ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- מועדים
- דרך עץ חיים
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חודשי השנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
נמשיך בתיאור פרשת החטא. החטא הביא לתוצאות קשות לאנושות:
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ:
וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:
בעקבות החטא, יחיו האדם ואשתו חיים שיש בהם עצב רב ("הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים... אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ"), האדמה תהיה ארורה בעבור האדם, ועמל האדם לא יביא לפירות משובחים כפירות גן עדן אלא לקוץ ודרדר, כך שהאדם יאכל מעשב השדה. התוצאה האחרונה כוללת בתוכה שני מרכיבים – הן את איבוד שפע הטוב שבגן, והן את העובדה שעמל האדם אינו מביא לפירות.
והנה, ניתן לראות כי בחג הסוכות – בעקבות התיקונים שנעשו במועדים הקודמים – בטלו קללות אלו.
ראשית, בניגוד לעיצבון שהחטא הוביל אליו, השמחה מהווה מאפיין מרכזי של חג הסוכות: "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (פרשת ראה), "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹֽהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִֽים" (פרשת אמור). למעשה התורה אינה נוקטת בלשון שמחה ביחס לאף מועד אחר, ומכאן נלמד על מרכזיות השמחה בחג הסוכות 1 .
שנית, השמחה שבחג הסוכות קשורה להיותו חג האסיף: "שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה', כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (פרשת ראה). תיאור זה מנוגד בתכלית הניגוד לקללת האדם בעקבות החטא "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". התיאור "כִּי יְבָרֶכְךָ" מנוגד ל"ארורה האדמה"; הביטוי "בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ" מנוגד לביטוי " כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ"; התבואה מנוגדת לקוץ, דרדר ועשב השדה; והאדם זוכה ליהנות מפרי עמלו וממעשה ידיו, במקום להזיע ולהוליד ריק.
משמעות מצוות ארבעת המינים בהקשר לתיקון החטא
מצוות ארבעת המינים מהווה ביטוי לברכת האדמה ולשמחת האדם. הפסוק המתאר את מצוות נטילת ארבעת המינים בפרשת אמור רומז לדבר ה' בבריאת היום השישי, המתאר את נתינת פירות העץ לאדם:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים
הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם
אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן
פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבת וְעַרְבֵי נָחַל
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים
ניתן לסכם את שני הפסוקים כך: פרי העץ שייך לה', ואותו ה' נותן לנו; אנחנו לוקחים לנו את פרי העץ, ומבטאים שהפרי ניתן לנו מה' על ידי שמחתנו בו לפניו. נמצא שהפעולה "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם... פְּרִי עֵץ הָדָר... וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" מהווה מימוש של דבר ה' לאדם "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם... וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע", ושל דבר ה' לאדם בגן עדן "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל". ואכן חז"ל (סוכה לה א ועוד) ביארו שפרי עץ הדר הוא אתרוג "שטעם עצו דומה לפריו", מה שמבטא את תיקון חטא הארץ שהוציאה "עץ עושה פרי – הפרי נאכל ואין העץ נאכל" 2 .
פרופ' יהודה פליקס עמד על כך שלא רק האתרוג אלא גם כל אחד משלשת המינים הנוספים מייצגים חלק אחר מעולם הצומח שניתן לאדם. כמו כן, המים מהווים מאפיין מרכזי של גן עדן, וארבעת המינים מתאפיינים בקשר שלהם למים:
יש לציין כי לכל ארבעת המינים הניטלים בסוכות ישנה זיקה למים ולגשמים, והם מייצגים את אזורי הארץ העשירים במים: האתרוג מייצג את חקלאות השלחין, מפני שאינו יכול להתקיים ללא השקיה; הלולב בא מעץ התמר הגדל בעמקי השלחין או מי התהום הגבוהים שבשפלת החוף; ההדס גדל בהרים הגשומים וליד מים; והערבה גדלה ליד מעיינות ונהרות 3 .
ההשוואה בין העולם המתבטא במצוות ארבעת המינים לבין העולם שהתקלל בעקבות החטא מגלה תובנה מרתקת. בעקבות החטא, עבודת האדם מכוונת להישרדות קיומית "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם". עולם הצומח אינו מהווה תכלית כשלעצמו, אלא הוא כלי לקיומו של האדם. לעומת זאת, במצוות ארבעת המינים הצומח אינו מהווה אמצעי להישרדות אלא הוא מבטא את היופי וההדר הקיימים בעולם, כתכלית כשלעצמה. זהו ההבדל בין החיים מחוץ לגן עדן לבין חיי גן עדן.
בדברי חז"ל קיימת דעה שפרי עץ הדעת היה אתרוג 4 , ולדעה זו נמצא שהאתרוג אינו רומז רק לכל עץ הגן שהותר באכילה, אלא גם לפרי עץ הגן שנאסר באכילה. בכך מבטא האתרוג הן את השמחה על כלל פירות העץ המותרים באכילה, והן את ההיענות לצו ה' שאוסר את האכילה מעץ הדעת.
הישיבה הקבועה בגן עדן
ביטול קללת החטא משלים אפוא את תהליך תיקון החטא, ומתבקש מכאן שהישיבה בסוכה מבטאת את הישיבה הקבועה בגן עדן, השיבה למדרגה שקדמה לחטא. ואכן, ביום השישי שם הקב"ה את האדם בעדן, ובסוכות נאמר "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים... לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (פרשת אמור). השוואה זו מרמזת לכך שהסוכה היא בחינת גן עדן, ודבר זה אכן מבואר במקומות רבים 5 . כך לדוגמה למד ריש לקיש את הלכות הסכך מפרשיית גן עדן:
מנא הני מילי (שדבר שהוא מקבל טומאה או אין גידולו מן הארץ פסול לסכך)? אמר ריש לקיש: אמר קרא ואד יעלה מן הארץ... מה אד שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ, אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ.
וכעין זה מצאנו במדרש ובדברי כמה ראשונים, כי הסוכה היא בחינת עולם הבא 6 . וכך כתב בעניין השפת אמת 7 :
ימי הסוכות נקרא זמן שמחתנו כי ה' יתברך זיכה אותנו לישב בצילו, והיא מעין בחינת הגן עדן דכתיב וישם שם וכו' את האדם. ועיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם, ושם היה השמחה כמו שאומרים כשמחך יצירך בגן עדן. והגם שכתוב ויגרש את האדם, אף על פי כן יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן. וה' יתברך הכניסנו לדירה זו שחל עליה שם שמים כדאיתא בגמרא שהשמחה במעונו, לכן דירה זו מביאה השמחה...
כי הנה סוכה הוא רומז לעולם הבא וגן עדן, לכן אומרים כן נזכה לשבת בסוכת עורו של לויתן.
כפי שראינו למעלה, בראש השנה וביום הכיפורים נכתב ונחתם מקומו של האדם בספר החיים, הוא גן עדן. בפרק זה אנו רואים שהסוכה עצמה היא מרחב של גן עדן, ונמצא שהכתיבה והחתימה בספר החיים והישיבה בסוכה אינם שני עניינים נפרדים. הישיבה בסוכה היא היא הביטוי של הכתיבה בספר החיים בימים הנוראים. העובדה שמרחב הסוכה מפגיש את האדם עם חיי גן עדן, לאחר תהליך התיקון הארוך במועדים הקודמים, עשויה גם להוות בסיס למנהג החסידות לא לצאת מהסוכה אף לא לרגע אחד, שכן היציאה מהסוכה הריהי כיציאה מגן עדן בחזרה לחיים שמחוצה לו.
הרב יעקב נגן עמד על ביטוי נוסף לקשר בין חג הסוכות לבין החזרה לגן עדן, והוא מצוות ניסוך המים הרומזת בבירור למערכת נביעת המים בגן עדן 8 . המים הנשאבים מהשילוח הם מי תהום ביסודם, ומקבילים בכך לתיאור "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ". ניסוך המים על המזבח מקביל להמשך תיאור האד בגן עדן "וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה", שהרי המזבח הוא מזבח אדמה ומייצג את אדמת הארץ כולה (ככל ענייני בית המקדש המייצגים את העולם כולו). זאת ועוד, מדברי חז"ל עולה שהמזבח עומד במקום בו ירד הגשם לראשונה, שהרי האדם נברא לחלק מהדעות במקום המזבח, ומאדמתו של מקום זה עלה האד. נמצא לסיכום שבמקום האד הקדמון שהרטיב את האדמה, מנסכים בחג הסוכות מי תהום על מזבח האדמה, וכל זאת בחג הסוכות בו נידונים על הגשמים.
ההקבלה בין הישיבה בסוכה לבין הישיבה בגן עדן מתבטאת גם במצוות האכילה, הנעשית בשני המקומות הללו. בגן עדן האדם הצטווה לאכול מכל עץ הגן, והאכילה מהווה ביטוי מרכזי של הישיבה בסוכה, ולמעשה רק אכילת קבע ושינה נאסרו מחוץ לסוכה, שכן עשיית פעולות אלו מחוץ לסוכה נוגדת את החשבת הסוכה כבית האדם.
לסיכום, חג הסוכות מהווה ביטוי לחיי גן עדן שקדמו לחטא. יש בו שמחה במקום עצב, אסיף של פירות מעשה ידי האדם במקום קוץ ודרדר, ישיבה בגן עדן – הסוכה, ועוד. החזרה לגן עדן היא תוצאה ישירה של הכתיבה והחתימה בספר החיים בראש השנה וביום הכיפורים, שהרי ספר החיים הוא הוא גן עדן.
^ 1.חז"ל למדו בגזירה שווה שמצוות השמחה שייכת בכל הרגלים. נראה שמשמעות היחס בין דברים אלו לבין דברי התורה שבכתב, שבה רק חג הסוכות מאופיין בשמחה, היא שהשמחה ברגלים האחרים נובעת מהיותם שלב בתהליך לקראת התיקון השלם המתרחש בסוכות.
^ 2.בראשית רבה ה יא "ולמה נתקללה, ר' יהודה בר' שלום אמר שעברה על הציווי. שכך אמר הקב"ה תדשא הארץ וגו' עץ פרי מה הפרי נאכל אף העץ יהא נאכל, והיא לא עשת כן אלא ותוצא הארץ דשא עשב מזריע וגו' ועץ עושה פרי, הפרי נאכל ואין העץ נאכל".
^ 3.בספרו עצי בשמים יער ונוי, עמוד 202. וראה מקורות נוספים בספרו של הרב יעקב נגן 'מים, בריאה והתגלות', עמוד 205.
^ 4.וכן כתבו ראשונים ואחרונים, שמצוות ארבעת המינים היא תיקון לחטא אדם הראשון, וזו לשון רבנו בחיי בפרשת אמור: "ושיטלו בו מצות הלולב לכפר בו על קלקולו של אבינו הראשון... כי לפי שקצץ אבינו הראשון וחטא באתרוג לבדו אין אנו מביאים האתרוג לבדו אלא נביאהו עם שאר פרי החג לייחדו עם כולן וכולן עמו, ובזה אנו מתקנים את אשר עוותנו ומרצין בו המקום. ובסידור יעבץ כתב "אתרוג במלכות והוא מלשון תרגום לא תירוג דמרגג למיכל, כי פרי עץ הוא בסוד עץ הדעת שבו חטא אדם הראשון שקצץ בנטיעות לפיכך צריך לחברה בלולב עץ החיים".
^ 5.לדוגמה ראה בספרו של הרב יגאל אריאל "ארפא משובתם" עמוד 49, ובהרחבה רבה בספרו של הרב יעקב נגן 'מים, בריאה והתגלות' לאורך חלק גדול מהספר, ובפרט בעמודים 53-57, 167-195
^ 6.לדוגמה בספר כד הקמח לרבנו בחיי, ערך סוכה.
^ 7.תרמ"ג, ד"ה 'ימי הסוכות'; סוכות תרל"ז.
^ 8.ראה בספרו 'מים, בריאה והתגלות' עמודים 184-186, ושם מקורות בדברי חז"ל ועוד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.
כי תצא עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.
שמונה פרקים לרמב"ם שמע האמת ממי שאמרה
שיעור 1
השיעור עוסק בגישתו הייחודית של הרמב"ם, המחברת בין עולמות ההלכה והמוסר הפשוטים לבין עמקי השכל והפילוסופיה הכלל-אנושית. דרך דברי חז"ל וההקדמות לחיבוריו, מובהר כיצד קבלת האמת מכל מקור משרתת את עבודת ה' השלמה ומביאה לאחדות עמוקה בין התורה למושכל.
לנתיבות ישראל עוצמת התשובה כהתחדשות הבריאה
לנתיבות ישראל א' , המשך מאמר ז'
השיעור עוסק בתפיסת התשובה על פי הרב קוק כמעשה של התחדשות והתעלות תמידית, השוזרת יחד את הממד הפרטי והממד הכללי של עם ישראל. מתוך כך מוסבר כיצד תהליך הגאולה ושיבת ציון קשורים קשר בל יינתק בהתעוררות הרוחנית הפנימית ובהופעת האור האלוקי במציאות.
אור החיים על הפרשה מלחמת היצר
אור החיים על פרשת כי תצא חלק ב'
השיעור דן בבחינות השונות של "אשת יפת תואר", החל מההליך המעשי הנדרש במלחמה כגון גילוח ראשה והמתנה של 30 יום, ועד לאפשרות שחרורה במידה והשובה אינו חפץ בה. בנוסף, מוצג פירושו של ה"אור החיים" לפיו הפסוקים מהווים משל למלחמתו הרוחנית של האדם ביצר הרע, במטרה לשחרר את נשמתו הטהורה משביה.
יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.
כי תצא מה בין אשת יפת תואר לרות המואבייה
לעומת אשת יפת תואר המצטרפת לעם ישראל בזכות שחשקו ביופייה, לעומתה רות המצטרפת לעם ישראל לעוני ולסיכוי קלוש להשתלב.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.
רביבים השליחות הגדולה של מורי ישראל
לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה | מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים | לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם | אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש | מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות | על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום
אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.
סליחות ימי הסליחות
השיעור עוסק בשורשם של ימי הרחמים והסליחות, מבריאת העולם וארבעים הימים של משה רבנו ועד למנהגי העדות השונות. כמו כן, מובהר מעמדם הייחודי של סדרי הסליחות ו-י"ג מידות כדבר שבקדושה וכעבודת ציבור המעוררת את רחמי הבורא.
מאמר שלישי עבודת השם מתוך שמחה וחיבור
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור מדגיש את חשיבות קיום המצוות מתוך שמחה, כוונה והכרת הטוב, ולא רק מתוך כניעה, יראה או חובה. דרך מקורות שונים מובהר כי השמחה במצווה יוצרת חיבור ודבקות ישירה בבורא, ומעלה את האדם לדרגות רוחניות גבוהות אפילו יותר מסיגופים ותעניות.
