בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שנים מקרא ואחד תרגום
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
10 דק' קריאה
ואלה שמו"ת
בעל הטורים מצא בפרשתנו רמז לחשיבות הגדולה והעצומה של קריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, וז"ל: "ואל"ה שמו"ת בנ"י ישרא"ל - ו'אדם א'שר ל'ומד ה'סדר, ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום, ב'קול נ'עים י'שיר, י'חיה ש'נים ר'בות א'רוכים ל'עולם".

והחיד"א ע"ה אומר ר"ת אחרים: ו חייב א דם ל קרא ה פרשה, ש נים מ קרא ו אחד ת רגום, ב טעמיה נ גוניה י קראנה.

המשלים פרשיותיו - מאריכין לו ימיו ושנותיו
הגמרא בברכות אומרת (ח' ע"א וע"ב):
"אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון (שאין בהם תרגום), שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו".

מי שקורא שמו"ת מובטח לו אריכות ימים, וזו סגולה שמובאת בגמרא, ולא בספרי סגולות.

לשם יחוד קודם קריאת שמו"ת
ומ"מ, לא יאמר אדם הריני לומד שמו"ת כדי שהקב"ה יאריך ימי ושנותי, אלא יאמר הריני לומד כי כך תקנו חז"ל. ואומר הרב בעל כה"ח (סי' רפ"ה ס"ק ד'): "דיקרא אדם שמו"ת לשם מי שאמר למען תהיה תורת ה' בפיך וכתיב בפיך ובלבבך לעשותו וכו' וכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם, ומ"מ הקב"ה יאריך ימיו ושנותיו, ואל יסמוך על תנאי שנאמר 'והן לא ידיע להוי לך מלכא די לצלמך לית אנחנא פלחין', וכתיב 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'. ועל כן, קודם שיקרא שמו"ת יש לומר לשם יחוד קבה"ו וכו' הריני בא לקרות הפסוקים של השבוע שמו"ת לתקן את שורשה במקום עליון, ויהי נועם וכו', עכ"ל.

חייב אדם לקרא שמו"ת
ישנה חובה לקרא שמו"ת, ואמרו המפרשים שהטעם לכך הוא כדי שיחזור על התורה כמה פעמים.
וכתב הרמב"ם (פי"ג מהלכות תפילה הל' א'):
"המנהג הפשוט בכל ישראל שמשלימין את התורה בשנה אחת, מתחילין בשבת שאחר חג הסוכות וקורין בסדר בראשית, בשניה אלה תולדות, בשלישית ויאמר ה' אל אברם, וקוראין והולכין על הסדר הזה עד שגומרין את התורה בחג הסוכות. ויש מי שמשלים את התורה בשלש שנים ואינו מנהג פשוט".

ועוד כתב הרמב"ם (שם בהלכה כ"ה):
"אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום, ופסוק שאין בו תרגום קוראהו שלש פעמים עד שישלים פרשיותיו עם הצבור".

יקרא שמו"ת ברצף
וכתב המש"ב משם הגר"א שאדם יכול לקרוא בכל יום בשבוע קטע אחד מהפרשה כמו ב'חוק לישראל' השייך לאותו השבוע, וישלים את קריאת הפרשה עד הגיעו לשבת. ומיהו, לדעת חכמי הקבלה יש לקרא את כל הפרשה ברצף אחד ולא בקריאה מחולקת (עיין למש"ב סי' רפ"ב ס"ק ח').

וכתב בכה"ח, אם קורא שניים מקרא ואחד תרגום ובאמצע בירך על כוס תה או מים, אין זה נחשב הפסק, וכל מה שאסרו להפסיק היינו בדברים בטלים (עיין בכה"ח שם ס"ק ט"ו).

קריאה בטעמים
בקריאת עשרת הדברות יש טעם עליון ויש טעם תחתון. החזן קורא כל דיבור כפסוק אחד וזה נקרא טעם עליון. וכשקורא שמו"ת יקרא בטעמים כפי שכתוב בחומש.

ואומר המהרח"ו וכ"כ המחזיק ברכה, שהטעמים הם הלכה למשה מסיני. ואדם יכול להבין את הכוונה שבפסוק על ידי הטעמים (עיין לכה"ח שם ס"ק ה', ועיין מגילה דף ג' ע"א ברש"י ד"ה פיסקי הטעמים).

יש עדות שנוהגים לסמן בספר תורה סימנים מיוחדים על ידי יצירת חור במרצע. כך שחור קטן מורה שיש אתנחתא מתחת למילה, וחור גדול מורה על סוף פסוק, והם נוהגים להעלות קטן לספר תורה לכן הם עושים סימנים אלו כדי להקל עליו את הקריאה. ולמעשה אין זה פוסל את ספר התורה, אך לא טוב לעשות כן, ובמקום שנהגו הנח להם לישראל.

זמן קריאת שמו"ת
הגמרא בברכות אומרת (ח' ע"א):
"רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכלא שתא במעלי יומא דכפורי (רצה להשלים כל מה שלא הספיק שמו"ת במהלך השנה בערב כיפור). תנא ליה חייא בר רב מדפתי, כתיב ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב, וכי בתשעה מתענין, והלא בעשרה מתענין?! אלא לומר לך כל האוכל והשותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי (כלומר א"ל הרי בערב כיפור צריך לאכול ולא לעסוק בהשלמות) סבר לאקדומינהו (חשב להקדים את השלמת הפרשיות לפני יום כיפור אך בכל אופן נמצא שדילג על הרבה פרשיות, ועל כך) אמר ליה ההוא סבא, תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר, כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה אשלימו פרשיותייכו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום" וכו'.

נמצינו למדים שאין לאחֵר ולדחות את קריאת הפרשיות, אלא להקפיד ולקבוע זמן לקרוא את הפרשה של כל שבוע שנים מקרא ואחד תרגום, ועל ידי זה יזכה לכל הברכות.

ואומרים התוספות (ברכות ח' ע"ב ד"ה ישלים):
" נראה דכל השבוע מכיון דמתחילין לקרות הפרשה דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה נקראת עם הצבור וכו'. מצינו במדרש ג' דברים צוה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה - משמע דקודם אכילה צריך להשלימה. ומיהו אם השלימה לאחר אכילה שפיר דמי. מ"מ מצוה מן המובחר קודם אכילה".

מצוה מן המובחר לקרא שניים מקרא ואחד תרגום ביום שישי בבוקר מיד אחרי התפילה. ואם אינו יכול ישתדל לסיים הקריאה במשך יום שישי. ואם אינו יכול לסיימה ביום שישי יקראנה ביום שבת לפני האוכל בבוקר או במשך היום, ולכל המאוחר עד יום רביעי בשבוע. ואם שבוע אחד לא אמר שמו"ת, ירשום זאת כדי שיזכור להשלימה, ויכול להשלים זאת עד ערב הושענא רבה (ועיין לכה"ח שם ס"ק ג').

הכנות לשבת - במחשבה, דיבור ומעשה
וכתב בעל הבא"ח (ש"ש לך לך י - יג):
"בכלל ההכנה של הדיבור הנזכר הוא - לקרות בליל ששי אחר חצות באשמורת כ"ו פסוקים הנדפסים בספר 'חק לישראל' ולא יקרא התרגום, אלא מקרא בלבד, ויקראם פעם אחת ולא יכפול. ואם יודע בעצמו בבירור שאחר שישן לא יהיה ניעור קודם עלות השחר כדי לקרות כ"ו פסוקים הנזכרים, אז יקרא אותם קודם שישן בתחילת הלילה; ואם נאנס ולא למד כ"ו פסוקים הנזכרים בלילה וכבר האיר היום, עכ"ז ילמוד אותם בבוקר, ואע"פ שהאיר היום ילמדם מקרא בלבד בלא תרגום וכתב לי הרה"ג מורנו רבי אליהו מני נר"ו, דנתפשט המנהג בעה"ק ת"ו דאם לא למד כ"ו פסוקים בלילה, שאומר אותם פעם אחת מקרא קודם קריאת שמו"ת. גם צריך עוד הכנה בדיבור ביום הששי בעצמו - לקרות הפרשה כולה שנים מקרא ואחד תרגום, ואחר שסיים הפרשה יכפול פסוק האחרון, ואין צריך לכפול גם התרגום שלו. ואין קוראים התרגום בטעמים כנז' בשער טעמי המצות. ואם נאנס ולא קרא הפרשה שמו"ת ביום ששי, יקראנה שמו"ת ביום שבת אחר התפילה קודם קידוש שבת. ואם חל שבת בר"ח או 'שקלים' ו'זכור' ו'פרה' ו'החודש' צריך לומר ההפטרה של שמו"ת, הפטרת השבוע הן אם קורא השמו"ת ביום ששי, הן אם קוראה ביום שבת עצמו. ודע כי חקרתי בס"ד מאחר כי קריאת סדר 'חק לישראל' בכל יום, וקריאת כ"ו פסוקים ליל ששי הוא בשביל הכנה לשבת בדיבור, אם כן כשחל אצלינו שבת בראשית ביום אסרו חג דנמצא שלא למדו בפרשת בראשית בשביל ההכנה אפי' לימוד של יום אחד, וגם את כ"ו פסוקים ג"כ לא למדו, א"כ איך נעשית ההכנה של אותו שבת? וכתבתי חקירה זו להרה"ג מורנו רבי אליהו מני נר"ו, והשיב: מודע לבינה, דמה שצריך הכנה הוא כששולטים ימי החול שהם הסטרא אחרא דאז צריכין לעשות הכנה להמשיך קדושת שבת לשתי תועליות: האחת, למשוך קדושת שבת לנו לסייענו שלא ישלטו עלינו ימי החול בעצם. והשנית, כדי לקבל הארת שבת בהדרגות, ולא לצאת בפעם אחת מחשיכה לאורה. אמנם כשהוא יו"ט שאין שליטה אין צריך הכנה, עכ"ד נר"ו. אחר שביארנו ההכנה של הדיבור נבאר ההכנה של המחשבה והוא שיכין עצמו במחשבתו לקבל אור תוספת שבת, ובכן יהיה בכלל 'והתקדשתם והייתם קדושים' (ויקרא כ, ז). ותחילת ההכנה הוא מיום רביעי בשבוע, שיכין עצמו במחשבתו שיהא ראוי ומוכן לקבל תוספת הנפש משבת הבאה. וביום חמישי יכון להכין עצמו שיהיה ראוי לקבל תוספת רוח משבת הבאה. וביום הששי יכוין להכין עצמו שיהיה ראוי ומוכן לקבל תוספת נשמה משבת הבאה. ומטעם זה לא היו אנשי משמר מתענים ביום ששי, מפני כבוד השבת (תענית כו.), פירוש, כדי לקבל תוספת נשמת השבת. אך ביום ראשון שבשבוע יכוין שהוא מוכן להשארת בחינת תוספת נשמה משבת שעבר, כי ביום ראשון ישאר חלק מתוספת נשמה של שבת. ולכן אנשי משמר לא היו מתענים ביום ראשון, כי צריך להמשיך ביום ההוא קצת קדושת נשמה ומנוחה ועונג שבת. אך זה החלק הנשאר ביום ראשון יסתלק תיכף בהתחלת ליל שני, ותוספת הרוח נשאר עד סוף יום שני. וצריך לכוין ביום שני להיות מוכן לקבל השארת חלק תוספת הרוח, ותוספת הנפש נשארת עד סוף יום שלישי ואח"כ תסתלק. ולכן ביום שלישי יכוון להיות מוכן לקבל השארת חלק תוספת הנפש. ולכן אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל והולך עד יום שלישי ורק לא יברך בשם ומלכות משום סב"ל", עכ"ל של הבא"ח.

ובמעשה - הוא בדברים שיעשה אדם לכבוד שבת.

שנים מקרא ואח"כ תרגום
ובענין הקריאה רבו הדעות בין האחרונים: יש אומרים שיקרא כל פסוק ב' פעמים ותרגום עליו. וי"א שיקרא כל פרשה ב' פעמים ואח"כ התרגום היינו שיקרא כל פרשה פתוחה או סתומה ב"פ ואח"כ יקרא התרגום (עיין למש"ב סי' רפ"ה ס"ק ב').

וכתב בכה"ח (שם ס"ק ג'):
"כתב של"ה הקדוש שיקרא כל פרשה שני פעמים ואח"כ התרגום עליה, וכ"כ רש"ל, וכן מפורש במגילה דף ד'. אבל הלחם חמודות פסק דיקרא כל פסוק ב' פעמים והתרגום עליו, וכ"כ בהגהת י"נ בשם האר"י, וכ"כ בכתובים".

ולמעשה , יש לקרא כל פסוק פעמיים, ואחר כך יקרא את תרגום הפסוק מאונקלוס.

קריאת שמו"ת מתוך ס"ת או חומש
ואומר כה"ח (שם ס"ק ז'): וירא שמים יקרא את השניים מקרא מתוך ספר תורה, אם הוא בקי בקריאת ס"ת בניקוד וטעמים.

בבית כנסת של הרה"ג הצדיק חסידא קדישא חכם צדקה הזקן זיע"א (ברחוב חגי), היו נוהגים בכל מנהגי החסידות. וידוע שחכם צדקה הזקן זצ"ל היה בקי בכל ארבעת חלקי השו"ע כמאן דמנח בכיסיה. ואני הייתי רגיל לומר עליו, שאו"ח ויו"ד היה כמאן דמנח בידיה, וחו"מ ואהע"ז - כמאן דמנח בכיסיה. והוא היה רגיל בכל ערב שבת לקרא שניים מקרא מתוך ספר תורה, והרה"ג חכם יעקב מוצפי זצ"ל היה קורא את התרגום מתוך חומש, וחכם צדקה היה חוזר אחריו מילה במילה.

אבל לא כל אחד ואחד בקי לקרא בס"ת עם טעמים, אלא שהוא היה מחמיר בזה לקרא מתוך ס"ת. והיה אומר שהקריאה שלו בס"ת היא הגהה לס"ת (למעשה יש להגיה כל ס"ת. ולעיתים גם המגיה טרוד בזמן ההגהה ולא שם ליבו כדבעי, ולכן היה מנהג בכמה בתי כנסיות שכשהכניסו ס"ת חדש לבית הכנסת היו קוראים בו בכל שבת במשך שנה כדי להגיה אותו בעת הקריאה).

ולמעשה, מעיקר הדין יכול לקרא שמו"ת מתוך חומש ולא מס"ת.

ירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י
לפי הקבלה יש לקרא דוקא את התרגום, אבל לפי הפשט יכול ללמוד כל מפרש אחר כגון רש"י, ספורנו, אב"ע וכדו'.

וכתוב בשו"ע (או"ח סי' רפ"ה סעי' ב'):
"אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י".

וכתב המש"ב (שם ס"ק ה'):
"חשוב כמו תרגום - וע"כ יוצא במה שקורא שני פעמים מקרא ואחד פירוש רש"י ואותן פסוקים שאין עליהם פירש"י יקרא אותן ג"פ. מי שאינו בר הכי שיבין את פירש"י ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו כגון ספר צאינה וראינה וכיוצא בו המבארים את הפרשה ע"פ פירש"י ושאר חכמינו ז"ל הבנויים על יסוד התלמוד".

הביאור של 'צאינה וראינה' ארוך ומקיף, ואנו אומרים שאם כבר רוצה לקוראו עדיף שיקרא 'מעם לועז', כי כיום לא כולם בקיאים בלשון אידיש או ספניולית.

ומה טוב אם יעשה לעצמו סדר בלימודו, ובכל שנה ילמד מפרש אחר על התורה. שנה אחת ילמד את רש"י, שנה שניה רמב"ן, שנה שלאחריה אבן עזרא וכן הלאה, עד שיקנה לו בקיאות בכל מפרשי התורה.

יקרא שמו"ת בנחת ובהבנה
וכתב בכה"ח (שם ס"ק ד'):
"וכתב בספר מגיד מישרים למרן הקדוש ז"ל בישעיה סי' ס"ו, שאמר לו המגיד למרן הקדוש ז"ל, וז"ל: 'והטוב בעיניך שאתה קורא הפסוקים שניים מקרא ואחד תרגום ברהיטא כחותה על הגחלים לפרוק עול מעליך, והלא יש לך לזכור מאמר רשב"א אל תעש תפילתך קבע וכו' אבל צריך לקרות הפרשה בנחת ולהרגיש בדקדוקיה ולתרץ אותם, ומה שלא תוכל לתרץ עיין במפרשים", עכ"ל.

למרן הב"י היה מלאך המגיד שהיה לומד איתו, והוא נברא בזכות המשניות הרבות שמרן הב"י למד. ומובא בספר 'מגיד מישרים', שפעם אחת מרן הבית יוסף ישב לאכול והאוכל היה טפל, והוא ביקש מאשתו שתביא לו איזה תבלין, אך כיון שלא היה בנמצא, היא הביאה לו שום אחד.

אכל מרן הב"י חצי שום עם האוכל, ונשאר לו חצי שום, וכיון ששום או בצל חתוכים שעבר עליהם לילה אסורים באכילה, אלא אם כן יתן עליו פתיתי לחם או מעט שמן (ועיין נידה דף י"ז, וכה"ח סי' קט"ז ס"ק צ"ב), חס עליו מרן הב"י ואכלו כדי שלא לזורקו. ובא אליו המלאך המגיד והוכיח אותו ואמר לו "אתה בעל תאווה שאכלת חצי שום".

וצריך לדעת שהקב"ה מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה, וברור שאנחנו במדרגתנו לא נענש על אכילת חצי שום.

הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה - מצננין לו גיהנם
הגמרא בברכות אומרת (ח' ע"א):
"אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו".

לשם מה שכר זה? בשלמא מה שכתוב בגמרא כל הקרא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם (ברכות ט"ו ע"ב) - לוקחים אותו לגיהנם ושמים לו בלוק קרח. ומה הקשר בין הדקדוק בקריאת שמע לבין מצננין לו גהנם? ואמרו המפרשים, לאדם יש התלהטות לקרא ק"ש מהר, ואומרים לו תקרא לאט לאט, ומכיון שהוא צינן את החום וההתלהטות שלו, לכן אם יגיע לו גיהנם - יצננו לו אותו.

וכאן לענין שמו"ת, אם הוא חושש שזה ביטול תורה ישלים על ידי זה שמאריכין לו ימיו ושנותיו (ועיין להרש"ש במסכת מגילה דף ג' ע"ב).

פעם הייתי מתפלל בבוקר בשטיבלך אצל חסידים, וכל התפילה היתה במהירות רבה, כשהייתי אומר ברכות השחר הם כבר סיימו "הודו", וכשהתחלתי "קטורת" הם כבר הגיעו ל"ישתבח".

יום אחד לאחר התפילה נגשתי לאדמו"ר ואמרתי לו שכתוב "כל הקורא את שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם". למחרת כשהגעתי לבית הכנסת ראיתי שמתפללים בנחת, ושמחתי שמחה גדולה. לאחר התפילה נגש אלי האדמו"ר ואמר לי: 'חפשתי בכל כתבי הבעל שם טוב ולא מצאתי את מה שאמרת לי'. אמרתי לו, הרי זו גמרא מפורשת (ברכות טו ע"ב).

קריאת ההפטרה
לאחר קריאת הפרשה יקרא את ההפטרה של אותה פרשה, ואף בשבת ר"ח או ער"ח, שקלים, זכור, פרה והחודש שאומרים הפטרה מיוחדת, יקרא אחר קריאת שנים מקרא ואחד תרגום את ההפטרה של אותה פרשה ולא ההפטרה המיוחדת (רמ"א רפה סעי' ז', ועיין לבא"ח ש"ש לך לך יא).
ואם רוצה לקרא את שתי ההפטרות, תבא עליו ברכה.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il