ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- האבילות על החורבן
לאור כל האמור זועקת ההשמטה של האירוע אולי הדרמטי ביותר בתולדות ישראל ובעצם של כל הקוסמוס. אין לו זכר לא בלוח ולא בשום מנהג. הכוונה היא לתקופה המקדימה את בין המצרים - ארבעים הימים שבין שבועות לי"ז בתמוז. בשבועות בזכות קבלת התורה הסתלקה מאיתנו זוהמת נחש וגזירת מיתה. חזרנו למציאות אדם הראשון קודם החטא, והתעלינו למדרגת מלאכים ועולם הבא. כל זה עד י"ז בתמוז, עד ההתרסקות ושבירת הלוחות עם חטא העגל.
המקור הבולט הקדום לאמור הוא בתהלים פרק פ"ב: "אני אמרתי א-לוהים אתם ובני עליון כולכם, אכן כאדם תמותון כאחד השרים תיפולו". "א-לוהים", לפי פירוש רש"י - מלאכים. "כשנתתי לכם תורה... אין מלאך המוות שולט עוד (בכם, עד שחטאו בעגל, שאז נאמר להם:) אכן כאדם (הראשון) תמותון וכו'".
ההנגדה החריפה בין ה"אני אמרתי" ובין ה"אכן", טיפוסית למדרש. היא גם המודל לשלמה המלך שמזדעק: "אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני". "אמרתי" מקבילה ל"עלה במחשבה לברוא העולם במידת הדין", אשר מייצג אידיאל של שלמות. ההמשך, "ראה שאינו יכול לעמוד" (ר' רש"י על הפסוק הראשון בתורה), מדבר על האכזבה.
השמטת ארבעים הימים הללו מהתודעה אינה רק בגלל הבושה נוכח הנפילה. היא נעוצה גם בנשגבות מ' יום אלו המחייבת כיסוי - איתכסיא.
עצם תופעת הכיסוי קשור למהות הטוב והרע בבריאה. בנגלה נראה שהרע הוא השולט בעולמנו. "יצר לב האדם רע מנעוריו". ואכן מקורותינו מלאים בתוכחות ובחטאים, רשעות וחידלון. אף התרבות הכללית מתנהלת בהתאם. מקובל שמיטבה עוסק בשלוש העבירות הגדולות. קנאה, תאווה וכבוד הם לוז המיתולוגיה הקלאסית. הפורגטוריום והגיהינום הם רוב בניין "הקומדיה האלוהית" של דנטה. השטן אינו רק גיבורו של ספר איוב אלא, להבדיל, גם של כתבי מילטון וגתה ועוד. ואילו המאה העשרים חידשה תרבות ניהיליסטית עקרה ושטופת זימה שבועטת בכול. תולדות אנוש, במיוחד שלנו, רוויות בעיקר במלחמות ובברוטליות. יעקב אבינו, היהודי בגורלו מכל האבות אומר: "מעט ורעים היו ימי שני חיי".
הציניקנים יפרשו שרקורד ריבוי השלילי צרב את התודעה רק מפני שהרוע מעניין ומגרה יותר מהטוב. כבר הרמב"ם ציין שדווקא האכילה מעץ הדעת הרחיבה ידיעותינו, אופקינו ותחכומנו. אך אין זה מסביר את הגמוניית הרוע גם בתורה הקדושה ובתולדותינו, שתיים שהן אחד, הן ישראל והתורה חד הם.
המהר"ל נקט שעצם הבריאה מייצגת רוע מפני שהיא התפרדות מהבורא, צמצום שכינתו והגבלת האינסוף. יקום חומרי ואלוקות מופשטת הם תרתי דסתרי. עולם הוא היעלם הטוב והקדוש בנגלה. אך למרות ירידתם למחתרת, הם חיים ומשפיעים באיתכסיא. הגאולה תבוא עם המלכת האינסוף האלוקי, הטוב המוחלט הנסתר בינתיים. עבודתנו היא לגלות את הניצוצות החבויים במרחבי הזמן והמקום, ולהשליטם על ההיעדר. להשיב אבידה לבעליה.
שני תקדימים
למרות הסוף הצורם, מסתבר שארבעים הימים הללו הותירו רושם לעתיד. המטמורפוזה שעברנו למשך חודש ומשהו לא הייתה לשווא, כפי שנראה. מכיוון שמדובר בהצצה לעולם הבא שהוא בבחינת "עין לא ראתה אלוקים זולתך", אנו נטולים יכולת להשיג משמעות עניין זה בנגלה ולכן היא נעדרת מתודעת הנגלה, מהלוח ומהמנהג. המהר"ל מסביר שעולם הבא אינו נזכר בתורה שבכתב, הפרדיגמה של הנגלה, מפני שטרם חווינו אותו.
לשיטת הרמב"ם התיקון הסופי בנוי על שניים: א. גאולה בכלי העולם הזה בלי נסים גלויים עם ביאת המשיח, שבהם "עולם כמנהגו נוהג". ב. גאולה פלאית של עולם הבא. עתיד נשגב אינו אוטופיה יוצאת מגדר הרגיל, אלא כולל תקדים מסוים עם טעימה מהרעיון בעבר.
זו הסיבה שנכונו שני תקדימים לשתי תופעות התיקונים הצפויים לעתיד לבוא: א. ארבעים הימים הללו צופנים בתוכם את עתיד הגאולה הרוחנית האולטימטיבית, היתכנותה והאמונה בה. בחג השבועות מלאכי השרת בסיני קשרו לראשינו שני כתרים שרוממונו לדרגת אדם הראשון קודם החטא. גם אחר חטא העגל הם ממשיכים לעטר את ראשינו בהווה מדי שבת שהיא מעין עולם הבא. יתר על כן, כשהתנצלו ישראל את עדייהם זכה בהם משה רבנו. מכאן קרינת עור פניו. משה רבנו, שבחינתו נצח, לא מת לפי הרמב"ם וממשיך להנהיגנו באיתכסיא. ב. ימי מלכות דוד ושלמה הם התקדים הרציונלי לימות המשיח ששמים קץ לגלותנו בעולם הזה.
שבירת הלוחות בי"ז בתמוז היא המיצר הראשון לימי בין המצרים. עניינה איבוד העדיים של עולם הבא. ואילו חטא המרגלים בתשעה באב הוא המיצר השני. עניינו הוא דחיית הגאולה הארצית ותחילת הגלות ההיסטורית.
מסתמא, מכוח רעיונות אלו זכה הרמ"צ נריה ז"ל לחבר את שירו הנפלא: "הווי עם בוטח, חי וקיים על אף הכול, על מוקד מזבח יצא במחול". הם גם שאיפשרו את הלחנת ההימנון המודז'יצאי הנשגב למילים "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" ברכבת בדרך לאושוויץ.
היסודות האמורים מפרנסים גם את רעיון החוק האולטימטיבי – פרה אדומה המטהרת מטומאת מת. מכיוון שחוק אינו נתפס בהיגיון האנושי, לכן אף משלמה, החכם באדם, נעלם פשר הלכה זו. חוכמתו שייכת לימות המשיח, לעלמא הדין. רק משה רבנו – איש עולם הבא, זכה להבין רזי חוק זה. בספירה של עולם הבא אין סוד לא במוות ולא בחוקי התורה הקשורים אליו.
פרה אדומה אף מכפרת על חטא העגל, שמחק את תפארת מתן תורה ומ' יום שאחריו. אך הוא גם המקור למסתורין האולטימטיבי – סוד המוות ופשרו. גם הטהרה מטומאת המת מהווה תיקון אבי אבות הטומאה. אפר הפרה לדורות מעורב עם זה שהכין משה. כוחו, בחינת מלאך, מניע את התיקון ואת הטהרה. ואילו אנו, בני תמותה, לא מבינים לא את המוות ולא את תיקונו.
הקבלה והחסידות, שפרשו כנפיים במאות האחרונות, הבחינו בניצני הגאולה הנסתרת והרחיבו בלימודם. וכן כתב הרב קוק: "צריך לעסוק בדור שלנו בבירור מפתחות לכל עניין נשגב". הסימנים להתממשות ה"בכוח" והסתלקות שלמה של זוהמת הנחש העמלקי הולכים ומתרבים. הנעלם מסוגל להתגלות בעקבתא דמשיחא במיוחד בימים אלו, בבין המיצרים. מי ייתן ונזכה לכך בקרוב.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
