ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
גם הגר"ש עמאר יעביר שיחה בסופ"ש ההכנה לר"ה. שריינת מקום?
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך פנחס

פנחס התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
הכהנים הגדולים – צאצאיו של פינחס
לא מפחד מייחוס
בפתיחת הפרשה, לאחר שהקב"ה משבח את פינחס על מעשה הקנאות שבו נקט ומבטיח לו "ברית כהונת עולם", מביא הכתוב לראשונה את שמותיהם של שני המוכים על-ידי פינחס: "וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא". ניחא שנדע את שמותיהם, אך על מה ולמה לנו לדעת את ייחוסם המשפחתי? על השאלה הזאת עונה רש"י ואומר שכאן, לעומת הפרשה הקודמת, הזכיר הכתוב את זמרי שהוא נשיא בית אב, ואת שם האישה המוכה, לפי שרצה לשבח את מסירות נפשו של פינחס שלא פחד מהייחוס ומהמעמד שלהם.
ברית שלום
חוסר החשש מהייחוס ומהמעמד של הרשעה, גרם לכך שפינחס העמיד אחריו שושלת ענפה של צדיקים, שהיו מיוחסים אליו. שכך אומרים חכמינו, כי עד חורבן בית ראשון היו 18 כהנים גדולים, שכולם מבניו של פינחס היו.
גם בימי הבית השני היו מזרעו של פינחס 80 כהנים גדולים. ובתוספות מובא שזו משמעות הברכה "הִנְנִי נתֵֹן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" – להיותם ממשיכי דרכו של אהרון הכהן, שהיה משים שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. ועוד כותב התוספות שם, כי פינחס זכה "לייחס זרעו במעלות כהונה, להיותם כהנים גדולים. שכן מצינו שלא היו כהנים גדולים אלא מפינחס".
למה דווקא כהונה?
ולמה מעשהו זה של פינחס זיכה אותו דווקא בכהונה? כיוון שאחד התפקידים המרכזיים של הכהן הגדול היה לכפר על בני ישראל, בעיקר בעבודתו ביום כיפור בקודש הקודשים. לצורך כך הוא נדרש לפעמים לסכן את נפשו. כך ראוי תפקיד זה לזרעו של פינחס, שכיפר על בני ישראל במעשהו וגם סיכן את הנפש לשם כך. מורנו ורבנו ועטרת ראשנו ראש ישיבת "פורת יוסף", דודי הרב הגאון יהודה צדקה זצ"ל, היה אומר, שזה מה שכתוב בפסוק "בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם", לומר שמעשהו של פינחס היה בתוך העם. שעשה את מעשהו לעין כל ובפרהסיה, ולא עשאו בצנעה ובהיחבא. שפינחס לא היה צדיק לעצמו בלבד, אלא רצה שגם אחרים יפסיקו את המעשים הרעים. שכשאדם מקיים מצווה בפרהסיה הוא נותן כוח לאנשים אחרים לקיים מצוות.
מקנא בתוכם
עניין זה של "בתוכם" נלמד מאברהם אבינו. שכשרצה הקב"ה להפוך את סדום, עמד אברהם אבינו בתפילה וניסה בכל כוחו להציל את סדום, ואמר: אולי ימצאון חמישים צדיקים או ארבעים וכו', עד שהגיע לעשרה. אמר לו הקב"ה (בראשית יח, כו): "אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם".
מסביר האבן-עזרא (שם ד"ה "וטעם"), שצריך שיימצא צדיק בתוך העיר שהוא בגלוי, ולא צדיק שנמצא במחסן או במקלט, שמתבייש לגלות את עצמו. רק צדיק כזה יכול להגן על העיר בסדום ויכול לכפר על ישראל בשיטים. וכך דבר זה גם הינו חלק גדול מתפקיד הכהנים הגדולים – גם לכפר וגם לחנך את עם ישראל לשמירת תורה ומצוות. "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב, ז). ומכאן יש ללמוד את המעלה והחשיבות של עשיית המצוות בפרהסיה ובגלוי (עיין בראשית יח כד).
גם קנאי, גם סנֵגור
עוד אמרו חכמינו, שאחרי שפינחס הרג את כזבי וזמרי, הוא לימד סנגוריה על ישראל לפני ה'. ידע פינחס שיש גזירה שתלויה ועומדת על ראש ישראל, על כן עמד פינחס ויפלל (עפ"י תהלים קו ל) – "עשה פלילים עם קונו": "חבט פינחס את זמרי ואת כזבי על הארץ ואמר לקדוש ברוך הוא: על אלה ימותו כ"ד אלף מישראל?!". (סנהדרין מד ע"א).
לכן זכה ובניו היו כהנים גדולים. כי זה תפקידם של הכהנים הגדולים, לסנגר על ישראל. מבקשים רחמים ומתפללים עליהם בקודש הקודשים. אחרי שראה הקב"ה שלמרות קנאותו הוא מלמד על ישראל סנגוריה, אמר הקב"ה אתן לו את בריתי שלום. והכהנים הגדולים יהיו מצאצאיו.ויהי רצון שסנגוריה זו של פינחס, הוא אליהו, תשיב את האף והחֵמה מעל ישראל ותביא לנו את גואל צדק במהרה. אמן,

להבקיע את חומות התשובה
או שלום או צום
הגמרא אומרת "אמר רבי שמעון חסידא: מאי דכתיב '... צום הרביעי, צום החמישי, צום השביעי וצום העשירי, יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה'? קרי להו 'צום', וקרי להו 'ששון ושמחה'?", הכיצד? הרי כביכול הנביא סותר את דברי עצמו! אלא "בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה. אין שלום – צום". מה ההגדרה של "אין שלום"? על-פי ההלכה כל זמן שאין בית המקדש קיים – אין שלום בעולם! אך למה לצום כשאין שלום?
מטרת הצום לעורר הלבבות
כותב הרמב"ם (הלכות תעניות פ"ה הלכה א): "יש ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות, לפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ולמעשי אבותינו שהם כמעשינו עתה, על שגרם להם ולנו אותנו הצרות, שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר: 'והתודו את עוונם ואת עון אבותם'".
כלומר, כל מטרת הצום היא לעורר את הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ועלינו לומר: אבותינו חטאו ואינם, ואנחנו עוונותיהם סבלנו, מפני שאנו ממשיכים בדרכי אבותינו. ועל כן, אדם ההולך לטייל ביום התענית, זה לא "צוֹם אֶבְחָרֵהוּ" – "הֲלָזֵה תִקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה'?" (ישעיה נח ה). אלא העיקר להתעסק בהרהורי תשובה ולקבל דרך ישרה ומידות טובות, ולא להסיח את הדעת בטיולים וכדו'
חורבן בית שני חמור בעבורנו יותר
הרמב"ם מונה דברים שאירעו לאבותינו בי"ז בתמוז וכותב: "ובוטל התמיד מבית ראשון והובקעה ירושלים בחורבן שני" (הלכות תעניות ה' ב'). ובאמת הגמרא במסכת תענית שואלת (תענית כח ע"ב): "וכי הובקעה העיר בי"ז בתמוז? והלא בפירוש כתוב בירמיה שבתשעה בו הובקעה העיר? אמר רבא: לא קשיא, כאן בראשונה כאן בשנייה". כלומר, בחורבן ראשון הובקעה העיר בתשעה בתמוז, ובחורבן בית שני הובקעה בשבעה-עשר בתמוז. ומסביר הרמב"ן: "למה קבעו את הצום לפי בית שני ולא בתשעה בתמוז לפי בית ראשון? כי חורבן בית שני חמיר לן טפי, כי עד היום לא נחמנו". ועל כן גם הרמב"ם מנה את י"ז בתמוז של חורבן בית שני.

הובקעה החומה – חומת לבו של האדם
חומת ירושלים הובקעה 21 יום קודם שנחרב בית-המקדש, וכבר אז נשבר לבם של ישראל, מה שאפשר את כניסת האויבים בקלות יתר – היישר אל
תוך בית-המקדש.
אומרים חכמי המוסר כי חורבן בית-המקדש הכללי דומה לחורבן בית-המקדש הפרטי של כל אחד ואחד. לכל אדם יש בית-מקדש פרטי רוחני ויש לו גם חומה סביבו. אם אדם יעשה עוון אחד – יצר הרע יבקיע את החומה וכך הוא יוכל להיכנס בקלות ולהשפיע עליו, עד שחלילה עלול החריב את כל עולמו הרוחני. על זה אמרו "עבירה גוררת עבירה". זה דרכו של היצר הרע, להסית את האדם ולומר לו "עשית עוון אחד – כבר אין לך תקנה ולכן תעשה כבר עוד אחד". דרך הקדושה היא התשובה. דרכו של עם ישראל לחזור בתשובה מיד אחרי החטא. "סלח לנו אבינו כי חטאנו". לא ליפול לייאוש כלל וכלל, אף לא לרגע אחד.

אנכי אנכי הוא מנחמכם
שבת אחת באו אבלים לבית הכנסת של הרב, "היכל יעקב". זה להם היום האחרון לאבלות, וקמים הם מאבלותם מייד לאחר תפילת שחרית על מנת שיוכלו לעלות לתורה. הרב, זריז במצוות ניחום אבלים, לפני פתיחת ההיכל פנה ממקומו לאותם אבלים, אמר להם את סדר הפסוקים, אחז בידו הקדושה בידיהם, והקימם מאבלם. במשפחה יש גם נשים, וודאי שיכול הרב לפטור עצמו ולשלוח את האחים שיקימו את אחיותיהם, ובכלל איך יוכל הרב להקים נשים מאבלן? הרב פסע לעזרת הנשים, שלשל את פתילי הטלית שלו לכיוונן, אמר להן שיאחזו בפתילים וכך יקומו מאבלן. ידע ברחמנותו ובתבונתו להמציא כזו דרך, על מנת לתת להם את ההרגשה הטובה, שהראשון לציון, קודש הקודשים, מנחמם ומקימם מאבלם, כאיש אשר אמו תנחמנו

נחמו נחמו עמי
בבר-מצווה אחרת, במשפחה שאביהם נרצח על קידוש ה', בא הרב עם הרבנית וישבו שעה ארוכה בשמחת בר-המצווה. הרב היה הרוח החיה בשמחה, נשא מדברות קודשו, בירך ודרש בשלום כל המשפחה, האזין לדרשת בר-המצווה ובעצמו התחיל באמצע הדרשה בשירה ובזמרה ורקד ארוכות יד ביד עם בר-המצווה. אחר כך, כשהציגו מצגת על חיי בר-המצווה, הרב סובב את כיסאו לחזות בתמונות והתלהב ביחד עם הסבא, שישב לצדו, מכל תמונה. לבסוף גם העביר סכום גדול למתנת בר-המצווה. אשרי הדור שאתה שרוי בתוכו. אשרי עין ראתה כל אלה.

מנהגי אבילות - מי"ז בתמוז
א. כיון שבשבעה עשר בתמוז התחילו צרות החורבן, לכן נוהגין קצת אבלות מיום זה עד אחר תשעה באב. ובימים אלו במיוחד ראוי לכל ירא שמים לעשות "תיקון חצות" לאחר חצות היום. \עד השקיעה\. ואומרים "תיקון רחל" בלבד. \עיין כה"ח תקנא ס"ק רכא, רכב\.
ואין צריך לומר שטוב לעשות תיקון חצות \תיקון רחל ולאה\ בחצות לילה.
ב. אין אומרים "תיקון חצות" של יום בימי שישי, ראש חודש אב, ותשעה באב. אמנם אחר חצות לילה אומרם "תיקון חצות". \עין בא"ח
ה. תזמורת - תזמורת המנגנת בשמחות וכדו' לא יכולה לנגן בבית יהודים כיוון שאלו ימי אבלות, אמנם אם אין להם במה להתפרנס יכולים לנגן לנכרים רק לצורך הפרנסה ורק עד ר"ח, אבל מר"ח עד אחר התענית אסור, ויום י"ז בתמוז עצמו ג"כ אסור וכן עשרה בטבת. \עיין בא"ח
ו. אין עושין ריקודים אפילו בלי ליווי של תזמורת בשלושת השבועות עד עשרה באב בצהרים. \ויש אומרים עד הערב\ ואין שומעים כלי נגינה בין מזמר ובין מהקלטה. \עיין כה"ח תקנא ס"ק טל\. אולם מותר לשיר בפה בסעודת מצווה, כגון: בר מצווה, מילה, פדיון וסיום מסכת מותר, אך לא בכלי.
ז. מותר לשמוע שירה בפה בשבת ומוצאי שבת וביום שישי אחר חצות היום.
ח. גננת הנצרכת להשמיע לילדים שירים על מנת להעסיקם ולהשתלט עליהם יכולה להקל להשמיע שירים עד ר"ח, וראוי שתשמיע שירים מענין הזמן והצפיה לגאולה.
ט. השומע חדשות ובין קטעי החדשות ישנם קטעי נגינה, לא צריך לכבות את הרדיו מעיקר הדין אלא אם כן הם שירי פריצות שאז חובה לכבות בכל זמן. והמחמיר לכבות בין קטע לקטע שלא לשמוע נגינה - תבוא עליו ברכה.
י. הוא הדין לזה המתקשר בטלפון ושומע מנגינה בשעת ההמתנה שיכול לשומעה כיון שאינה לתענוג אלא להנעים את המתנתו.
יב. לא יכו - את התלמידים או הבנים בימים אלו, אפילו לא מכה קלה. וכן יש להתרחק מכל דבר אפילו שהוא ספק סכנה. \עיין שו"ע שם
יג. בימים אלו צריך להזהר מכל מיני סכנות וספק סכנות כגון: זהירות בדרכים, שלא לילך יחידי משעה ד' עד שעה ט' וכן שלא לילך אז בין חמה לצל. \דבר זה אפשרי רק להולכי רגל, אך הנוסע ברכב אי אפשר לו להבחין ואין לחוש\ לא ישים כסף בפיו, ישטוף היטב את הפירות שאוכל, לא יאכל אוכל שהיה תחת המיטה, אדם שקם באמצע הלילה בחושך לא ישתה משקה מגולה שמא נכנס בו חרק וכד', יזהר במצות מעקה ותולדותיו, ובכל מיני דברים אחרים כגון רחיצה בחוף ללא מציל וכד', ובפרט יפקח עיניו על שלום הילדים הקטנים.
יד. ברכת "שהחיינו" - נהגו לא לאכול או ללבוש דבר חדש שמברכים עליו "שהחיינו" כל שלושת השבועות. וספרדים נהגו שלא לברך "שהחיינו" אפילו בשבת. ואשכנזים מברכים "שהחיינו" בשבת. \עיין שו"ע שם סע' יז. כה"ח שם ס"ק רד, רה. מ"ב שם ס"ק צח, צט\.
טו. אם שכח וברך על פרי חדש "בורא פרי העץ" או "בורא פרי האדמה", יש אומרים שיברך עליו "שהחיינו" ויש אומרים שלא יברך - וכן נוהגים. \עיין שו"ע שם סע' יז. כה"ח שם ס"ק רד, ריד. מ"ב שם ס"ק צח\.
טז. אדם שקיבל מחבירו חפץ במתנה, הטוב ביותר הוא שיכוין לא לקנותו עד לאחר תשעה באב וכך לכו"ע לא יצטרך לברך עליו "שהחיינו" ומכל מקום נכון שלא להשתמש בו עד לאחר תשעה באב שאם ישתמש בלא "שהחיינו" נמצא שביטל ברכה זו.
יז. מעוברת המתאווה לפרי חדש, וכן חולה שצריך לכך - יאכלו ויברכו "שהחיינו". \עיין כה"ח שם ס"ק ריא\.
יח. אדם שתאב מאוד לפרי ואי אפשר לו לשומרו עד לאחר תשעה באב, שאם ישמרנו יתקלקל - יברך עליו "שהחיינו".
יט. ב"ברית מילה" או "פדיון הבן" המתקיימים בימים אלו - יברך אבי הבן "שהחיינו" בכדי שלא יפסיד את המצווה. \שו"ע שם סע' יז\.
כ. תספורת - מנהג האר"י לא להסתפר מי"ז בתמוז, וכן נהגו האשכנזים. והעושה כן תבוא עליו ברכה. ולדעת השו"ע האיסור הוא רק משבוע שחל בו תשעה באב. ובישיבות שלומדים יחד ספרדים ואשכנזים טוב שגם הספרדים לא יתגלחו שלא להראות הבדל בין התלמידים.
כג. טיול ובריכה - טוב להמנע מללכת לבריכה בזמן זה מפני הסכנה, אומנם בקיטנה וכדו' שצריך להעסיק את הילדים שלא יסתובבו ברחובות, מותר ובתנאי שיגבירו את הזהירות ויכפילו וישלשו את מספר המצילים.
כד. לא יוצאים בימים אלו לטיול של תענוג, אומנם אם זהו הזמן היחידי שיכול לצאת עם ילדיו או שיוצא לשם רפואה, יכול ללכת עד ר"ח אב, אך מר"ח אב עד י' באב לא ילך כלל לבריכה ולטיול.
עוד בנושא פנחס

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il