ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חנוכה - חג תורה שבעל פה ;">

בית מדרש חגים וזמנים חנוכה ישראל ויוון Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


חנוכה - חג תורה שבעל פה


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
רויטל בת לאה

בפתיחתו של הרמב"ם להלכות החנוכה 1 הוא מתאר את ההשתלשלות ההיסטורית של המאורעות שהובילו לנס החנוכה, ומציין שהדבר אירע בימי בית שני:
בבית שני, כשמלכו יון, גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.

ויש צורך להבין לשם מה מביא הרמב"ם תיאור זה, ומדגיש שהדבר אירע בימי בית שני? הרי הרמב"ם עוסק כאן בהלכות, ולא בתיאור היסטורי 2 .

וכן יש לשאול על דברי הרמב"ם בהלכות עבודת יום הכיפורים 3 :
בימי בית שני צץ המינות בישראל, ויצאו הצדוקין מהרה יאבדו, שאינן מאמינין בתורה שבעל פה...

יסוד הדברים הוא, שחנוכה מהווה יום טוב של תורה שבעל פה.

הגמרא במסכת יומא 4 אומרת:
למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים; והא איכא חנוכה; ניתנה לכתוב קא אמרינן" וכו'.

למדנו מדברי הגמרא, שנס החנוכה אינו כלול בין הנסים שניתנו להיכתב. הגיע שלב שבו אין כותבים יותר את הנסים, וזאת מכיוון שנסתתמה הנבואה.

לשם כתיבת כתבי הקודש יש צורך בנבואה, ואם כי בזמן אנשי כנסת הגדולה היו עדיין נביאים כחגי זכריה ומלאכי, מכל מקום הם היו הנביאים האחרונים (כפי שאומרת הגמרא במסכת סוטה 5 ) ואצלם כבר נחלשה הנבואה, והיה צורך לשאול אותם האם הם מבינים את מראי עיניהם; ולאחר מכן בטלה הנבואה לגמרי, ושוב אי אפשר היה יותר לכתוב את הנסים בכתבי הקודש. בתקופת הבית הראשון היו נביאים, והיתה כתיבה של כתבי הקודש, ואילו בתקופת הבית השני בטלה הנבואה, ופסקה כתיבת כתבי הקודש, והתורה הפכה להיות תורה שבעל פה.

מאידך גיסא, בתקופה זו ביטלו אנשי כנסת הגדולה את יצר הרע של עבודה זרה, כפי שאומרת הגמרא במסכת יומא 6 שתוקפו של יצר הרע של עבודה זרה לפני כן היה גדול ביותר, וכפי שמביאה הגמרא במסכת סנהדרין 7 את דברי המלך מנשה, שאם רב אשי היה קיים בזמנו, הוא היה מגביה את שולי גלימתו ורץ אחרי העבודה זרה. ואנשי כנסת הגדולה ביטלו יצר זה, ויצרו מהפכה בעולם.

הגר"א 8 עומד על כך ששני השינויים הללו קשורים האחד לשני. במדרש סדר עולם נאמר: "עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש, מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים" וכו', וכותב על כך הגר"א בביאוריו: "עד כאן היו הנביאים - פירוש משהרגו את היצר הרע, בטלה הנבואה". בעולם הבחירה קיים איזון בין הכוחות הרוחניים, וממילא כשקטן הכח השלילי של העבודה זרה - קטן במקביל גם הכח החיובי של הנבואה. לכן אז החל גילויה של התורה שבעל פה, שחנוכה הוא החג הראשון שחל בתקופתה 9 .

ולפי זה ניתן יהיה להבין, שהרמב"ם מדגיש הן בהלכות עבודת יום הכיפורים והן בהלכות חנוכה, שהדבר נעשה בימי בית שני, ובזאת בשל הקשר של הלכות אלו לתורה שבעל פה.

בהלכות עבודת יום הכיפורים עוסק הרמב"ם במינות ובצדוקיות, הכופרות בתורה שבעל פה, והוא מדגיש שהן צצו דווקא בימי בית שני, מכיוון שאז החל זמנה של התורה שבעל פה. עד אז היו שכפרו בתורה, אך לא היו שחילקוה לשניים, ורק בשעת הופעת התורה שבעל פה קמו כתות אלו ברצון לחלק את התורה.

וכך הוא גם לגבי הלכות החנוכה. מלכות יוון, בניגוד לשאר שלוש המלכויות, נלחמה בעם ישראל על ידי שגזרה על התורה. כל שאר המלכויות נלחמו נגד גופו של עם ישראל, ואילו מלכות יוון נלחמה נגד רוחו של עם ישראל. היא נלחמה נגד התורה: "להשכיחם תורתיך ולהעבירם מחוקי רצוניך" (כלשון תפילת "על הניסים"). בכל שאר הגלויות הוגלה עם ישראל מארצו, ואילו בגלות יוון עם ישראל נשאר בארצו, ואף על פי כן הוא היה בגלות, מכיוון שעם ישראל בלא תורה שלמה איננו עם 10 , וכפי שכותב רס"ג 11 , ש"אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה" - בשתי תורותיה: תורה שבכתב ותורה שבעל פה - ומתוך נצחיותו של עם ישראל הוא מוכיח את נצחיות התורה. היוונים נלחמו בעם ישראל דרך מלחמתם בתורה, והם רצו להשכיח את התורה, שכן על ידי השכחת התורה שוב לא יהיה עם יהודי.

ולכן הרמב"ם מדגיש שהדבר אירע בימי בית שני, מכיוון שאז החלה התורה להופיע בשלמותה, התורה שבכתב עם התורה שבעל פה. אין זה עניין היסטורי שבתחילה היה בית ראשון ולאחר מכן בית שני, אלא עניין מהותי, שהגזרה נגזרה דווקא בבית השני, ואילו בבית הראשון לא היתה גזרה כזאת יכולה להיגזר. הכוחות החיוביים מופיעים בעולם יחד עם הכוחות השליליים, וכפי שביטול הנבואה בא יחד עם ביטול יצר הרע של העבודה זרה, כך הופעת התורה שבעל פה באה יחד עם הופעת המינות והצדוקיות. ואת זאת בא הרמב"ם להשמיע בדבריו אצלנו. הרמב"ם בא להשמיע שיחד עם התורה שבעל פה צצו גם מינות וצדוקיות, ואף ההתיוונות הייתה חלק מתופעה זו, ומתוך כך החלו אף היוונים ללחום בתורה שבעל פה. הרמב"ם בא להשמיע כי חנוכה הוא יסוד תורה שבעל פה.

-------------------------
מתוך הספר "שיעורי מרן הגר"א שפירא למסכת כתובות וקידושין", בעריכת הרב בנימין רקובר שליט"א.


^ 1 פרק ג, הלכה א.
^ 2 נראה לבאר את כוונת הרב, שאף שכדי להודות יש צורך לדעת על מה מודים, אין בכך הסבר מדוע פירט הרמב"ם את כל המאורעות, ודי שהיה כותב שמצוות חנוכה ניתקנה לזכר ההצלה מהיוונים - כשם שכתב לגבי פסח שנתקן זכר ליציאת מצרים, ולא תיאר בפירוט בהלכותיו את כל הגזירות שגזרו המצרים ואת כל תהליך ההצלה (הערת העורך).
^ 3 פרק א, הלכה ז.
^ 4 כט ע"א.
^ 5 סוטה מח ע"ב.
^ 6 סט ע"ב.
^ 7 קב ע"ב.
^ 8 בביאוריו ובהגהותיו לסדר עולם, פרק ל, ס"ק יב.
^ 9 וראה פרי צדיק לחנוכה, ס"ק ב, ד"ה ואז, וס"ק ז.
^ 10 ראה נר מצוה למהר"ל, דף סח ע"א.
^ 11 אמונות ודעות, מאמר ג, פרק ז.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il