שלח התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש במדבר
שלח לך

קטגוריה משנית

266

15 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

מרגלים
בתורה כתוב על המרגלים שהיו אנשים חשובים "שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם" וברש"י "כלם אנשים - כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו". אם כן איך חטאו המרגלים? אלא שבאמת לפני שבאו לארץ ישראל היו המרגלים כשרים, אך ארץ ישראל היא ארץ קדושה ומעלתה גדולה ובכל מקום שיש יותר קדושה יש גם יותר סט"א, והמרגלים שלא התכוננו לכך נפגעו. ואיך ניצלו כלב ויהושע? בזכות התפילות. יהושע בזכות תפילת משה וכלב בזכות תפילתו על קברי האבות בחברון. גם בימינו אנו רואים אנשים כשרים שיורדים ממדרגתם בארץ ובענייני הארץ. גם בימינו כח התפילה הוא הכח שבו אפשר לתקן את הקילקולים.

חגבים או נמלים
הפסוק אומר על המרגלים במדבר פרק יג לג "ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" ומסביר רש"י "שמענו אומרים זה לזה נמלים יש בכרמים כאנשים". ובאמת מפני מה רש"י משנה ואומר נמלים במקום חגבים? אלא שנמלים הם יותר קטנות מחגבים. ובתחילה היו בעינהם כחגבים אך ככל שירדו ממדרגתם יתקטנו בעיניהם יותר ויותר עד שנראו כנמלים. ומוסיף החיד"א ואומר שחגבים יש להם שימוש מסוים באכילה על ידי הדחק וכד' אך נמלים אין להם שום ערך וחשיבות. ועד שם ירדה מדרגת המרגלים. ועוד. אנו יודעים שככל שהענק יותר גבוה הקטן נראה יותר קטן. בחברון היו הענקים הגדולים אחימן ששי ותלמי ואביהם, ובעינהם נראו המרגלים כנמלים. אך בעיני ענקי הארץ האחרים שהיו נמוכים מענקי חברו, נראו המרגלים כמו חגבים. ומכאן נבין למה רק כלב הגיע לחברון ולא שאר המרגלים, כיון שפחדו מענקים הענקים. ואם היו באים המרגלים לחברון להתפלל - היו מצליחים. גם אנו בזכות האבות "אברהם יצחק ויעקב" נתפלל "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך".

חיוב חלה מהתורה רק כשרוב עם ישראל בארץ ישראל.
בפרשת השבוע : "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה: והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה': ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה, כתרומת גרן כן תרימו אתה: מראשית ערסתיכם תתנו לה' תרומה לדרתיכם". ממה שנכתב בפסוק "בבואכם אל הארץ" למדו חז"ל שרק כשנכנסו לארץ כל בני ישראל נתחייבו בחלה: "דאמר רב הונא בריה דרב יהושע, אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי: אפילו למאן דאמר תרומה בזמן הזה דרבנן, חלה דאורייתא, שהרי שבע שכיבשו ושבע שחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה" פירוש: שבע שנים שעברו עד שכבש יהושע את כל הארץ ושבע השנים הנוספות שעברו עד שחילקו את הארץ לשבטים והתישבו בה שזה חלק מכיבוש - נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה. זאת אומרת שחובת חלה אינה קשורה בכיבוש הארץ אלא בביאתם לארץ - והרי באו . וענה להם רב הונא: "אדרבה, אפילו למאן דאמר תרומה בזמן הזה - דאורייתא, חלה - דרבנן, דתניא: "בבואכם אל הארץ" - אי בבואכם, יכול משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים? תלמוד לומר: "בבואכם" - בביאת כולכם אמרתי, ולא בביאת מקצתכם, וכי אסקינהו עזרא, לאו כולהו סלוק". מכיון שבעלית עזרא לא עלו כל בני ישראל - אין חיוב חלה מהתורה. וגם כיום שאין כל יושביה של ארץ ישראל עליה אין חיוב "חלה" מדאוריתא אלא מדרבנן.

מכמה מפרישים חלה?
כתב הרמב"ם הלכות בכורים פרק ו הלכה טו : "כמה שיעור העיסה שחייבת בחלה? מלא העומר קמח בין מאחד מה' מינים, בין מחמשתן, כולם מצטרפין לשיעור. וכמה הוא שיעור העומר? שני קבין פחות חומש, והקב ארבעה לוגין, וכו' וכמה מכילה מדה זו כמו ארבעים ושלש ביצים בינוניות וחומש ביצה והם משקל ששה ושמונים סלעים ושני שלישי סלע מקמח החטים שבמצרים, שהם משקל חמש מאות ועשרים זוז מזוזי מצרים בזמן הזה, ומדה שמכילה כמשקל הזה מקמח החטים הזה בה מודדין לחלה בכל מקום" רמז לדבריו חלה בגימטריה 43 כנגד 43 ביצים וחומש ביצה שהם שיעור חלה. אבל יש ביצים מגדלים שונים ויש הפרש בין מקום למקום ושוב אין איתנו יודע עד מה אלא שאנו יודעים כי חמש מאות ועשרים זוז מזוזי מצרים הם 520 דרהם. ושלשה דרהם הם עשרה גרם. אם כן הרי זה 1116 גרם קמח. הבא"ח כתב ש2402- קמח גרם חייבת בחלה עם ברכה וכך הוא המנהג. החזו"א כתב שמ6255- גרם עיסה חייבת בחלה. ולכן הנוהגים כחזו"א מ6255- גרם יפרישו בלי ברכה. ומ6111- יפרישו עם ברכה. הנוהגים כבא"ח מ6111- עד 2402 יפרישו בלי ברכה. ומ2402- גרם יפרישו עם ברכה. וצריך לשים לב שהחישוב נעשה לא מהבצק עצמו אלא מהקמח שממנו מכינים הבצק.

הדלקת פלטה בשבת על ידי שעון שבת
צריך להזהר בהלכות שבת לא להתיר דברים הנראים פשוטים כי הלכות שבת הן חמורות ובשינוי קל משתנה הדין. יש הרוצים לחסוך מעט חשמל ומחברים את הפלטה החשמלית לשעון שבת שידליקנה בשבת בבוקר או בצהרים ומניחים את האוכל על הפלטה שעה קודם לכן. ודבר זה הותר רק בבתי חולים בגלל שעת דחק ולצורך חולה ורק כשהאוכל מבושל. אבל אם האוכל לא מבושל הוי גרם בישול. וגם אם האוכל מבושל יש בזה איסור לדעת החזו"א בסימן לח בהלכות שבת שאוסר הנחת אוכל מבושל על פלטה בשבת קודם ההדלקה מדין "שהיה" לדבריו כל שהיה אסורה בשבת אע"פ שכעת הפלטה כבויה כיוון שזה מה שאסרו חז"ל מחשש הדלקה או מחזי כמבשל. ספק כדלקמן ולכן לא יחסוך האדם פרוטות על חשבון שבת קודש. ובהר הצבי סי' קל"ו ובמערכת מבשל אות ג' דעתו לאסור ויש לו ספק אם האיסור הוא מהתורה או מדרבנן.

כיבוי דליקה בשבת
ברמב"ם הלכות שבת פרק יב הלכה ג כתב "דליקה שנפלה בשבת המכבה אותה מפני איבוד ממון חייב שאין איבוד ממון דוחה שבת אלא איבוד נפשות, לפיכך יצאו בני אדם כדי שלא ימותו ויניחו האש תלהט ואפילו שורפת כל המדינה כולה". ובימינו מותר להזמין מכבי אש וכד כיון שאנו גרים בשכונות או בבתים משותפים ואף אם יכול לקום ולברוח מביתו עם כל בני הבית - אולי יפגעו נפשות שכניו או תינוקות וילדים שאין מי שיבריח אותם. ובמיוחד שלכל בנין מחוברת רשת החשמל שבשריפה יכולה לפגוע בנפשות. אמנם אין לחלל שבת בכי הוא זה במה שאין צריך ועדיף שיזמין מכבי אש בטלפון בשינוי

שטיפת צלחות בשבת
מותר לשטוף צלחות לצורך סעודה בשבת. אבל לצורך חול אסור. וכוסות מותר שמא ירצה להשתמש בהם אפילו אחרי הארוחה. ואם ברור לו שלא ישתה בהם, וחושב לנקותם לצורך הערב - אסור. ובכלל זה אסור להכין כלים לשטיפה במוצאי שבת, אך להניחם במדיח כלים על מנת שהבית יראה מסודר בשבת - מותר, אם ביום חול המדיח משמש כארון לאחסנת כלים.

בך יחתום - אביהם של ישראל כרך ח' (בהדפסה...)
סיפר הרב שאול דימרי: לפני שנים היו בחירות בתוך מפלגה שהייתה קרויה אז מפד"ל, מפלגה דתית-לאומית. אחד המתמודדים בה היה פרופ' שאקי ז"ל. במקור הוא היה במקום השני, אבל איכשהו בגלל כל מיני עניינים פנימיים במפלגה, הוא נדחק למקום העשירי. הגיע הזמן שבו היו צריכים להגיש לכנסת את הרשימה של המועמדים, ופרופ' שאקי טען שמועמד מספר 10 זה לא רלוונטי ולכן הוא מוותר. ניסיתי להפציר בו שייגש, אבל הוא השיב שהוא לא מתכוון להתבזות ולכן מוטב לו להודיע מראש שהוא פורש. כשראיתי שכל ניסיונות השכנוע שלי לא מועילים, פניתי ואמרתי לו: לך למרן הרב אליהו זצ"ל, תתייעץ איתו האם להתמודד או לא, מה שהרב יגיד לך - תעשה. פרופ' שאקי הביט עלי בתמיהה והשיב: גם בפוליטיקה צריך להתייעץ עם הרב? השבתי לו: כן.
לשמחתי פרופ' שאקי קיבל את ההצעה, ויחד הגענו אל הרב זצ"ל. הרב שמע את הדברים ואמר: כבודו יחתום שהוא מסכים להיות חלק מהרשימה. פרופ' שאקי אמר שמקום עשירי ברשימה הוא לא מקום ריאלי. הרב אליהו לא כל כך התרשם מההערכות של פרופסור שאקי ואמר לו: "בך יחתמו. תחתום". כשיצאנו מלפני הרב, פרופ' שאקי חזר ואמר: אני לא חותם, לא רוצה להתבזות. אמרתי לו שאם הרב אמר, כדאי לו לחתום. בסופו של דבר הוא החליט לחתום. ולהפתעת כולם המפד"ל קיבלה עשרה מנדטים. ובאמת התקיים בו מה שאמר הרב, בך יחתמו את הרשימה, תחתום.

תזכורת לאזכרה
סיפר הרה"ג עמרם בוזגלו שליט"א: אני מכהן כדיין בחו"ל ומדי פעם משתדל להיות בארץ הקודש לנשום את אווירה המחכים של ארץ ישראל. פעם בתי להתפלל בבית המדרש של הרב אליהו זצוק"ל וכיוון שלא הייתי רגיל ולא רציתי לתפוס מקום ישיבה של מישהו קבוע התיישבתי בסוף בית המדרש, אבל הרב זיהה אותי וקרא לי לשבת לידו בכיסא חשוב.
התפלאתי שהוא ראה וזיהה אותי, אני לא כל כך מקורב אליו והוא לא היה אמור לזהות אותי ממרחק, אבל הוא ממש הפליא אותי כשישבתי לצידו והוא אמר לי "היום יום האזכרה של אמא שלך, תעלה להתפלל שליח ציבור".
ברגע הראשון חשבתי שהרב טועה. אבל אם הרב אמר מיד התחלתי לחשב את התאריך של הפטירה שלה והתאריך של היום ותפסתי את ראשי. איך שכחתי דבר כל כך חשוב? מזל שהרב אליהו הזכיר לי. כמובן שעליתי להתפלל לעילוי נשמת אמי המנוחה שכל כך טרחה שאלמד תורה ואהיה בסביבה של קדושה. כל התפילה השתדלתי שלא לחשוב על הפלא הגדול של הרב. איך הוא זכר מה שאני שכחתי. איך הוא ידע בכלל מי זאת אמא שלי ושהיום יום פטירתה. השתדלתי להתרכז במילות התפילה. אמרתי בליבי אם משמים כל כך משתדלים שאני אעלה לתפילה, כנראה שהתפילה חשובה מאוד לעילוי נשמת אמי ואתפלל בכוונה. הבנתי שנפגשתי ברוח הקודש של מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל. והכול נעשה בכל כך שקט וצנעה, בלי שאף אחד ידע שהרב הוא בעל רוח הקודש. בצניעות אמיתית.

קול התורה כולה
סיפר הרב עמיחי אליהו, נכד הרב: כאשר סבא הרב זצ"ל היה בבית החולים, הנכדים ישבו לידו בתורנות, כולל בשבתות. באחת השבתות ישבתי ליד סבא ולמדתי גמרא. סבא ביקש שאקרא בקול רם את הגמרא וכך קראתי שמונה דפים והוא מסמן לי ביד שאלות ותשובות והיה ניכר בו שבלי שהגמרא פתוחה לפני כמו שהיא פתוחה לפניו הוא זוכר את כל הגמרא עם כל המפרשים שלצידה.
המשכתי ללמוד בקצב של סבא וכך אנחנו עוברים דף ועוד דף ועל כל דף ודף סבא מנחה אותי לעיין ברש"י פה ובתוס' שם. במהרש"א וברש"ש כדרכו בהיותו בריא להבין כל דבר על פי השכל הישר. וכך המשכנו שעות והוא לא נרדם או נחלש וממשיך כל הזמן להנחות אותי מהמיטה בלימוד הגמרא, כך חזרנו ביחד על שמונה דפים שאני למדתי אותם רק לאחרונה והוא למד אותם בוודאי לפני שנים רבות אבל היו פרוסים ומונחים לפניו. ולא "דָמִי לֵיהּ כְּמָאן דְּמָנַח בְּכִיסֵיהּ" (מגילה ז:). אלא כמאן דמנח בידיה.
אני כבר נשארתי בלי קול, צרוד ממש, אבל סבא המשיך לסמן לי עם היד להמשיך. למרות שהוא היה מחובר למכשירים וחלש מאוד, כנראה שהתורה נתנה לו כוח. "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶֹךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ" (משלי פרק ג ח). "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" (משלי פרק ד כב).

הפחד מגביר את כח האוייב
למרגלים היו טענות, כשחזרו מתור הארץ אמרו "אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם. עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני ישב על הים ועל יד הירדן". הם באמת פחדו מהענקים ומעמלק. ופחדם התבטא בכך שאמרו "ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". ורש"י מפרש "שמענו אומרים זה לזה נמלים יש בכרמים כאנשים". ולכאורה, כתוב 'כחגבים' ומדוע מפרש רש"י שהיו כנמלים, הרי החגבים יכולים לעוף ולברוח מהר, אבל נמלים אינם יכולים לברוח מהר? אלא הביאור הוא כך, ברגע שראו את עצמם כחגבים, וראו הענקים שהם פחדנים, אמרו הענקים שהם אפילו לא כחגבים שיש להם מעט הגנה בזה שיכולים לעוף ולברוח, אלא הם כנמלים שאינם יכולים לברוח מהר והם ללא שום הגנה. היום כשרואים את כל האוייבים, את ערפאת ואת כל מדינות האוייב מסביבנו, וגם רואים את המעצמות החזקות של העולם שהם נגדנו, את אמריקה וכד', פוחדים ואומרים שהם לא יכולים להתמודד נגד כח זה, מכניסים פחד, אומרים שזה פיקוח נפש, כיצד נבוא לארץ ויש פחדנים ומוגי לב שעוד חושבים לעזוב את הארץ או אז אומרים להם יהושע וכלב י"ד ט' "אך בה' אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם וה' אתנו אל תיראם". אם אדם בוטח בה', ה' עוזר, ואדרבה ברגע שמתחילים לפחד, ולהרגיש קטנים כמו חגבים, בו בזמן הם רואים אותנו כנמלים. אם אנחנו פוחדים וחוששים ואין לנו ביטחון - ישראל בטח בה', אז האוייבים מתחזקים וגורמים נזק לעם היושב עליה, נזק של פצועים והרוגים. ובעת שהם רואים שאין תגובה מצידנו הם מעיזים להמשיך במעשה נבלה שלהם. אבל צריכים לדעת 'כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב', עוד אויבנו ילבשו בושת והקב"ה ירחם עלינו. הקב"ה אתנו וזה כחנו אפילו נגד כל העולם כולו. פחד מאומות העולם נותן להם אומץ וגבורה. ואמרו להם יהושע וכלב האם לא ראיתם את הניסים ונפלאות שעשה הקב"ה לנו במצרים, במדבר, במלחמת עמלק וכו' אדרבה "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". אם נעלה עליהם הם יפחדו מאתנו וירשנו אותה
ציצית מגינה מכל אוייב
כתוב 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נראה עליך ויראו ממך'. כדי להוריד פחד מאויבים, ואדרבה שהם יפחדו מאתנו, צריך להניח תפילין - שהם האות של עם ישראל שממנו יפחדו אומות העולם. וצריך לפני כן להתעטף בציצית, ועל זה כתוב תהלים ל"ד ח' 'חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם'. רש"י כותב בפרשת ציצית לקמן ט"ו מ"א "ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודה זרה, לומר שהמחלל את השבת כעובד עבודה זרה, שאף היא שקולה ככל המצות, וכו' ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו, לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצות, שנאמר ועשיתם את כל מצותי". בפרשת ציצית יש הרבה גימטריאות שרומזות על כל תרי"ג המצוות למשל ציצי"ת זה 0 עם שמונה חוטים וחמשה קשרים הרי 613 שהם תרי"ג מצוות, ועוד הרבה. עיין 'כף החיים סימן כ"ד אות כ"א כ"ב , אם כן, המתעטף בציצית, הוא מוקף במצוות וזה מחזק את האדם, ועל כך נאמר שה' חונה סביב ליראיו שמסובבים אותו בארבע כנפות, ואז 'ויחלצם' הקב"ה מחלץ אותם מכל צרה ומכל אוייב.

סגולות הציצית
בעל 'כף החיים' מביא סימן כ"ד אות כ"ה "וכתב השל"ה בדיני ציצית בהגהה דף ט"ל ע"ד בהסתכלות בכנף הציצית טוב להסיר הכעס, וכן כנף בגי' כעס... ויוסף מסר לאחיו סוד הנ"ל עכ"ל". אם אדם הוא כעסן, יכול בשעת כעסו מיד להסתכל בחוטי הציצית וניצול מהכעס. אם יש כעס, מיד יקיים כנף, ויסור ממנו הכעס. ועיין עוד ב'כף החיים שהאריך שם ובעוד מקומות אודות הסגולות הנפלאות שזוכה להן מי שמקפיד במצוה גדולה זו . ולפי הזוה"ק בתיקונים תיקון חי, שע"י מצוות ציצית "אדם מכוסה מכל המזיקין ומלאכי חבלה" ונקרא בלשון המקובלים "אור המקיף".

שות הרב הראשי סימן רב כוס קידוש, נישוק מזוזה, טלטול שעון בשבת הוספות בברכת המזון
א. המ"ב בסימן רע"א ס"ק נ"ז מביא מחלוקת, האם יש לקחת כוס גדולה לקידוש, ולהשאיר ממנה לקידוש שחרית ולהבדלה או שלא. מהי ההכרעה להלכה בענין זה?
ב. כתוב בסידור ש"צריך ליתן עיניו בכוס", האם הכוונה שייתן עיניו בכוס כל זמן הקידוש או מספיק בתחילה, שהרי הוא צריך להסתכל גם בסידור?
ג. ביו"ד רפ"ה סע' ב' בהגה כתוב: י"א כשאדם יוצא מן הבית, יניח ידו על המזוזה, ויאמר: "ה' ישמור צאתי" וכו' וכן כשיכנס לבית יניח ידו על המזוזה.
מתי צריך לומר פסוק זה, האם כשיוצא מכל בית או רק מביתו? וכן, האם אפשר לומר את שם ה' המפורש למרות שהפסוק במקור אינו מופיע בלשון הזה במדויק?
ד. לפני הפסק טהרה טוב שהאישה תרחץ את כל גופה במים או את אותו מקום. אם האישה נמצאת בזמן ההפסק באוניברסיטה, האם היא צריכה להפסיד שיעור, ולהגיע לביתה כדי שתוכל לרחוץ את כל גופה, או שהיא יכולה להישאר באוניברסיטה, ולרחוץ רק את אותו מקום?
ה. לפי ידיעתנו חברת "תנובה" משתמשת בחלב שנחלב בשבת. האם יש ענין להחמיר ולא לאכול ממוצרי תנובה?
ו. בשו"ע או"ח סי' ש"ח סע' נ"א מובא, שיש להסתפק אם מותר לטלטל שעון בשבת, ופשט המנהג לאסור. המ"ב שם בס"ק קס"ח מתיר לטלטל שעון יד. האם מכאן יש להסיק, שלפי מרן המחבר יש מקום להחמיר ולאסור טלטול שעון יד בשבת?
ז. בברכון של "מרכז ישיבות בני-עקיבא" מופיע בברכת המזון: "הרחמן הוא יברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו". האם מותרת תוספת זו מצד הדין?
ח. אדם נשוי הסועד על שולחן עצמו, האם הוא יכול לברך: "הרחמן הוא יברך אותי, את אבי, את אימי ואת אשתי"? האם אשתו יכולה להקדים את הוריה לבעלה? האם מי שאין לו זרע יכול לומר: "יברך את זרעי", על שם העתיד, בעזרת ה'?
הערה: כל השאלות הם עבור אשכנזי, האם יש חילוקי דעות לגבי ספרדי? אשמח לדעת.

א. דברי המג"א1 שהובאו במשנ"ב בענין קידוש על כוס גדולה, כוונתו, שיקח כוס גדולה שיש בה כמה רביעיות יין, ואחר הקידוש בלילה, יעביר רביעית יין לכוס קטנה המחזיקה רביעית ובה יקדש בשחרית. וכן רביעית אחרת יעביר לכוס קטנה המחזיקה רביעית עבור ההבדלה2.
אולם, אנו נוהגים להחמיר, ולא לקדש לכתחילה בכוס פגומה (דהיינו כוס ששתו ממנה), לכן אין נוהגים כדעת המג"א3, אלא יקדש בכל פעם על כוס יין שיש בה לפחות רביעית.
ב. מה שכתוב: שיתן עיניו בכוס הקידוש, זה רק בתחילת הברכה.
ג. המנהג שנהגו, שאדם מניח ידו על המזוזה ומנשקה כשנכנס ויוצא, זה משני טעמים, לתפילה על עצמו ולחיבוב המצוה.
כשאדם נכנס ויוצא בפתח שאינו ביתו, ומנשק את המזוזה, זה לחיבוב המצוה בלבד, עיין בספר "קונטרס היחיאלי" בסופו. וכשנכנס או יוצא בדלת ביתו, יכוון גם לתפילה על עצמו. המקור לכך הוא ב"דרכי משה" יו"ד סי' רפ"ה4 שאומר: "ה' שומרי ה' צילי על יד ימיני, ה' ישמור צאתי ובואי מעתה ועד עולם". ע"ע במס' ע"ז דף י"א ע"א ומס' מנחות דף ל"ג ע"ב.
ואם אומרו בלשון תפילה יאמר: "יה"ר מלפניך ה' או"א, שיהיה ה' שומרי" וכו', ואז יכול לומר שם ה' בלשון אדנות, אך אם אומרו כעין הפסוקים דלעיל, יאמר "השם" ולא בלשון אדנות.
ד. מי שאינה יכולה לרחוץ גופה בזמן הפסק טהרה, תרחץ עצמה בבוקר5.
ה. בענין חלב שנחלב בשבת, כיום יש רב לתנובה בשם הרה"ג יחזקאל דאום (זצ"ל), המשגיח גם על נושא זה, ואפשר לפנות אליו בכל בעיה מיוחדת
ו. בענין טלטול שעון בשבת, עיין בכה"ח סי' ש"ח ס"ק רע"ו, שהביא מכמה פוסקים, שפשט המנהג לטלטל שעון יד במקום שמותר לטלטל, ואין בו משום מוקצה7.
ז. בברכת "הרחמן" שבברכת המזון, יכול להוסיף כל מה שרוצה8. לגבי מה שהזכרת, יברך קודם כל את אשתו ואח"כ את הוריו9, וכן תנהג האשה. ויכול לבקש גם על העתיד.

סימן רז בגדי צניעות לנשים, מחיאת כפיים וריקוד בשבת שימוש במיקרוגל לבשר וחלב
1. האם אישה נשואה חייבת לכסות את ראשה? האם מותר לה לכסות את ראשה בפאה נוכרית?
2. האם מותר לאישה ללבוש מכנסיים? אם לא, מדוע? האם יש היתר ללבוש מכנסיים בטיולים?
3. מהו אורך השרוול המינימלי שמותר לאישה ללבוש? 4. האם יש חובה לאישה לגרוב גרביים?
5. האם מותר למחוא כפיים ולרקוד בשבת? 6.כיצד יש להשתמש במיקרוגל או בטורבוגל, אם רוצים להשתמש בהם למאכלי בשר וגם למאכלי חלב?

א. אשה נשואה חייבת מן התורה1 לכסות את ראשה2. לגבי פאה נוכרית - הספרדים נהגו להחמיר בזה, ואילו האשכנזים נהגו להקל3.
ב. לגבי מכנסיים - יש בלבישתם שני איסורים: 1. שלא תלבש אישה בגדי גבר4, 2. שהם מבליטים את איבריה. בטיולים בהם אין ברירה וצריך ללבוש מכנסיים, יש ללבוש מכנסיים כאלה שניכר עליהם שהם מיוחדים לנשים, ועליהם שמלה או חצאית כך שאיברי האישה לא יהיו בולטים.
ג. בענין השרוול - צריך שיגיע עד המרפק, ועדיף שהמרפק יהיה בכלל הכיסוי.
ד. חובה על אישה לגרוב גרביים, ועדיף שיהיו צבעוניות או אטומות ולא שקופות.
ה. הספרדים מחמירים ואוסרים מחיאת כפיים בשבת כפי שנהוג בחול, אבל ע"י שינוי מותר, דהיינו גב היד אל פנים היד וכד'. הוא הדין לגבי ריקודים בשבת: כדרכם בחול - אסורים, אך ע"י שינוי5 - מותר6.
ו. כדי להשתמש במכשיר טורבוגל או מיקרוגל, יש להמתין 24 שעות בין השימוש בבשר לחלב, ולהיפך. לאחר מכן יש לנקותו היטב בסמרטוט רטוב, ואת האוכל השני (בשר או חלב) יש לעטוף בנייר או בקרטון וכך להכניסו לתנור7.

מי שקשור לא נופל
בהתוועדות שהתקיימה בישיבת ההסדר בצפת בערב ההילולא של הרב זצ"ל, סיפר הרב איל יעקובוביץ: בחודש אלול היינו בצפת בשבת חתן. לפני ותיקין, בשבת בבוקר, ליווינו את הרב זצ"ל לבית הכנסת אבוהב. הרחובות היו חשוכים, והאבנים היו רטובות ומחליקות. פסעתי ליד הרב זצ"ל, הרחובות היו שקטים מאוד, והייתה לי תחושה מאוד מאוד חזקה שאני הולך ליד רבי יוסף קארו. הייתה תחושה ברורה שהוא פה. לרגע חשבתי להציע להחזיק לו את היד במדרגות, כי היה גם חשוך וגם מחליק. אבל לא העזתי לעשות כך. הרגשתי יראה גדולה להציע הצעה כזאת. באותה שבת, בשיחה אחר הצהריים, פתח הרב ואמר: בשבילי לבוא לצפת רק בשביל לדרוך על העפר שדרך עליו מרן הרב יוסף קארו, זה כבר שווה.
אחר כך התחבר לי הסיפור הזה לסיפור אישי. החתונה של אחותי הייתה בשעלבים, היה מעין אמפי, ועל האמפי סידרו במה מעץ ועליה הייתה החופה. הבעיה שבמת העץ הייתה פתוחה, כך שמי שעמד בקצה היה ממש מוגבה. לאחר החתונה ראינו את סרט הווידיאו, והבחנתי שהרב זצ"ל עמד בקצה הבמה. אבי שיחיה דאג לו וניסה לקרב אותו למרכז הבמה, אבל הרב זצ"ל לא זז, חייך אל אבי והשיב: מי שקשור למעלה, לא נופל.

כנגן המנגן
סיפר הרב אייל יעקובוביץ: גיסי ואחותי, הרב עמיחי אליהו ורעייתו, התארחו אצל הרב זצ"ל בשבת, ותוך כדי הסעודה הם סיפרו בצחוק על "חוויות" שהם חוו לאחרונה. למשל, שתוך כדי נסיעה עף להם התיק שהיה קשור לגג, והם נאלצו לעצור כדי לחפש אותו. ועוד סיפור על כך שהבית ננעל והמפתח בפנים. זה היה בחודשים הראשונים אחרי הנישואים. האווירה סביב השולחן הייתה מחויכת בעקבות הסיפורים, אבל הרב הרצין ושאל: עשיתם חנוכת הבית? הם השיבו שלא. הרב ביקש מהרבנית לשמור קצת אוכל, ובמוצאי שבת ללכת לעשות חנוכת הבית.
במוצאי שבת התקשרו אלי ושאלו אם אני יכול להגיע. נסעתי בשמחה, ישבנו סביב השולחן כמניין אנשים. זו הייתה שבת של קיץ, והשעה הייתה שעת לילה מאוחרת. הרב ישב ואני ניגנתי בגיטרה ניגונים למוצאי שבת. תוך כדי שאני מנגן, אני רואה שהרב לוקח כפית חד-פעמית מהשולחן ומתעסק איתה. חותך ומקפל. לא הבנתי מה הרב עושה, אבל לפתע הוא הגיש לי אותה, וראיתי צורה של מפרט. התרגשתי מהרגישות של הרב. הוא שם לב לכך שאני מנגן בעזרת האצבעות, וחשש שהדבר מכאיב לי, לכן עשה מהכפית מפרט, כדי שיהיה לי יותר קל לנגן. עד היום אני מצטער על כך שלא שמרתי את המפרט הזה.

אל תהי נוח לכעוס
סיפרה הרבנית יעל אליהו, כלתו של הרב זצ"ל: רבות דובר על כך שהרב זצ"ל לא היה כועס ועל אורך הרוח שהייתה לו. אבל המקרה הזה, שהייתי עדה לו, לימד אותי עד כמה הדבר נכון. היה זה בחג הסוכות. בתי ונכדתי שיחקו בביתו של הסבא, הרב זצ"ל, ותוך כדי המשחק נכנסו לחדרו של הרב. בלי ששמנו לב לכך, הן פתחו את הארון והוציאו ממנו שני אתרוגים מהודרים ושיחקו בהם כמו כדורים. כמובן שהאתרוגים המהודרים הללו נפסלו. תוך כדי המשחק הרב נכנס לחדרו וראה את שתי הילדות משחקות באתרוגים כמו בכדורים והבין שהם נפסלו. אבל הרב רק חייך וברך אותם לשלום. לא כעס ולא נראה על פניו שום נדנוד של הקפדה. הכול במאור פנים כדרכו.

כדורגל עם הרב
סיפר דוד בן נאה: זכיתי לבקר את הרב זצ"ל פעמים רבות בהזדמנויות שונות. פעם הדרכתי קבוצה מארגנטינה והגעתי איתם אל הרב. הרב שאל אותם: האם אתם מכירים את המדריך? הם השיבו: בוודאי, הוא חברמן. הרב חייך ואמר: אני מכיר אותו עוד קודם לכן. כשהיינו קטנים שיחקנו כדורגל סמרטוטים בשכונה...

שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים
סיפר הרב שלמה סעייד: הייתי קשור מאוד לרב זצ"ל, ולא פעם זכיתי לנגן ולשיר לכבודו. באחת הפעמים הגעתי אליו עם נועם נמיר. התחלנו עם שירים חסידיים, שירים כמו "תניא" שידענו שהרב אוהב אותם מאוד, אבל הרב לא הגיב. התחלתי לשיר "אפתח פי ברנה בשיר ונגינה, לכבוד זה נמצא הוא רבי מאיר..", שיר שהיו שרים אצל הרב במוצאי שבת שלפני ההילולא. להפתעתנו הרב התחיל להזיז את שתי ידיו בהתלהבות, תוך כדי שהוא מונשם ורדום. הרבנית, שהייתה באותה שעה בחדר, התלהבה וסימנה לי להמשיך לשיר עוד שירים ספרדיים כאלו. כך ישבנו כמעט שעה, שעה יקרה מפז.

הלכות טיטולים
מספרת שכנה בבניין של הרב זצ"ל: הסיפור הזה קרה לפני עשרות שנים. באותה תקופה יצאו לשוק טיטולים שהיו עליהם פרחים, וכאשר הטיטול היה רטוב הפרחים היו נעלמים. עלתה אצלי שאלה לגבי שבת, האם זה נקרא מוחק. הגעתי לרב עם שכנה, וכאשר חיכינו בתור להיכנס לרב, סיפרתי לה מה השאלה שלי. השכנה הופתעה מאוד ואמרה: בדברים כאלה את מעסיקה את הרב? הייתי קצת נבוכה, אבל הרגשתי שהשאלה חשובה לי. נכנסתי לרב והצגתי בפניו את השאלה, והוא שאל במלוא הרצינות: האם את צריכה את הפרחים כדי לדעת שהילד רטוב? השבתי שלא, אני מסתדרת גם בלי הפרחים האלה. אחר כך הרב ביקש טיטול לדוגמה, ובדק האם הפרחים נמחקים מלמטה או מלמעלה. הוא שפך כוס מים על הטיטול ובדק אותו מכל צדדיו, משל הייתה זו סוגיה ברומו של עולם. רק אחרי שפתח כמה ספרים ובדק את הדברים לעומק, הוא פסק לי הלכה. כאמור, הסיפור הזה היה לפני שנים רבות, ולצערי אני לא זוכרת מה הייתה פסיקתו של הרב, אבל את הרושם שעשה עלי היחס של הרב לשאלה שלי לא אשכח לעולם.

שלח לך

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הראשל"צ הרב הראשי לישראל לשעבר. לשיחות אודות הרב לחץ כאן.

58 דק'
הקרקע והפירות
הלוואה ופרוזבול בשילהי שביעית
ויקהל
מצוות שמירת השבת
מתוך 'קול צופייך' גיליון 396
אדר תשס"ז
קדושים
פרשת קדושים מדברי הרב אליהו זצוק"ל
ניסן תשע"ו
הלכות ראש השנה
ערב ראש השנה
תשס"ב

שלח לך

30 דק'
אור החיים על הפרשה
מה עניין שליחת המרגלים?
אור החיים על פרשת שלח לך חלק א'
הרב חיים כץ | י"ח סיון תשפ"ו
58 דק'
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת שלח תשפ"ו - הודאה על ניסי "עם כלביא"
הרב שמואל אליהו | סיון תשפ"ו
ענג שבת
עונג שבת פרשות שלח-קורח
רבנים שונים | סיון תשפ"ה
שלח לך
חשיפה! סיפור מדהים מרצועת עזה!
הרב נתנאל יוסיפון | סיון תשפ"ו

שלח לך

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

38 דק'
חקת
פרשת חוקת – מי פה המציאותי
הרב יצחק חי זאגא | ו' תמוז תשפ"ה
נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
חקת
מה לומדים מפרה אדומה
הרב מאיר גולדויכט | תמוז תשפ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב שמואל אליהו
הרב אליעזר מלמד
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרב שבתי סבתו
הרה"ג דוב ליאור
הרב ינון גרוסברג
הרה"ג חיים שטיינר
הרב יהושע שפירא

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו