ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר שיעורים נוספים

עבודת המידות והיד הנעלמה

התחזקותן של תפיסות כלכליות ימניות יוצרת את הטענה שהשוק החופשי ידאג לעניים טוב יותר מאשר דורות של חינוך לעזרה לזולת. בטענות אלו יש אמת פרקטית, אך משהו מהותי חסר בעולם שבו כל אחד רודף אחר תועלתו הפרטית, גם אם התוצאה מיטיבה עם כולם. הדבר הזה הוא עבודת המידות
85
לחץ להקדשת שיעור זה
השפע הכלכלי מאז המהפיכה התעשייתית חידש פולמוס מוסרי. בעוד האמונה הטיפה מאות שנים למען עולם טוב יותר, דווקא התיעוש והכלכלה הם אלו שהצליחו להביא אותו (לפחות לכאורה). אם כן, כדי לעשות את העולם טוב, אפקטיבי יותר לתת לבני אדם לרדוף אחרי רווחתם החומרית. לפי גישה זו אין צורך לחנך בני אדם שיהיו מוסריים, רווחת הכלל מושגת דווקא כשכל אחד פועל לטובת עצמו. היד הנעלמה של השוק החופשי תדאג לעניים טוב יותר מאשר דורות של חינוך לעזרה לזולת.
כדי להדגים את הנקודה, בעלי דעה זו מתריסים: איזה אדם מוסרי יותר - תעשיין שהקים מפעל ממניעים אנוכיים ונותן פרנסה למאות משפחות, או אדם שנותן לכל עני חמישה שקלים כצדקה? הראשון מכוון לטובת עצמו אבל עוזר לכולם. השני רודף אחרי עשיית טוב אבל השפעתו מוגבלת.
במחשבה ראשונית זוהי טענה שקשה להפריך. פריחת הכלכלה אכן מיטיבה עם האנושות כולה, אף שחלק לא מבוטל מאלו שמובילים את הצמיחה מונעים מאנוכיות. לכן, התמודדות עם הטענה תעדיף להצביע על בעייתיות של העולם המתועש במישורים אחרים, כמו מצוות שבין אדם למקום, איסורי עריות וכדומה.
אף על פי שגם בטענות אלו יש אמת, נדמה שגם במישור של בין אדם לחברו, חסר משהו מהותי בעולם שבו כל אחד רודף אחר תועלתו הפרטית גם אם התוצאה מיטיבה עם כולם. אבל קשה להניח את האצבע על הנקודה. מה באמת חסר?
הגישה שהוצגה למעלה נסמכת על מה שמכונה מוסר תועלתני. בתפיסה זו קנה המידה שקובע האם מעשה מוסרי או לא הוא התוצאה של המעשה. אם שיקרתי כדי למנוע ממישהו להפסיד כסף, או כדי שיישאר שומר תורה ומצוות - כמובן בהנחה שהשקר יועיל יותר משיזיק - עשיתי מעשה טוב. המטרה מקדשת את האמצעים.
על פי גישה מפורסמת אחרת, קנה המידה למעשה מוסרי הוא המעשה עצמו. מעשה רע הוא רע, ולא חשוב האם התוצאה טובה או רעה. אם נקצין גישה זו עד כדי אבסורד, אסור לשקר גם כדי להציל ממוות אדם חף מפשע - כי שקר הוא רע, לא משנה מה התוצאה. גם על פי גישה זו קשה להעביר ביקורת על תעשיין אנוכי: הקמת מפעל לא יכולה להיחשב מעשה רע באופן קטגורי. הביקורת שלנו היא על הכוונה, לא המעשה.

חשיבות המידות הטובות
כדי להציג גישה שלישית נקדים ונשאל: אם הרוח מעיפה לידי קבצן שטר של מאה שקלים, האם היא עשתה מעשה מוסרי? מובן שלא. מעשה מוסרי מצריך עושה, אחרת הוא א-מוסרי. אפשר להבין שאלו שני היבטים נפרדים שמשתלבים זה בזה. תחילה, מוסר הוא מוסר בלי קשר למי שעושה אותו. בשלב השני, אדם שעושה מעשה מוסרי הוא אדם מוסרי. הרוח לא יכולה להיות מוסרית אף על פי שעשתה מעשה טוב. אבל אפשר להציע מסקנה שונה: מוסר הוא כאשר יש אדם שעושה טוב. כאשר הטוב נעשה שלא על ידי האדם - לא רק שאין עושה טוב, גם אין מעשה טוב.
כדי לחדד את הקביעה נתבונן בצד השני של המעשה הטוב. ברור שלתת לחם לאדם רעב הוא מעשה מוסרי יותר מלתת לחם לכלב רעב. למה? כי הערך של אדם גדול משל כלב. המעשה הטכני - לעזור ליצור חי לשבוע - מקבל את העומק והמשמעות שלו, את התלת-מימדיות שלו, מהערך ומהעומק של המקבל. זה איננו סתם יצור חי אלא אדם, על נפשו, רוחו ונשמתו.
אותו היגיון שהפעלנו לגבי המקבל נכון גם לגבי הנותן. מעשה טוב שבא מאדם הוא מעשה בעל משמעות עמוקה בהרבה ממעשה טוב שנגרם על ידי הרוח. השייכות של המעשה הטוב לאדם מעניקה לטוב את הערך ואת המשקל האנושי והופכת אותו למשמעותי.
בשמונה פרקים לרמב"ם מתואר המוסר כממוצע בין קצוות. לדוגמה, הנדיבות היא אמצע בין קמצנות לפזרנות. מעניין לשים לב שהממוצע הוא בתכונה, לא במעשה. אם אדם פזרן מדי הוא צריך לנהוג בקמצנות, עד שיתאזן ויהיה נדיב. כלומר, הוא עושה מעשה קיצוני כדי לקנות מידה מאוזנת.
למה מתמקד הרמב"ם במידות? ובכלל, למה צריך מידות טובות? לכאורה, אין צורך שאדם יהיה נדיב, די שיעשה מעשים נדיבים. אין צורך שיהיה סבלן, די שינהג בסבלנות. מה נותנת לנו מידה שאין במעשה?
היה אפשר להסביר שמטרתה של המידה הטובה היא לסייע לאדם לעשות מעשים טובים. כי כשאין לאדם מידה טובה, קשה להתמיד בעשיית הטוב. נכון, כל עוד הוא בשליטה הוא יבחר בטוב. אבל כשהוא עייף, רעב, כועס או מוטרד - האחיזה שלו תתרופף. כאן באה לעזרתו המידה הטובה. גם כשהידיים שלו מרפות מהמושכות, הוא ימשיך לעשות טוב, מכוח האינרציה של המידה הטובה. כלומר לפי תפיסה זו, העיקר הוא המעשה הטוב. המידה הטובה היא ההרגל לעשות טוב שעוזר לאדם להתמיד בעשייה הטובה.

מוסר של מידות
אבל לאור הדברים דלעיל, אולי אפשר לתפוס את המידות בצורה אחרת. הן אינן אמצעים למעשים, כמעט להפך - המידה הטובה היא העיקר והמעשה הוא כביכול רק אמצעי להגיע אליה.
ומה הרווח במידה טובה, שאין במעשים טובים לבדם? כשאדם נותן צדקה הוא הופך לנדיב. כשהוא נלחם על ערכים חשובים הוא הופך לגיבור. כשלאדם יש מידה טובה הוא לא רק עושה מעשים טובים, אלא הופך בעצמו לטוב. זוהי מטרת העולם. המצב השלם איננו רק, ואולי גם לא בעיקר, עולם שבו לכולם טוב - אלא עולם שבו כל בני האדם טובים. הרי לו הייתה מטרת הקב"ה ליצור עולם שבו לכולם טוב, הוא היה בורא מראש עולם מושלם מבחינה חומרית וכלכלית. לא ייתכן שהמטרה היחידה והבלעדית של קיום העולם תהיה עולם טוב. המטרה היא עולם שבני אדם יצרו את הטוב שבו, והוא, הטוב, הפך להיות חלק מהותי מהאישיות שלהם. תפיסה מוסרית זו, השלישית, טוענת שאדם עושה מעשים טובים כדי להפוך בעצמו לטוב.
חשוב לציין שקיימת סכנה בגישה כזאת. היא עלולה להפוך את האדם האחר, זה שרוצים להיטיב לו, לכדי אמצעי, "חפצא דמצווה". אדם עלול להיטיב לזולתו אבל לא כי אכפת לו מזולתו אלא כי אכפת לו מדרגתו המוסרית. זוהי אותה אנוכיות של התעשיין, שלבשה עכשיו כסות של עבודת המידות.
ואכן, מצד האמת של תפיסה זו, גם אנוכיות רוחנית היא בלתי מוסרית. כדי שהאדם יהיה באמת טוב, בעל מידות טובות, הוא צריך לרצות את הטוב מצד הטוב, לא כדי להיטיב את עצמו.
כעת נחזור ונתבונן בתעשיין האנוכי שמיטיב למאות אנשים. האם המעשים שלו מוסריים? לפי גישה זו - לא. הרי הלב שלו לא נמצא בתוך העשייה. הוא לא התכוון להיות מוסרי. מנקודת המבט של המידות הטובות, אדם כזה דומה יותר לרוח שהעיפה לקבצן שטר מאשר לאדם שנותן צדקה. למרות שהמעשה טוב והתוצאה טובה, ואפילו יש מי שעשה את הטוב - עדיין חסר משהו מהותי: מי שעשה את הטוב לא מונח בתוך הטוב הזה.
מכאן אפשר להבין את התחושה שלנו שחסר משהו מהותי בעולם שבו כל אחד דואג לעצמו, גם אם הכלל מרוויח. עולם כזה חסר את הלב המובהק של עשיית הטוב, שאיננו במציאות ובתוצאה אלא באדם. בחברה מלאת אנוכיות ייתכן שבשורה התחתונה כולם עוזרים זה לזה. אבל הם לא הופכים את עצמם לטובים. הטוב לא חודר אל ליבם. עולם כזה יכול להיות מלא שפע ורווחה ועדיין יחסר את עיקרו של המוסר, את המידה הטובה.
עוד בנושא שיעורים נוספים

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il