היחד והייחוד | הרב משה חביב | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
אחדות ומחלוקות

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

2 דק' קריאה

משל נאה סיפר לי אדוני אבי ע"ה: מעשה בכתרו של מלך, מהודר ביופיו, שנפל ארצה והתנפץ. האבנים הטובות התפזרו ונתגלגלו לכל עבר. מיד התפזרו עבדי המלך גם הם לאסוף את החלקים- מי את היהלום, מי את הפנינה, ומי את הספיר. מעתה תפקידם הוא לשמור בכל כוחם על האוצר שהצילו, לצחצחו ולהבריקו, בכדי שכל אחד יוכל להצהיר בבא הזמן, עת יגיע צורף המלך לשבץ חזרה את אבני הכתר: "שמרתי בנאמנות, הנה הבאתי אחת ממרגליות המלך, הנני מוסרה לממונה על איחוד הכתר. אפשר לשבצה למקומה!".

המשל של אבא היה על תפקיד קהילות ישראל בגולה לשמר ולהנחיל את המסורת ואת המנהגים שיסודותם בהררי קודש, מבלי לטשטש את מקוריותם, עד שיבוא היום שיתקבצו נידחי ישראל וישבצו כל מנהג למקומו לפי ענינו.

יש במשל התבוננות כפולה במה שיש בידי נאמני המלך: מחד, היהלום שבידם מקורי ואמיתי - אבן מכתר המלך, חלילה שתחסר! הֶעדרה הוא חסרון בכתר. ומאידך' זהו חלק קטן בלבד, רק פרט מסוים, אבן אחת לא מלוא הכתר. האבנים מקבלות עשרות מונים של חשיבות כשהם יחד. כל אבן משתלמת לצד חברתה, היעד הוא איחוד שלמות הכתר.

זו הסתכלות גם על דרכי הלימוד השונות בקהילות וגם על השליחות האישית של כל אחד ואחד לפי נטיית לבו וכישרונותיו. יש לשמור על הייחוד של כל אחד. כל נשמה היא חלק א-לוה ממעל ממש, אות בתורה, אסור, ואף לא ניתן, לטשטשהּ ולפשרהּ. אבל ייחוד זה איננו בפני עצמו ולא לעצמו, תכליתו- להשתלב למען היחד השלם בבוא העת.

מאירים דברי הרב זצ"ל באורות (עמ' קט"ז):

"נס השלום של האידאות האלה (הדתית והלאומית), אשר בהריסותנו הגדולה מתגלות הן כל אחת בצורה בודדת במפלגות שונות, מוכרח יהיה להיות מורם סוף סוף, ובארץ התחיה יפגשו הכוחות ונושאיהם, וכל אחד ימצא בשכנגדו את השלמת פגם נשמתו"

בביטוי "נס השלום" אפשר שהרב רומז לדברי המדרש (תנחומא פקודי י"א) על הפסוקים:

"...הוקם המשכן. ויקם משה...": אמר משה: רבש"ע! איני יכול להעמידו. אמר ליה: עסוק בידיך ואתה מראה להעמידו והוא עומד מאיליו וכו'"

כלומר, יש באחוד הכוחות סיעתא אלוקית ניסית, המתגלה ברעיא מהמנא.
ועוד ברב זצ"ל בפנקס י"ג, (ס"ז) מובא תהליך דומה ברמת הפרט:

"על פי רוב אין מתקבצים באיש אחד כישרונות רבים... דרך האמת שהיא דרך ה', צריך שכל אחד יחזיק בכישרונו ויכבד כישרון חברו באופן שירצה בכל לב להיות משפיע על חברו וגם מושפע ממנו בכל דרכי הטוב". (ע"ש עוד פס' צ"ו)

עם כל האמור כאן, נסייג ונזכור שלא כל יחוד- מקורי הוא. ישנו גם הפן ה-71, שהוא מחוץ לבית המדרש. לא כל שיטה היא עוד דעה, יש גם טעות בהוראה, יש אבנים מזויפות ועינו החדה של השו"ע מבחינה בהן.

על ניצוח אחוד הכוחות מופקד נעים זמירות ישראל ה"יודע נגן". וכמו המנצח בקונצרט, היודע לשלב כל כלי בזמן הנכון ובעצמה המתאימה בהרמוניה שלמה, כך מלכא משיחא יאחה את שברוננו עד ל"ויהי המשכן אחד"- "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל".

אחדות ומחלוקות