מספרים על רבי ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר, שבמהלך מסעותיו, היה רגיל להתארח מפעם לפעם בפונדק מסוים. בעל הפונדק היה יהודי ירא שמים, ורבי ישראל היה אוכל ממאכליו.
פעם אחת, הזדמן רבי ישראל לאותו פונדק, ולהפתעתו הרבה, בעל הפונדק מספר לו שהמטבח שלו טרף, כי הוא הפסיק לשמור מצוות.
כששאל רבי ישראל לסיבת השינוי, הסביר האיש, שעד עתה היה בטוח שיש אלוקים ומי שלא שומר מצוות, נענש על כך בעונש חמור. אולם, לפני תקופה קצרה, התארח אצלו, 'משכיל' אחד, ושכנע אותו שאין אלוקים. עובדה שה'משכיל' אכל בפניו נקניק טרף, ולא קרה לו כלום.
שתק רבי ישראל והמתין לשעת כושר.
והנה, חזרה למקום ביתו הקטנה של בעל הפונדק, ובידיה תעודה המעידה שהיא מצטיינת בשירה ובזמרה. פנה רבי ישראל לילדה הקטנה, ובקש שתוכיח את הרשום בתעודה ותשיר בפני הנוכחים. הילדה התביישה וסירבה, וטענה שבידיה תעודה המוכיחה שהיא כבר נבחנה בנושא, והיא לא צריכה להיבחן שוב.
פנה רבי ישראל לבעל הפונדק ואמר: 'רואה אתה, גם הקב"ה כבר עשה בעבר ניסים גלויים, כפי שמופיע בתורה, ואין הוא צריך להוכיח זאת שוב ושוב לכל אוכל נקניק טרף..'
סיפור זה נוגע בטענה, שאותה מעלים רבים, שאם ה' היה מתגלה ומחולל בפניהם נס רק פעם אחת, וודאי הם היו מאמינים בו ושומרים מצוותיו בדבקות. תשובתו של רבי ישראל סלנטר לטענה זו היא שה' כבר התגלה בעבר ורושם גילוייו נותר לעד.
אך מעבר לכך, חשוב לציין, שלא בטוח שנס גלוי הוא ערובה מוחלטת לשמירת מצוות של כל החוזים בו, שהרי מצאנו מספר דוגמאות בתורה לחטאים שחטאו האנשים שראו ניסים גלויים, ודומה שאחת הדוגמאות החריפות ביותר לכך מצוייה בפרשת קרח.
קרח ועדתו חולקים על משה ואהרון, ההנהגה והכהונה, ונבלעים באדמה. נס זה מודגש במיוחד כנס גלוי, כפי שמציין משה שחשוב ש'בריאה יברא ה', ופצתה האדמה את פיה', בריאה חדשה.
הנס כה גדול, עד שהתורה מדגישה במיוחד שהוא יהדהד לדורות עולם, ולפיכך מצווה שאת מחתות הנחושת של החטאים ירקעו כציפוי למזבח, "זכרון לבני ישראל, למען אשר לא יקרב איש זר... להקטיר קטורת לפני ה'". כלומר, המופת כה מוחלט וחותך, שרישומו אינו רק לצופים בו, אלא הוא ההוכחה לכל הדורות.
היינו בוודאי מצפים, שמעתה ואילך יסתיימו המחלוקות על משה ואהרון. אך למרבה הפליאה, כבר בפסוק הבא מציינת התורה, שלמחרת נקהלו והתלוננו כל עדת בני ישראל בטענה – "אתם המיתם את עם ה'"!
הכיצד? לשוב באופן מיידי על אותה הטענה, שרק אתמול נענשו עליה עדת קרח, במופת מוחלט המהווה מופת לדורות? אם לאותה שעה זה לא הועיל, הכיצד זה יהווה זיכרון לדורות?
התשובה נעוצה בדברי כמה מהמפרשים, שהתחבטו להסביר שלבני ישראל הייתה טעות בפרשנות. הם כמובן הודו בנס הגלוי שהתחולל מול עיניהם, אך חשבו שעדיין זה לא מוכיח בוודאות את צדקת משה ואהרון (עיין למשל, צדקת הצדיק פסקאות לט', סד'), או שחשבו שגם אם מוכח שמשה צדק, עדיין לא כל עדת קרח היו חייבים למות, וחלק מהמתים מתו בעקבות רצון משה שהכשילם בכך ששלחם להקטיר קטורת במשכן, והמבחן לא היה דווקא ביוזמת ה' (העמק דבר), וכמובן אפשר לתרץ עוד כמה תירוצים. כדי להפריך פרשנות שגוייה זו היו צריכים להתחולל עוד כמה ניסים, שבהם הוברר לבני ישראל סופית, שמשה ואהרון נבחרו בדבר ה' להנהגה וכהונה, והעניין חיוני ונצרך לכל העם.
אולם, המסר העולה מתלונתם החוזרת של בני ישראל, שנס לבד לא מספיק. גם מי שמתחוללים בפניו ניסים, עדיין זקוק לעבודה גדולה של קבלה, הפנמה, התכווננות וחיפוש של דבר ה' המדוייק.
ויהי רצון, שיסייענו ה' תמיד ללכת בדרכיו, ולעשות רצונו באופן המדוייק. "גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך", אנא ה' סייענו לעמוד על רצונך מאיתנו, וללכת בדרכיך!