ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש בבא מציעא

דף לד

"חוץ מגיזותיה וולדותיה"

הרב עזרא כהןאלול תשע"ט
מוקדש לעלוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
ישנם 3 קשיים בסוגיה, שמתוכם נוכל למצוא 2 דרכים שונות בהבנת הסוגיה.
קושי ראשון: הגמרא אומרת ששבחא דאתא מעלמא עביד איניש דמקני, ושבחא דמגופה לא עביד איניש ומקני. האם את הפרה עצמה, את הקרן, הקנה לו או לא? האם הוא מקבל רק את הכפל? לכאורה מהלשון משמע שאת השבח היוצא מהגוף לא מקנה וכל שכן שאת גוף הפרה עצמה לא יקבל.
הרמב"ם (שאלה ופקדון פ"ח, ה"א) אכן פוסק כך וכותב שאם נמצאה הפרה אצל הגנב חוזרת לבעלים, היא וגיזותיה וולדותיה.
קשה על כך, שהרי תוס' בדף לג: (ד"ה "כגון") הסבירו שלפי תירוץ הגמרא מקנה לו את גוף הפרה מעכשיו, ואז הכפל שלו ממילא, ולכן אין בעיה של דשלב"ל. לפי זה ודאי שהשומר צריך לקבל את גוף הפרה?!
קושי שני: הגמרא אומרת שהנפקא מינה בין שתי הלישנות היא בקושיה דרבי זירא וכשקיימא באגם. לכאורה יש נ"מ נוספת בין שתי הלישנות והיא דין הגיזות והוולדות. לפי ל"ק יש שיור בנתינה ולעולם לא נתן לו גם את גיזותיה וולדותיה, שכן זהו שבח הבא מעלמא, אך לפי ל"ב אין כלל שיור כזה וקנה את הפרה לגמרי מרגע הגניבה, כולל גיזותיה ווולדותיה. מדוע אם כן לא הביאה הגמרא נפקא מינה זו?
המהר"ם שי"ף מקשה זאת ומתרץ שזו כוונת הגמרא באומרה נ"מ בקושיה דרבי זירא, שאין קושיה וגם אין את התירוץ של "נעשה כאומר". מסביר הביאור על דבריו מדוע אם כן התייחסה הגמרא לקושיה ולא לעצם הדין, ואומר שאם היתה קיימת הקושיה של רבי זירא מהברייתא גם על ל"ב והיינו מבינים את כוונת הברייתא ש"חוץ מגיזותיה וולדותיה" פירושו לעולם, אפילו לאחר הגניבה, היינו חייבים לתרץ גם בל"ב ש"נעשה כאומר לו" ולא היה הבדל בין שתי הלישנות בכך. אבל היות ואין קושיה של רבי זירא, זה אומר שגיזותיה וולדותיה מדובר קודם גניבה אבל לאחר הגניבה שייכים לו ולא בגלל שיור כל"ק.
לפי זה מקשה הרא"ש, לפי ל"ב מה מחדשת הברייתא "חוץ מגיזותיה"? הרי לפני הגניבה לא הקנה לו כלום ולאחר הגניבה הם שלו?! אומר הרא"ש מכח קושיה זו, שלכן מוכח כל"ק בסוגיה כי הברייתא מסייעת לה ולכן יש לפסוק כך הלכה, למרות שהיה אפשר לתרץ בדוחק.
הפלפולא חריפתא מסביר מהו התירוץ הדחוק שהיה ניתן לתרץ – שיתכן שזה גופא מה שהברייתא באה לחדש – שמקנה לו סמוך לגניבתה ולכן גיזותיה וולדותיה שקודם הגניבה לא שלו.
הקושי השלישי : זהו קושי שהתקשתה בו הגמרא עצמה. בשביל שהשומר יקנה את הכפל, צריך שני דברים: צריך שהכפל יהיה בעולם וצריך לעשות מעשה קניין. תוס' בדף לג: ד"ה "כגון" כבר עמדו על הקושי השני ואמרו שודאי שהקניין הוא לא ע"י מעות, כי מעות לא קונות, אלא הקניין הוא על ידי משיכת הפרה, אלא שאז יש לנו בעיה שהכפל לא בעולם, וזו קושיית הגמ'. תירוץ הגמרא לפי התוס' הוא שהוא הקנה לו את גוף הפרה, אך אז יוצא שגם גיזותיה וולדותיה שנולדו אצלו שייכים לשומר וזה סותר את הברייתא וזו קושייתו של ר' זירא.
הגמרא פתרה קושי זה בשני אופנים. בהסבר הראשון אמרה שהקניין היה מוקדם, בשעת מסירת הפרה, אך הוא כלל בתוכו תנאי – "חוץ מגיזותיה וולדותיה". על כך לא מובן מאי פסקא? מנין התנאי הזה שאפילו אין צריך לפרש אותו ("נעשה כאומר...")? והסבירה הגמרא ששבח הבא מבחוץ הוא מקנה, אך שבח שמגוף הפרה אינו מקנה. הסבר זה דחוק בגלל התנאי שצריך להכניס לדבריו.
הגמרא מביאה הסבר שני – שאכן הקניין היה מאוחר יותר, בשעת הגניבה. אלא שאז יש לנו בעיה חדשה – כיצד יקנה? הרי הקניין הראשון "הלך" לו. אין כבר משיכה. כך מביא גם רש"י בדבריו (ד"ה "א"נ דהוה קיימא באגם") שאדם לא יכול למשוך כעת ולומר שהקניין יחול בעוד 30 יום. על כך הסבירה הגמרא שחצרו קונה לו, אלא שאז תהיה נ"מ לפי הסבר זה שכל הדין של המשנה שייך רק כשהיא בחצירו ולא כשהיא באגם.
תוס' מקשים על הסבר זה, מדוע שלא נפתור את הבעיה על ידי קניין ממושך מעכשיו וסמוך לגניבתה, שאז הקניין מתחיל מעכשיו ומסתיים רק בגניבה. כך נרוויח גם שלא יקנה את גיזותיה וולדותיה וגם המשיכה תהיה מעשה הקניין ויקנה גם באגם. תוס' דחו זאת ואמרו שבקניין ממושך, המעכשיו הוא משמעותי ומבצע קניין על גוף הפרה כולל לפחות גיזותיה וולדותיה שקיימים בשעת הקניין (הסבר לכך בקהילות יעקב ב"מ סימן ל"א). לפי"ז לא ניתן לומר שמדובר בקניין מעכשיו ולאחר 30 כי אז גיזותיה וולדותיה צריכים להיות שייכים לשומר.
הריטב"א והרשב"א ביארו את התירוץ של רבי זירא בהסבר דומה לקושיה של התוס'. לשיטתם כשרבי זירא אומר ש"נעשה כאומר לו חוץ מגיזותיה וולדותיה", פירושו שהמפקיד מקנה את הפרה מעכשיו ולאחר גניבה. והרי אי אפשר לקנות גם מעכשיו וגם לאחר גניבה? לכן אנו מבארים את דבריו שהכוונה היא שמקנה את גוף הפרה מעכשיו ואת גיזותיה לאחר גניבה. כלומר יש חצי קניין כעת וחצי קניין לאחר גניבה. לא בגלל שבאופן עקרוני לא רוצה להקנות שבח הבא מגופה, אלא שבגלל שכל עוד שלא התרחשה הגניבה רוצה לשייר לעצמו את השבח הבא מגוף הפרה (ואף את הפרה עצמה לא היה מקנה, לולא היה חייב להשתמש במעשה המשיכה).
נחזור א"כ לקושי הראשון. לפי זה מובן שגם לפי ל"ק גוף הפרה קנוי לשומר כדברי התוס'. ולפי זה ברור שאם נמצא הגנב והפרה אצלו, יסברו הריטב"א והרשב"א שגוף הפרה יגיע לשומר כולל גיזותיה וולדותיה. אך לפי הרמב"ם יש כאן שיור עקרוני ומוחלט בשבח הבא מגוף הפרה וכל שכן בגוף הפרה עצמה. וצריך לומר לפי הרמב"ם שמדובר כאן שמקנה פרה לכפילה וזה דומה לחלוטין לדקל לפירותיו ולכן אין בעיה של דשלב"ל. וצריך לומר שלפי ההוה אמינא התכוון להקנות לו רק את הכפל ללא גוף הפרה.
וכעת לקושי השני. לפי דברים אלו יוצא שאין נ"מ בין 2 הלישנות. לפי שתי הלישנות הגיזות והוולדות שייכות לשומר לאחר הגניבה, ולכן הגמרא לא הביאה זאת כנ"מ.
עוד בנושא בבא מציעא
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il