה רוחנית", "הוקמה מדינת ישראל". זה טוב ויפה, אבל מה הלאה? האם זהו סוף החיים? אין יותר שלמויות אחרות? ואף בתוך ההישג הנוכחי - אין מה לשפר? תמיד יש. תמיד יש שלמות בלתי מושגת, או נכון יותר: השלמות מושגת כל עוד יש שאיפה להתקדמות. מגיעים לאלוקים ולשלמות בכך שכל העת משתלמים. ההתמקדות צריכה להיות בתהליך ולא בתוצאה. תמיד להיפתח לעוד. המטרה אינה להגיע ליעד אלא לחיות את ההווה כמה שיותר.
לא לחיות בהמתנה
המצב הנפשי התקין איננו לחץ וציפייה חסרת סבלנות לשלב הבא בחיים, אלא התמקדות בהווה, ואז באופן טבעי מגיע השלב הבא. במסכת סנהדרין (צז, א) אומרים חכמים כי יש שלושה דברים שמגיעים בהיסח הדעת: מציאה, עקרב ומשיח. בעת שבה אובדת לאדם אבידה יש שלב מסוים שהחיפוש אחריה הופך לאובססיה, ולכן ההמלצה היא להרפות ובשלב זה או אחר תימצא האבידה (או שלא). גם דריכות יתרה מפני עקרבים מסוגים שונים שעלולים להפתיע אותנו בחיים יכולה להיהפך לפרנויה, ובסופו של דבר האשליה שאם נשבית את חיינו ונצפה למשיח שיופיע ויגאל אותנו מסבלנו גם היא איננה נכונה. "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח שאף על פי שיתמהמה אחכה לו שיבוא" - כלומר, בכל יום אני מאמין שמגיע עוד קצת משיח. המשיחיות היא תהליך אינסופי שהולך ומתקדם בעולם, ובתוכו יש נקודות שחכמים ציינו אותן כרגעי שיא, כדוגמת שיבת עם ישראל לארצו, הגעת דמות מלכותית מבית דוד, בניין בית המקדש וכו'. אולם גם לאחר הגעת המשיח ובניין בית מקדשנו – אנחנו נמשיך ונתקדם בתהליך המשיחי עוד ועוד.
אם נחזור לנושא שלנו, הנגזרת המעשית היא שבמקביל לזיהוי גורמים שמפריעים לנו להתחתן, עיקר האנרגיה בזמן הרווקות אמורה להיות מופנית לחיי ההווה. מציאת שמחה וסיפוק בחיינו כעת - בלימודים, בעבודה ובחברתיות. לא לחיות בהמתנה לחתונה. אל תגידו "אני עובד כדי להרוויח כסף כדי שאוכל לקנות דירה לאחר שאתחתן", או "אני יוצאת עם חברות לבית קפה כדי לא להשתגע לבד הערב בדירה", אלא "אני עובד כי אני מאמין, מוכשר ושמח בעבודה שלי, ובעזרת ה' הכסף הזה גם ישמש אותי בעתיד", "אני יוצאת לבית קפה כי אני נהנית לבלות עם החברות, ומי יודע? אולי מישהי שם תציע לי להכיר מישהו".
בהערה אישית אוסיף שגם אני ביליתי בשוק הרווקוּת כחמש שנים עד שהתחתנתי, פרק זמן לא מבוטל (אומנם לא כמו אלה שנמצאים שם עשרים שנה, אבל בכל זאת). במהלך התקופה הלא פשוטה הזאת שמתי לב שאין דבר יותר מרתיע מבן או בת זוג שמשדרים מסכנות ביחס לחייהם הנוכחיים ותלותיות בהצלחת הקשר. מה שמכונה בל"חים או בל"חיות (בחור לחוץ חתונה או בחורה לחוצת חתונה). לעומת זאת, כשאדם שמח בחייו, פעלתן, אופטימי, משוחרר מלחצים ובא ליהנות מעצם הקשר (או במילים אחרות, אדם שיש אלוקים בחייו) – אזי באופן טבעי מחליקים לשלב החתונה.
ועוד הערה, שאולי קצת קשה לעיכול. יש כאלה שמסיבות אלה ואחרות לא זכו, ואולי גם לא יזכו, למצוא את בן או בת זוגם בעולם הזה. למרבה הצער יש גם תופעות כאלה בעולמו של הקדוש ברוך הוא. תפקידו של האדם שמוצא עצמו במקום כזה, ולא פחות מזה גם תפקידה של החברה שסביבו, הוא למצוא את אלוקים גם כאן. קרי, לקבל את המציאות ולהתייחס באופן טבעי ופשוט אל החיים הלא טבעיים והלא פשוטים הללו. בחור רווק או בחורה רווקה הם חברים מלאים בקהילה גם אם הם לא יתחתנו לעולם. טיול משותף של משפחות עם רווקים ורווקות (בהקפדה המתבקשת על דיני הצניעות) הוא דבר מתבקש. הזמנה של רווקים ורווקות מבוגרים לסעודת שבת אינה רק מתוך רחמים או כדי להכיר להם שידוך, הם פשוט חברים שלנו לכל דבר ועניין.
הקדוש ברוך נמצא איתנו תמיד. ולכן תפקידנו פשוט לחיות כמיטב היכולת בהווה, וה' יעשה הטוב בעיניו. והוא תמיד עושה טוב – בעולם הזה או בעולם הבא.

מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il