ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- גירושין
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל
אכן שמעתי מהדיין החדש שלנו הרב משה חביב שבאחרונה הבעיה צומצמה. יש מחלקה מיוחדת המטפלת בעגונות מסורבות גט והיא הצליחה למצוא פתרונות לרוב הבעיות ורק כמה מקרים מעטים עדיין לא מצאו להם פתרונות. א"כ נעסוק ביסודות הסוגיא של כפיה בגט של גט מעושה.
המשנה בגיטין פח: אומרת גט מעושה בישראל כשר הרמב"ם מביא הלכה זו בהל' גרושין פ"ב הל' כ' כופין לתת גט עד שיאמר רוצה אני. והרמב"ם מסביר אף על פי שאמר רוצה אני בכפיה, כיון שבעומק ליבו רוצה לקיים התורה הוא באמת רוצה, ע"ש בדבריו. מקור הרמב"ם במשנה בערכין דף כ"א חייבי ערכין וכו' חייבי עולות ושלמים ממשכנים אותם אע"פ שאין מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.
וצריך להבין מדוע הרמב"ם היה צריך את הטעם שאין זה אנוס אע"פ שכפו אותו כיון שרוצה לעשות את רצון חכמים הרי הרמב"ם פסק ע"פ הגמ' בב"ב מ"ח מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי מקח אפילו תלוהו עד שמכר ממכרו ממכר. והרמב"ם לא הצריך שיאמר רוצה אני והגמ' משוה שם מכירה לגט והתוס' מסביר שכפיה בגט זה כמו כפיה במכירה כיון שמחויב לתת גט לגרש וכאשר מגרש נפטר מחיובו זה כמו מכר. הרשב"ם מסביר באופן אחר. מאחר שהאשה שונאת אותו ובלאו הכי לא תעמוד אצלו לא מפסיד כלום ולכן זה כמו תלוהו וזבין.
א"כ למה נזקק הרמב"ם לטעם הזה. בנתיבות סי' ר"ה סע"ק א אומר גט שונה ממכירה צריך שירצה בלבו לתת את הגט. מקורו של הרמב"ם שצריך את הרצון בתחילת הל' גרושין שם כתב עשרה דברים הן עיקר הגרושין ואלו הם שלא יתן אלא ברצונו ומנין...שאלו מן התורה שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו וגו'. מלמד שאינו מגרש אלא ברצונו. ואם נתגרשה שלא ברצונו אינה מגורשת. לפי זה יש נ"מ לדינא מומר שאינו רוצה לעשות רצון חכמים. א"א לכפותו לתת גט. וכך אומר מוהרי"ט צהלון (מובא באו"ש גרושין פ"ב הל' כ') מוחלף כלומר מומר שעבר בשאט נפש על כל ומכעיס את בוראו בעבירות חמורות הרי הוא אונס גמור כמי שנאנס לתת מתנה שגם אחרי שהוכה וגירש כדין נפשו לא ינוח ויקצוף על המביאים אותו לעשות דבר כזה.
והמוהרי"ק בתשו' ס"ג אומר שלטעמו של הרמב"ם א"א לכפות מומר שהרי אינו רוצה לקיים דברי חכמים ואומר אולי בכה"ג סבר רבינו משה דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה על ידי גט שנותן המומר בכפיה דמשום עיגונא חשו רבנן טובא.
והגה"מ גרושין פ"ב הל' כ' כתב ואותם משומדים...מותר להכריחם ע"י גויים עד שיאמר רוצה אני. וגם החת"ס אה"ע ח"א קל"א כתב גם מומר יש לתלות שמתרצה בלבו לגרש דישראל שחטא ישראל הוא.
נמצא שלש שיטות בדין מומר למוהרי"ט צהלון אין אפשרות לכפות מומר לתת גט בע"כ זה לא גט. לאידך גיסא להגה"מ זה גט וגם לדעת החת"ס ולדעת המוהרי"ק אולי להרמב"ם הוי גט מדין אפקעינהו.
צ"ע בלשונו של המוהרי"ק שהקשה לדעת הרמב"ם שאומר שצריך להיות רצון איך כופין מומר. משמע שהקושיא היא לדעת הרמב"ם בלבד כלומר, אפשר להבין שיש דעות אחרות שסוברות שאפשר לכפות גט כי לא צריך ממש רצון ודי שיאמר רוצה אני. ואז אנו אומרים דברים שבלב אינם דברים ומתחשבים רק במה שאומר בפה. ואולי זו דעתו של הגה"מ.
כלומר, להרמב"ם צריך שירצה לגרש כדי שהגרושין יחולו כמו שהרמב"ם לומד מלשון הכתוב והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר. ולא די בהסכמה פסיבית, צריך רצון לגרש. אך אפשר שהראשונים כמו הגה"מ ואולי ממשמעות לשון מהרי"ק שיש מקום להבנה אחרת שאין צורך ברצון חיובי להוציא אותה אלא די בהסכמה כמו שמסכים כאשר כופין אותו למכור שאין לו רצון חיובי להפטר מהחפץ ולתת אותו לאחר אלא מסכים בגלל הכפיה. וכן הדבר בגט די בהסכמה פסיבית. וא"כ לדעתם גם מומר אפשר לכפות לתת גט. אך בתליוהו ויהיב אין אפילו הסכמה פסיבית כי הרי הוא מפסיד ובע"כ אומר רוצה אני ואין לאמירתו משמעות. ועוד שונה כפיה בגט מתליוהו ויהיב, כי האשה אינה שלו שהוא מפסיד אותה ועל אחת כמה כאשר הם פרודים והיא לא רוצה אותו הקשר ביניהם הוא איסורי ולא קשר של בעלים עליה.
בזה"ז שאין דיינים סמוכין ב"ד כופה מדין שליחותיהו כדברי הגמ' בגיטין פח: הרמב"ן ביבמות מו: ד"ה "שמע מינה" מסתפק אם שליחותיהו מועיל מהתורה או רק מדרבנן. ואם מדרבנן איך כופין לתת גט שתיהיה מגורשת מהתורה. אומר הרמב"ן גט זה מדין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש דאפקעינהו רבנן לקדושין מינה.
אמרי בינה דיינים סי' ב' ד"ה "וזה זמן" מקשה על הרמב"ן למה הרמב"ן צריך לבוא מדין כל דמקדש. הרי מצוה לשמוע לדברי חכמים גם בזה"ז א"כ כיון שיש מצוה הרי כשכופין נותן ברצון וזה מהתורה והוא מתרץ אכן בדברים שאמרו חכמים שכופין לגרש אכן גם בזה"ז הגט מהתורה אבל בדברים שתקנו חכמים שאחר הגמ' שכופין בזה אינו מתרצה ולכן צריך את אפקעינהו. הסברא לא מובנת לי גם הראשונים הרמב"ן והריטב"א שכתב כהרמב"ן מדין אפקעינהו לא חלקו בין כפיה לכפיה.
עד כאן עסקנו בכח הכפיה בגט ואולם חכמים הגבילו את כח הכפיה רק למקרים חריגים שא"א לאשה לחיות עם בעלה כגון שנולד לו ריח הפה, או ריח החוטם, או בורסקי וכדומה או מוכה שחין. שו"ע אה"ע קנ"ד סע' א'. את אלו כופין אפי' בשוטים. ובסע' כ"א שם י"א שכל מי שלא נאמר בו בתלמוד בפירוש כופין להוציא אלא יוציא בלבד, אין כופין בשוטין אלא אומרים לו חכמים חייבוך להוציא ואם לא תוציא יקראוך עבריין. והרמ"א אומר כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים שלא יהיה גט מעושה. ומ"מ יכולים לגזור על כל ישראל שלא לעשות לו שום טובה או לישא וליתן עמו וכו' ע"ש אלו הרחקות דר"ת.
הרב שלמה דייכובסקי כותב בספרו עמוד קנ"ג שדברי ר"ת שימשו בסיס לחוק בתי הדין הרבניים המאפשר להטיל סנקציות עקיפות על סרבני גט, חסימת חשבון בנק, שלילת רישיון נהיגה, איסור עיסוק במשרה טעונה רישוי כגון רואה חשבון רופא עו"ד.
אך במקרים רבים כל הסנקציות אינם מועילות. ולכפות גט במקום שחכמים לא קבעו שאפשר לכפות א"א שהרי גט מעושה פסול. ויש רבנים שהעלו הצעה לעשות הסכם ממון בין בני הזוג לפני הנישואין שבו יהיה כתוב מי שיסרב לגרושין יהיה חייב לשלם לצד השני סכום כסף בכל חודש וזה יכריח אותו לתת גט אך הבעיה שיש בזה משום כפיה אע"פ שתחילתה בהסכמה.
הרמ"א בשו"ע אבה"ע קל"ד סע' ה' הביא את ב"י והמוהרי"ק אם קבל קבל עליו קנסות אם לא יגרש לא מקרי אונס מאחר שתלה גיטו בדבר אחר ויכול ליתן הקנסות ולא לגרש. ויש מחמירין בכה"ג תשובה הרשב"א וטוב לחוש לכתחילה ע"ש. כלומר לדעת הרשב"א אי אפשר לעשות תנאים כאלה.
בספרו לב שומע להרב דייכובסקי עמ' מ' מביא את דברי תורת גיטין שמציע דרך להתחייבות שאינה נחשבת כפיה: "אמנם אם התחייב עצמו בקנס כשלא יגרש לזמן קבוע, ונתחרט ולא רצה לגרש עד שעבר הזמן, ממילא כשעבר הזמן נתחייב בקנס אפילו אם יגרשנה שוב, דהא חיוב הקנס חל תיכף כשהגיע הזמן ולא גירש. וא"כ הבי"ד יכול לתובעו כדין בקנס, והוו ככופין אותו לשלם חובו. וכשמגרש להפטר מחובו, לא הוי גט מעושה". ועוד דרך ע"ש אך דרך זו אינה יעילה.
הרב זולטי הציע דרך שלישית והרב דייכובסקי הציע הצעה משופרת: "אני מתחייב בזה בפניכם עדים, לתת לאשתי בכל חודש – החל מיום נישואינו – סך 2000 דולר (או 1500 יורו) לתוספת מזונות, בין אם אני חייב במזונותיה על פי דין ובין אם איני חייב...גם אם לא תתבע את החוב במשך תקופה קצרה או ארוכה, לא תחשב הימנעותה מתביעה כויתור או מחילה, וזכותה לגבות את הסכום הנ"ל, בהתאם לאמור בשטר זה..אני מתחייב בזה לשלם לה סכום זה כל עוד היא נשואה לי כדת משה וישראל...את ההתחייבות הזאת ניתן לגבות ממני ומכל רכוש שיש לי ושיהיה לי, אך ורק לפי החלטת בית דין רבני מוסמך..וזאת, באם נפרד זו מזה לתקופה העולה על 6 חודשים, ובית הדין יחליט שאין מקום לשלום בית בינינו. בית הדין יהיה רשאי לפי שיקול דעתו הבלעדי להפחית את החיוב או לבטלו כולו או מקצתו. כמו כן יהיה רשאי בית הדין לגבות את הסכום המצטבר של החיוב הנ"ל מיום נישואינו עד יום גירושינו, לפי שיקול דעתו הבלעדי, בלי קשר לגירושין".
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
למה ללמוד גמרא?
האם מותר לפנות למקובלים?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הלכות שטיפת כלים בשבת
כאב הגלות ותקוות הגאולה
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך מותר להכין קפה בשבת?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
