^ 1. אפלטון (427-346 לפני ספירת הנוצרים) - תלמידו ומעריצו של סוקרטס. לאחר מותו של מורו עורך אפלטון שורה של מסעות להכרת עמים וארצות, חכמים וחוקרים. במסע זה גובשה דעתו שלא ישלטו צדק ומשפט במדינות עד שימשלו בהם הפילוסופים. הוא יסד את האקדמיה לפילוסופיה ולמדע ועמד בראשה עד יום מותו. כמעט כל כתביו השתמרו.
2. סוקרטס (469-399 לפני ספירת הנוצרים) - בצעירותו שירת בצבא אתונה. הוא לא כתב דבר. עיקר משנתו באה לידי ביטוי בכתביו של אפלטון. בשנת 399 הורשע בעוון כפירה באלים, שבמקומם ביקש להנהיג כוחות אלוהיים חדשים, ובעוון השחתת בני הנעורים. יתכן שעמידתו הגאה במשפט היא שגרמה לאותו פסק דין מוות שהוטל עליו.
3. פילון, ידידיה האלכסנדרוני (20 לפנה"ס50- לספירת הנוצרים) - פילוסוף יהודי, בן למשפחה מיוחסת באלכסנדריה. פילון עמד בראש המשלחת לקיסר רומא שביקשה לבטל את הגזירה להציב את פסל הקיסר בבית הכנסת באלכסנדריה.
4. אבות פרק ה משנה א.
5. ביחס למשנתו של פילון כדאי לעיין בספרו של הרב דוד כהן, "הנזיר": "קול הנבואה, ההגיון העברי השמעי".
6. פלוטינוס (205-270 לספירת הנוצרים) - ממייסדי הניאו-אפלטוניות. יליד מצרים. השפעתו בימי הביניים היתה רבה, למשל, על אבן גבירול.
7. ימבליכוס (מת בשנת 330 לספה"נ) - ממייסדי הניאו-אפלטוניות בסוריה. שאיפתו העיקרית היתה להעמיד תיאולוגיה אלילית רבת-היקף, שתהיה עשויה לבלום את התקדמות הנצרות. לשם כך הרחיב את תורת תהליך האצילות של פלוטינוס.
8. אריסטוטלס (384-322 לפני ספירת הנוצרים) - בן שבע-עשרה נכנס אריסטו לאקדמיה של אפלטון, שם שהה תחילה כתלמיד ולאחר מכן כחוקר עצמאי, עד למותו של אפלטון. בשנת 343 הוזמן לחצר המלכות לשמש מורה לאלכסנדר מוקדון. בשנת 334 חזר לאתונה והקים ספריית מחקר, אוסף של כתבי-יד, מפות, והדגמות שונות. אריסטו הואשם בכפירה, ברח מאתונה אל כאלקיס, שם מת. אריסטו היה נערץ על הפילוסופים היהודיים של ימי הביניים.
9. ניסוח בהיר זה הנוטה לפירוש מוניסטי של המחשבה האריסטוטלית אנו מוצאים במשנתו של בנידיקט (ברוך) שפינוזה, כאלפיים שנה לאחר זמנו של אריסטו.
10. אל-פאראבי (873-951) - פילוסוף מוסלמי שהביא את הפילוסופיה של אריסטו ואפלטון אל העולם הערבי.
11. אבן סינא (980-1037) - מגדולי הפילוסופים הערביים. בגיל צעיר למד רפואה וחכמות פילוסופיות. את הבנת מהות המטפיזיקה האריסטוטלית גילה בקריאת ספריו של אל-פאראבי. בעולם המוסלמי היתה השפעתו עצומה. נחשב לראש הפילוסופים שכמעט שהשכיח את כל קודמיו.
12. מועתזילה מובנו פורשים, נבדלים. זוהי תנועה במחשבה האיסלמית שדגלה בהסברת עיקרי הדת בדרך העיון השכלי. משיטתה ומהביקורת עליה נוצרו כל השיטות העיוניות באיסלם. ראשיתה של התנועה בתחילת המאה השמינית, בסוף שלטון בית אומיה.
13. אל-גזאלי (1058-1111) - תאולוג, מורה הלכה ומיסטיקן מוסלמי. לאחר שהתייאש משכלתנותם של מורי הדת וההלכה מצא את מקומו בעיסוק בתורתם הסגפנית של כת הצופיים.
14. אבן רשד (1126-1198) - מגדולי הפילוסופיים הערביים.