וילך התש"פ מדברי הרב אליהו זצוק"ל | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
וילך

קטגוריה משנית

9 דק' קריאה

ממרים הייתם
בסוף פרשתנו אומר משה רבנו לעם ישראל (דברים לא, כז): "כי אנֹכי ידעתי את מֶריךָ ואת עֹרפך הקשֶה, הן בעודני חי עמכם היום ממרים הֱיִתֶם עִם ה' ואף כי אחרי מותי".
הגמרא במסכת סנהדרין (דף ל"ז ע"א) מספרת על רבי זירא, שכינויו היה "חֲרִיכָא קַטִין שָקֵיהּ", חרוך קטן-שוקיים (כי ישב מאה תעניות שלא תשלוט בו אש הגיהינום, והיה בודק את עצמו על-ידי שישב בתוך תנור ולא שלטה בו האש, עד שפעם אחת נתנו בו חכמים עיניהם ונחרכו רגליו מעט, ולשבח קראו לו כך – שלא נשרף כל גופו, אלא רק שוקיו). בשכונתו של רבי זירא היו בריונים עמי-ארצות, והוא היה מקרב אותם, כדי שיחזרו בתשובה. אבל חכמים הקפידו על רבי זירא בעניין זה. כשנפטר רבי זירא אמרו אותם בריונים עמי-הארץ: כל עוד היה רבי זירא בחיים – הוא היה מבקש רחמים עלינו, אבל משנפטר מי יבקש עלינו רחמים? ועל כן עשו תשובה.
ויש לשאול, מדוע משה רבנו חשש למה שיקרה אחרי מותו ואמר "ממרים הֱיִתֶם עִם ה' ואף כי אחרי מותי"? והלוא אדרבה – יחזרו בתשובה אחרי מותו, כשם שחזרו בתשובה אנשי עירו של רבי זירא אחרי מות רבם! אלא שיש שני סוגי "ממרים". יש כאלה שהם בגדר "עם-הארץ" – שלאחר שמת רבו, הוא חוזר בתשובה. אבל יש שהם "ממרים" בגדר של "מומר להכעיס", ומהם חשש משה רבנו, כי אותם אפילו מיתתו של צדיק לא מעוררת לתשובה. וזה מדויק בלשון רש"י שכתב: "פריצים – לשון בורים".
הגמרא אומרת, שהייתה מחלוקת בין רבי מאיר לברוריה אשתו, בדינם של חוטאים. רבי מאיר אמר שאין להם תקנה ושימותו, ואילו אשתו אמרה לו שיתפלל עליהם שיחזרו בתשובה, שהרי כתוב (תהלים קד, לה): "יתמו חטאים מן הארץ" ולא "חוטאים", וכיוון שייתמו "חטאים" – ממילא יתקיים סוף הפסוק "ורשעים עוד אינם" (עיין ברכות דף י' ע"א).
התפילה על אותם אנשים שיחזרו בתשובה הועילה, כי הם לא היו בגדר "ממרים", שאם כן, שום תפילה לא הייתה עוזרת להם.
וכן אומר גאון עוזנו ותפארתנו, הבן איש חי, כי מה שאמרה המשנה באבות "הרחק משכן רע", אין הכוונה שאדם יעבור דירה ויתרחק משכנו הרע, אלא שיפעל להרחיק משכנו את הרע שבו, שישתדל בעבורו, שיתפלל בעדו שישוב בתשובה. תפילה על רשע, כל עוד אינו מומר להכעיס, יכולה להועיל! פעם בא אדם רשע ושאל רב אחד: איך אני אחזור בתשובה? אמר לו הרב: מדוע כשעשית את העוונות לא באת לשאול אותי? ולבסוף אמר לו: באותו חשק והתלהבות שעשית את העוונות, כך תחזור בתשובה. חזרה בתשובה צריך לעשות בחשק רב ובהתלהבות גדולה!

הכנה לתשובה מאהבה
בעניין אהבת ה', מביא רבנו יוסף חיים, הבן איש חי, את מה שמובא בחז"ל, שאברהם אבינו, עליו השלום, נתנסה בעשרה ניסיונות, והניסיון האחרון היה עקידת בנו, יצחק. היה זה בראש-השנה, ועל כן נקבע יום זה ליום הדין. אמר אברהם אבינו, עליו השלום, לקדוש-ברוך-הוא: ריבונו של עולם, אתה רוצה לעשות להם יום זה ליום דין ללא הכנות מוקדמות? תן להם זמן שיכינו עצמם למשפט!
אמר לו הקב"ה: אתן להם עשרה ימים, כנגד עשרה ניסיונות, כדי שיכינו את עצמם בימים אלה. אלו הם עשרת ימי התשובה.
שואל הבן איש חי: אם כך, למה לנו כל ההכנות של חודש אלול, שקמים לסליחות, תוקעים בשופר, חוזרים בתשובה ומפשפשים במעשים? הרי הקב"ה נתן עשרה ימים, אז בשביל מה צריך יותר מזה? אלא, מתרץ הבן איש חי, כי שני הזמנים הללו – ימי אלול ועשרת ימי תשובה – הם זמנים שונים. לכל זמן תפקיד משלו. יש שני סוגי "תשובות", תשובה מיראה ותשובה מאהבה. התשובה שצריך לעשות בימי אלול, זו תשובה מיראה. והתשובה שיש לעשות בעשרת ימי תשובה, זו תשובה מאהבה.
במקביל לשתי מיני התשובה, יש לאדם שני סוגי יצר הרע: יש יצר הרע, שנובע מתכונות רעות שבטבע האדם. ויש יצר הרע, שנברא עם צאת האדם לאוויר העולם, כמאמר הפסוק "לפתח חטאת רובץ". כנגד יצר הרע של התכונות הרעות, מספיקה התשובה של אלול, תשובה מיראה. בעוד שכנגד היצר הרע שנברא עם לידת האדם – צריך את התשובה של עשרת ימי התשובה, תשובה מאהבה.
אך יש לדעת דבר חשוב, כי את התשובה מאהבה לא ניתן להשיג ללא תשובה מיראה, שתקדים אותה. החזרה בתשובה מיראה, היא הנחת היסודות. היא הבסיס. היא ההכנה לקיום יציב של התשובה מאהבה. ברגע שהיא קיימת – יש מקום לתשובה מאהבה לשרות.
כך גם אל התשובה של עשרת ימי תשובה, לא ניתן להגיע ללא ימי אלול, שהם ימי הכנה. הנחת היסודות. ביסוס היראה. כשימי אלול והתשובה מיראה עשו את שלהם, אז יכולים לבוא גם עשרת ימי תשובה שבהם יש דרגה מיוחדת של תשובה מאהבה, יותר מימות כל השנה כולה. וכתב הבן איש חי, כי בסך הכל יש 51 ימים מראש-חודש אלול ועד יום הושענא רבא, וימים אלו הם סימן ועזר לכל ימי השנה, שאם האדם ישמר ויזהר בהם מכל חטא - בטוח הוא שיתגבר על יצרו כל ימי השנה כולה ולא ילכד ברשת היצר הרע! ואם באלו הימים לא ישמר כראוי, אז ילכד ברשת היצר הרע וקרוב לחטוא הרבה בכל השנה, כי אלו הימים הם דוגמת הלב והמוח שבאדם, שאם נזוקו - הוא היזק כל הגוף, ואם הם בריאים - אז יהיה כל הגוף בריא, ונ"א יום אלו הם המבחן!

זמן לקום
על זה ממש אנו אומרים בסליחות: "בן אדם, מה לך נרדם? קום קרא בתחנונים". העוסק רק בענייני העולם-הזה, הרי הוא נרדם, הוא ישן, חולם. הוא אינו רואה את תכלית יצירתו. בימים האלה, שבין ראש-השנה ליום-הכיפורים, בעשרת ימי התשובה, צריך האדם להתעורר, להמעיט בעסקי העולם הזה ולרדוף אחרי התורה והמצוות. צריך להוסיף תורה, זוהר, משניות, להרבות בצדקה, כדי שיהיו לו הרבה זכויות וסנגוריה שיכריעו את הכף לטובה. "שפוך שיחה, דרוש סליחה", הרבה בתורה ובתפילה. וממי אנו מבקשים סליחה? "מאדון האדונים"! כשמבקשים סליחה מאבא – הוא סולח, ואבא טוב גם מאיר פנים לבנו המבקש את סליחתו ואף נותן לו מתנה. "רחץ וטהר ואל תאחר בטרם ימים פונים".
אם כל ימי שנותינו חולפים במהירות – "ימי חיינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה... כי גז חיש ונעופה" (תהילים צ', י') – אז ודאי שכך הדבר בשבעת הימים שבין ראש-השנה ליום-הכיפורים! על כן – "ומהרה רוץ לעזרה לפני שוכן מרומים".
על מי אנו נשענים? במי אנו בטוחים? על אבינו שבשמים, אשר הכין לנו את התשובה עוד "בטרם הרים יולדו" (תהילים צ', ג'. ועיין פסחים נ"ד ע"א). אסור לאדם להאמין בעצמו שהשיג את התשובה בשלמותה ונמחלו כל עוונותיו. כך כתב גאון עוזנו ותפארתנו, הבן איש חי, שאם חושב אדם לעצמו: הנה, התפללתי בשברון לב בראש-השנה, השלכתי עוונותיי, אני לומד תורה, אוסף מצוות, נותן צדקה – שלא יהיה בטוח בצדקתו, כי חלילה וחס בחמש דקות של רכילות וליצנות הוא יכול לאבד בידיו את כל עמלו.

הלכות בנית סוכה – ספר הלכות חגים
א. מצווה על כל אדם לעסוק בעצמו בבניית הסוכה ובהנחת הסכך אף על פי שהוא אדם מכובד, וזהו כבודו שעוסק בעצמו במצווה ואם לא יכול לבנות בעצמו - ימנה שליח לשם כך. \כה"ח תרכה ס"ק יא\. ומן הראוי היה לברך "שהחיינו" על עשיית הסוכה, אלא שאנו סומכין על ברכת "שהחיינו" שאומרים בקידוש. \שו"ע תרמא ונו"כ שם. וטוב לומר "לשם יחוד" קודם הנחת הסכך מ"לשון חכמים" א, סי' כט\.
ב. אף על פי שיוצאים בסוכה שאולה, מצווה על כל אדם להשתדל לעשות סוכה משלו בחצרו. ומי שעושה סוכה הקב"ה מסכך עליו בעולם הבא ומגן עליו מכל מלאכי חבלה. \סידור בית שואבה אות ח' משם התיקונים, ספר הפרדס בשם רש"י כה"ח תרכ"ה ס"ק ז'\.
ג. מקום הסוכה - יבחר מקום נקי להעמיד את הסוכה. ולא יעמידנה ליד פח אשפה וכדו' מקום שיש בו ריח רע כיוון שאי אפשר לישון או לאכול או לברך במקום כזה. ויש אומרים שסוכה כזו אינה כשרה כלל. \רמ"א תרמ סע' ד ונו"כ שם\.
ד. יש להעמיד את הסוכה במקום השייך לו או במקום שיש לו רשות להעמיד את הסוכה. אמנם אם העמיד את הסוכה ברשות הרבים או במקום שאינו שלו, בדיעבד הסוכה כשרה כיוון שקרקע אינה נגזלת. \שו"ע, רמ"א תרלז סע' ג\.
ה. דפנות מעץ - בכל סוכה צריך להיות לפחות שלוש דפנות וסכך. את הדפנות אפשר לעשות מכל דבר העומד בפני הרוח, ואפילו ברזל. אמנם יש אומרים שראוי לבנות את הדפנות מעצים ולהניח אותן כדרך גדילתן \ב"ח תרל\, ואף על פי שאין כך הלכה, מי שעושה כן תבוא עליו ברכה.
ו. קישוט - יהדר ליפות את הסוכה ולקשט אותה כפי כוחו משום "זה אלי ואנוהו", ואמרו ז"ל: "התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה."
ז. סוכה על רכב - סוכה העשויה על טנדר, נגמ"ש או ספינה - כשרה, ואפשר לברך בתוכה "לישב בסוכה" בכל המקרים שמברכים בסוכה רגילה אף כשהיא נוסעת. \עיין שו"ע תרכח סע' ד וכה"ח ס"ק יד\.
ח. שטח הסוכה - צריך להיות לכל הפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים במרובע \56 על 56 ס"מ\. וסוכה ברוחב 40 ס"מ ובאורך של מטר אינה כשרה אף על פי ששטחה גדול יותר, כיוון שאין אפשרות לגור בה. בבתים משותפים יש לפעמים מרפסות צרות ביותר וארוכות, וצריך להקפיד שיהיה ברוחב הסוכה ובאורכה לפחות 56 ס"מ על 56 ס"מ. \שו"ע תרלד סע' א\ ולדעת החזו"א 70-70 ס"מ.
ט. גובה הסוכה - צריך להיות לפחות עשרה טפחים \80 ס"מ ולדעת החזו"א מטר\. כי זה הגובה המועט ביותר שבו בני אדם גרים \עיין ב"י תרלג ס"ק ט, שיש אומרים כי זה הלכה למשה מסיני - סוכה ה א\. ולכן אם יש פסול בדפנות במקום שהוא מעל לעשרה טפחים, ומתחת להן הדפנות כשרות, הסוכה כשרה. \שו"ע שם סע' ט\.
י. סוכה שגבוהה למעלה מעשרים אמה \9.6 מטר\ - פסולה. \שו"ע תרלט ס"א\.
יא. מזוזה - סוכה היא דירת עראי, ופטורה מן המזוזה. \סוכה ח ב\. אך מרפסת שמשתמשים בה כל השנה, חייבת במזוזה. וגם כשבונים בה סוכה לא נפטרה המרפסת מחובת מזוזה, ולכן לא צריך אחר החג לקבוע את המזוזה מחדש. אמנם אם היתה למרפסת תקרה והסירה על מנת לבנות סוכה, טוב להוריד את המזוזה ולקובעה מחדש אחרי שמחזיר את התקרה ולא יברך על קביעת המזוזה. \אחרונים\.
יב. מוקצה - עצי הדפנות או עצי הסכך אסורים בהנאה עד אחר החג כיוון שהוקצו למצווה. ואפילו ליטול מהם קיסם לחצוץ שיניו אסור. ואפילו אם נפלו, אסורים. ולא יועיל בהם שום תנאי. \פרט לדופן רביעית במקרים מסוימים\.
יג. יכול אדם להתנות על הקישוטים שישתמש בהם בכל עת שירצה. \שו"ע תרלח סע' א, ב\. ויאמר לפני כניסת החג "איני בודל מהם כל בין השמשות של ערב יום טוב". \כלומר, אני מבדיל אותם במחשבה להשתמש בהם\.
יד. סוכה שנפלה - או נפסלה, אפשר לתקנה או לבנותה מחדש בחול המועד. והוא הדין למי שלא הספיק לבנות סוכה ואפילו פשע ולא הכין סוכה במזיד, יכול לבנות סוכתו בחול המועד. \שו"ע תרלז סע' א\.
טו. כשמפרקים את הסוכה אחרי החג, לא ידרוך על העצים ולא ישתמש בהם לדבר מגונה, משום דתשמישי מצווה הם כמו ציצית. ויש נוהגים להשתמש בעצי הסוכה לאפיית מצות או להגעלה בערב פסח. \בא"ח וזאת הברכה יא \.
טז. מה קודם? - מי שאין לו כסף למצוות, תפילין קודם למזוזה, ושניהם קודמים לסוכה. וסוכה קודמת ללולב, אלא אם כן יכול לשבת בסוכת חבירו.

ונפשי כעפר לכל תהיה
על מידותיו התרומיות של חכם סלמאן סיפר הרב: שנה אחת ביום הכיפורים בבית הכנסת "אהל רחל", עלה לתורה אדם שחכם סלמאן פסק פעם לחייבו בדין. הלה ביקש מהחזן שיעשה "השכבה" למנוחת הנפטר, ואמר את שמו של חכם סלמאן, שהיה יושב בבית הכנסת! ותרעש הארץ מחוצפתו. לאחר מכן ביקש חכם סלמאן עלייה לתורה, ולאחריה ביקש מהחזן שיעשה "מי שבירך" – למי? לאותו אדם שלפני רגע עשה לו "השכבה" ברבים ביום הכיפורים! עד היכן הגיעה ענוותנות קודשו.

בהיכלא דמלכא משיחא
בוקר אחד קראו לרב לבוא לרבי ישראל אבוחצירא. כשנכנס אליו, אמר לרב: "בוא ונשתה לחיים. יש לי תקיעת כף ושבועה, שנזכה שנינו לקבל פני משיח צדקנו". הרב סיפר על עצמו, שמכוסית קטנה של ערק, כואב לו הראש שבוע. הבבא סאלי מזג לו כוס ענקית מלאה ערק וכיבדו לשתות. הרב אמר לו, שהוא צריך לנסוע מכאן לבית הדין, ושתוי אסור לו להורות. השיב לו הבבא סאלי: "תשתה, תשתה, הערק שלי לא מזיק!". הרב בירך, שתה ואמר שהיה זה פלא, שלא הרגיש כלל שום מיחוש.
לימים, בערוב ימיו של אדמו"ר בבא סאלי, קרא לרב לבוא למעונו. כשבא אליו הרב, אמר לו הבבא סאלי: "אכן הייתה לי הבטחה שאזכה לקבל פני משיח צדקנו, אבל ראיתי גזירות נוראות וקשות על ישראל חס ושלום, התאמצתי מאוד לבטל את הגזירות, וביקשתי שאלך כפרה על הדור, ולא הסכימו, כי הובטחתי לקבל פני משיח. ויתרתי על הכול למען ישראל עמך, והנני הולך כפרה, אך אתה תזכה לקבל פני משיח! נתן הבבא סאלי לרב את הגלימה שהכין לעצמו, ללובשה בבוא גואל צדק, ואמר לרב: "אתה תלבשנה בביאת משיח צדקנו ועמה שערות שנפלו מזקני, שגם חלק ממני יקבל פני משיח".
גם מרבי מאיר קיבל הרב גלימה, וסיפר שהוא נוהג להתעטף בגלימותיהם לרבע שעה בראש השנה וביום הכיפורים, כדי להכניע את לבו ולתת לעצמו מוסר בזוכרו את מעלתם וקדושתם.
עינינו תרדנה דמעה, ועפעפינו ייזלו מים, כי גדלה אשמתנו, ונפלה עטרת ראשנו, וגם הרב הסתלק מאתנו לכפר על הדור, כי תישא את ראש בני ישראל לפקודיהם (כפירוש אור החיים הקדוש שם), לקינו בכפליים. עינינו לה' צופיות, לרצון יראיו יעשה. יחיש עת לחננה, בעגלא דידן, בחסד וברחמים אמן.

מעשה הצדקה שלום
סיפר הרב, שפעם בא אליו זוג, הבעל נותן צדקות ביד נדיבה ואשתו מוחה על כך. קרא לה הרב את דברי הרמב"ם האומר שאין מגיע לאדם נזק מן הצדקה, ואמר הרב, משמע שאם פוסק מליתן עלול לבוא עליו נזק, בזה את רוצה?! שבת שלום וגמר חתימה טובה

וילך