ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גלות ישראל ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות שמות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

טבת תשס"ו

גלות ישראל

"קול צופייך" גיליון 342



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
רויטל בת לאה

ואלה שמות בני ישראל
חומש שמות פותח במניינם של בני ישראל במצרים "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה וכו' וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם" (שמות א, א-ה). ויש לשאול, מדוע צריך למנות שוב את עם ישראל, הרי כבר מנה אותם בסוף חומש בראשית בפרשת ויגש?

אלא מבאר רש"י, וז"ל:
"ואלה שמות בני ישראל - אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן אחר מיתתן, להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר 'המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא', עכ"ל.

ויש לדקדק בדברי רש"י שכותב שהיה מכניס ומוציא אותם בשמותם - להבדיל אלף אלפי הבדלות, כשהגרמנים ימ"ש התעללו ביהודים, הם חרטו מספר על זרועו של כל יהודי, וזה היה מספר הזהות שלו ולא היו מזוהים בשמם, אבל דרך התורה אינה כן, אלא גם כשהיו עם ישראל במצב של עבדות ושעבוד, היה מונה אותם בשמותם ולא חלילה במספר וכדומה, כי כשקוראים בשם, זה מראה על שבח.

ויוסף היה במצרים
וכתוב (שם בפסוק ה') "וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם". אומר רש"י:
"והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים ומה בא ללמדנו וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים? אלא להודיעך צדקתו של יוסף. הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך, ועומד בצדקו".

כלומר, אדם פשוט שנעשה מלך משנֵה את מלבושו והתנהגותו, כמו שהגמרא (במסכת מעילה דף י"ז ע"א) מביאה שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם וכו' והלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי - "שגילח השער שעל מצחו והניח השער של אחריו כעין בלורית שהעובדי כוכבים עושין כדי שלא יכירו בו שהוא יהודי" (רש"י שם), והלך וישב עמהם, והוא שינה את החוק. אבל יוסף הצדיק גם בהיותו מלך, נשאר אותו דבר ועמד בצדקו.

הבה נתחכמה לו
פרעה רצה לגזור על הפסקת הילודה של ילדי בני ישראל ולהמיתם והוא פונה לעמו ואומר להם (שמות א, י) "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ". אומר רש"י:
"נתחכמה לו - לעם, נתחכמה מה לעשות לו. ורבותינו דרשו, נתחכם למושיעם של ישראל לדונם במים שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם, והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא, אבל הוא מביא על אומה אחת".

פן ירבה נהפך ל - כן ירבה ועשר המכות

וכתוב (שם בפסוק יב) "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". אומר רש"י:
"כן ירבה - כן רבה וכן פרץ. ומדרשו, רוח הקודש אומרת כן. אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה".

מורנו ורבנו ועטרת ראשנו ראש ישיבת 'פורת יוסף' הרה"ג רבי עזרא עטייא זצ"ל היה שואל, וכי אין לו להקב"ה מה לעשות רק להתייחס לאמרותיו של פרעה ולהשיב לו מלחמה השערה, אתה אומר "פן" ואני אומר "כן"? והוא מתרץ, שהיה קטרוג גדול על עם ישראל כיון שלא היו דבקים בתורה ובקיום המצוות, וכשאמר פרעה "פן ירבה" פנה הקב"ה לשרו של מצרים בשמים ואמר לו: האם אתה מסכים לדברי פרעה? וענה לו שרו של מצרים שהוא מסכים. אמר לו הקב"ה, אני אקח את המילה "פן" ואהפוך את האות פ"ה לכ"ף ויהיה מעתה "כן", והיו"ד הנותרת שלקחתי מהאות פ' אשלח בה את עשר מכות למצרים.

וימררו את חייהם בעבודה קשה
וכתוב (שמות א, יד) "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך".

אומרים חז"ל במדרש (תנחומא ויצא סימן ט'), לאחר שהיו עושין מלאכתן בטיט ובלבנים מהבקר עד הלילה והם עייפים ורצוצים וכל רצונם לבא לביתם ולנוח, והנה בא המצרי ואומר לו צא לקט לי ירק מן הגנה, בקע לי את העץ הזה, מלא לי חבית זו מן המים, ולא היו נותנים להם מנוחה גם לאחר שעבדו יום שלם - וזהו שנאמר "ובכל עבודה בשדה".

זאת ועוד, כשאדם מתחיל לעבוד בעבודה קשה, ידוע שהיום הראשון קשה ביותר, וביום השני הוא כבר מתרגל לעבודתו והיא פחות קשה, ומיום ליום העבודה נראית בעיניו פחות קשה. מה עשה פרעה? אמר להם לעבוד בחומר, ולא נתן להם זמן להתרגל לעבודה הקשה וכבר העביר אותם לעבודה אחרת קשה ממנה, וכן הלאה כדי למרר את חייהם.

ותחיין את הילדים
כתוב (שמות א טו -יז):
"ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה. ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה. ותיראן המילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים".

אומר רש"י: ותחיין את הילדים - "מספקות להם מים ומזון".
ואומר פרעה מלך מצרים למיילדות (שם בפסוק יח) "מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים" - לא די שאתן לא הורגות את הילדים, אתם עוד מספקות להם מים ומזון?!
אמרו לו המילדות: תתבייש לך! אתה שומע תינוק בוכה שאין לו מה לאכול ולא תביא לו לאכול?!

ועוד אומרות המיילדות לפרעה (שם, יט): "כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ". וביאר רש"י, וז"ל:
"כי חיות הנה - בקיאות כמילדות, וכו'. ורבותינו דרשו הרי הן משולות לחיות השדה שאינן צריכות מילדות. והיכן משולות לחיות, גור אריה, זאב יטרף, בכור שורו, אילה שלוחה, ומי שלא נכתב בו הרי הכתוב כללן 'ויברך אותם' וכו', עיי"ש.

בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים
וכתוב בזהר הקדוש, שבזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים. אומרים חז"ל שכל אשה היתה יולדת ששה בכרס אחד. ואם למשל היתה אשה מתחתנת בגיל שמונה עשרה, הרי שבגיל עשרים כבר היה לה ששה ילדים, ובגיל עשרים ואחד היו לה שנים עשר ילדים, ובגיל עשרים ושלש - שמונה עשר ילדים. והנשים לא היו באות לרב ומבקשות ממנו היתר למנוע הריון כיון שקשה להם לגדל את הילדים, או מכיון שעול הפרנסה כבד מנשוא וכדו' ובודאי שלא באו ח"ו לבקש היתר לעשות הפלה. ובמצרים פרעה היה מעביד גם את הנשים בפרך, ואעפ"כ אף אחת לא התלוננה והן העמידו דור ישרים מבורך, ולכן בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים. ולדברי הזהר, אשה שמפילה או מונעת עיבור או אדם אחר, ואפילו בעלה הגורם לכך, הוא "סותר בנין של הקב"ה" ועונשו חמור (עיין בזוה"ק שמות דף ג' ע"ב באורך).

ויצו פרעה לכל עמו
וכתוב (שם, כב) "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן". ומבאר רש"י:
"לכל עמו - אף עליהם גזר (כלומר, גזר להשליך ליאור גם את כל הילודים המצריים. וכל כל למה? משום ש-). יום שנולד משה, אמרו לו אצטגניניו 'היום נולד מושיען, ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישראל, ורואין אנו שסופו ללקות במים', לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים, שנאמר כל הבן הילוד, ולא נאמר הילוד לעברים, והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה", עכ"ל.

האצטגנינים של פרעה ראו משהוא, אבל לא במדויק, שלא ידעו לכוון לאמת.

כיצד נעשה הרמב"ם לרופאו של המלך
השבוע ביום שישי תחול ההילולה של הרמב"ם זיע"א. ומסופר, כשברח הרמב"ם מספרד הוא הגיע למצרים וביקש להפגש עם המלך, אך למרות בקשותיו הרבות, לא נענה, ואמרו לו שעליו להמתין זמן רב עד שיראה את פני המלך. הלך הרמב"ם ברחוב, ושמע שייח' אחד ששר את שירי המואזין, התחיל הרמב"ם לקללו ואמר לו אתה כופר בן כופר, וכך ביזה אותו מאוד. אותו שייח' הרגיש פגיעה בכבודו עד מאוד, וחמתו בערה בו עד להשחית ומייד התחיל לזעוק והזמין שוטרים למקום. דבריו של הרמב"ם עוררו מהומה רבתי כאשר עם רב צועקים איך הוא מבזה את השיח' ואת דתם וכו', ומייד הלכו כמה ערבים למלך ואמרו לו שיש כאן יהודי שמבזה את דתם. כעס המלך מאוד וציוה להביאו לפניו ללא דיחוי.

בנתיים ברח הרמב"ם, ונכנס לבית של אשה אחת וביקש לשהות בביתה מספר ימים. וגם ביקש ממנה גיגית של נחושת עם מים ואבן כי רוצה לרחוץ את רגליו, והביאה לו האשה את מבוקשו. לקח הרמב"ם את האבן והניח אותה בתוך הגיגית עם המים, וישב עליה. ראתה האשה את מעשיו המשונים והתפלאה מאד עד שחשבה שהוא עושה כשפים, אלא שתואר פניו ענה בו שאינו מן המכשפים ולא הפריעה לו. אדהכי והכי הגבירו את החיפושים אחריו, אך לא מצאוהו.

מייד קרא המלך לאצטגנינים שלו וביקש שיסתכלו בכוכבים וימצאו את היהודי שמבזה ומקלל את דתם המוסלמית. הסתכלו בכוכבים ואמרו למלך שהם רואים אותו באִי בלב ים, והאי מוקף חומה של נחושת. תמה המלך לשמע הדברים, והבין שכנראה אותו אדם פיקח יותר מכל חכמיו ויועציו, וציוה לשלוח כרוז שהמלך מבטיח שלא יאונה לו כל רע, וכי יבוא מייד לראותו בארמונו. יצא הרמב"ם מבית אותה אשה והלך למלך. אמר לו המלך היכן היית ומה עשית שאפילו באצטגנינים הצלחת לתעתע? אמר לו הרמב"ם שהוא בא כדי לפגוש את המלך, וכיון שלא נתנו לו, עשה מה שעשה וסיפר לו את קורותיו. שאל אותו המלך, ומה בקשתך? ואמר לו הרמב"ם שהוא מתמחה ברפואה, וכי רצונו להיות רופאו האישי של המלך. ראה המלך שחכם נדיר לפניו וקיבלו מייד להיות לרופאו האישי.

יושב בשמים ישחק
פרעה גזר להרוג את כל הילדים, ואחר כך ביום שבו נולד משרע"ה גזר גם על כל המצרים, משום שאמרו לו אצטגניניו: 'היום נולד מושיען, ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישראל, ורואין אנו שסופו ללקות במים', לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים, שנאמר כל הבן הילוד.

ועל מעשה זה קראו חז"ל את הפסוק (תהלים ב, ד) "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו" - אתה רוצה להתחכם עם מושיען של ישראל?! אומר הקב"ה, חייך שאתה פרעה תקח את משה, בביתך ישן, ובכוסך ישתה, ותגדלו בין ברכיך.

ואומר האב"ע, אדם שגדל כעבד יש לו נשמה של עבד, ואדם שגדל במלכות יש לו תכונות של מלכות. וכשהקב"ה אומר לו אח"כ לך תתייצב לפני פרעה, הוא יכול לעמוד מול פרעה ולומר את דבריו בתקיפות כיאה לבן מלך, וכלשונו (שמות ב, ג): "אולי סבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים. הלא תראה שהרג המצרי בעבור שהוא עשה חמס. והושיע בנות מדין מהרועים בעבור שהיו עושים חמס להשקות צאנן מהמים שדלו (הבנות), ועוד דבר אחר. כי אילו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו לא היו יראים ממנו כי יחשבוהו כאחד מהם".

ותפתח ותראהו את הילד - ראתה שכינה עמו
כשנולד משה רבנו היה אור בבית, ולאחר ג' חודשים כבר לא יכלה אימו להצפינו, ועל כן הניחה אותו בתוך תיבה על שפת היאור ואחותו מרים ניצבה מרחוק לשמור עליו, וגם ציפתה שנבואתה תתקיים (עיין סוטה י"ב ע"ב). והנה בת פרעה מגיעה ליאור ורואה את התיבה בתוך הסוף, ותשלח את אמתה ותקחה. וכתוב (שמות ב, ו) "ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה". אומרים חז"ל (הובא ברש"י), "שראתה שכינה עימו".

נשאלת השאלה, כיצד גויה מגיעה לדרגה כזו שהיא רואה שכינה?! אם נאמר שהיה זה לאחר שהצילה את משה יכול להיות שראתה אור שכינה, אבל כבר ברגע שהגיעה ליאור היא רואה שכינה?!

אומר אוה"ח הקדוש וז"ל:
"וצריך לומר שלא הכירה השכינה היא, כי מנין ידעה השכינה מבית אביה ואבי אביה, אלא שראתה עמו אור גדול, וה' עשה כן כדי שתגדל מעלת הילד בעיניה".

הלהרגני אתה אומר
וכתוב (שמות ב, יא- טו):
"ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול. ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך. ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי וכו' וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרג את משה".

ויש לשאול, מה אכפת לפרעה אם משה הרג איזה מצרי או לא, הרי הוא בן מלך? זאת ועוד מהו שכתוב "הלהרגני אתה אומר "?

הנה משה רבנו יוצא ורואה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, ודן אותו למיתה, וכתוב שהטמין אותו בחול. ומיהו לא כתוב באיזה צורה הכה אותו. ובמדרש הובאו כמה דעות בזה (מ"ר שמות פרשה א'), יש אומרים שהכה אותו באגרוף, וי"א במגרפה, וי"א שהכה אותו בדיבור על ידי שהזכיר שם מפורש, ולכן נאמר ביום השני שא"ל אחד מהנצים (הנצים היו דתן ואבירם) "הלהרגני אתה אומר ", כדרך שהרגת את המצרי בדיבור.

ובאו דתן ואבירם ואמרו לפרעה, דע לך שמשה יכול להרוג אותך. אמר פרעה, אם כן, אני אביא גדוד של שומרי ראש שישמרו עלי. אמרו לו דתן ואבירם, הוא לא יבא עם כלי נשק אלא באמירה, בדיבור בלבד הוא יהרוג אותך. ולכן רוגזו של פרעה על משה רבנו לא היה רק בדבר עצם הריגתו של המצרי, אלא על כך שהוא הרג אותו באמירה ובדיבור בלבד. והטעם, משום שכשיש אדם מסוכן שעלול להרוג, אזי אם יש לו אקדח וכדו' יכולים לתפוס אותו ולקחת ממנו את כלי הנשק - אבל כאשר אדם מסוגל להרוג בדיבור, אין עליו כל שליטה וא"א למנוע ממנו מלהרוג, ומזה חשש פרעה ולכן רצה להרוג את משה.

נשאלת השאלה, מדוע נחלקו החכמים כיצד הרג משה את המצרי, אם באגרוף או במגרפה או בשם השם - מה הנ"מ בזה? והענין יבואר כדלקמן.

מפרשתנו לומד הרמב"ם שגוי שהכה את הישראל חייב מיתה, וז"ל (פ"ה מהל' חובל ומזיק ה"ג): "ועכו"ם שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר ויפן כה וכה ויך את המצרי", עכ"ל.

ובהל' מלכים (פ"י הל' ו') כתב הרמב"ם: "..ועכו"ם שהכה ישראל אפילו חבל בו כל שהוא אף על פי שהוא חייב מיתה אינו נהרג". ולכאורה, מה בא הרמב"ם לחדש לנו בהלכה זו שחייב מיתה אבל אינו נהרג?!

וכתב הכסף משנה (שם):
"ועכו"ם שהכה את ישראל - שם דף נ"ח ע"ב, אמר רבי חנינא עכו"ם שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר 'ויפן כה וכה' וכו', וסובר רבנו שאף על פי שחייב מיתה לשמים אינו נהרג, וראיה מדשקלינן וטרינן בפרק באלו הן הגולין אם גר תושב שהרג את ישראל גולה או נהרג, ואם איתא לשקול וליטרי בחובל בישראל, אלא ודאי אע"פ שחייב מיתה אינו נהרג, וקרא דויפן כה וכה אסמכתא בעלמא".

ואם כן המחלוקת של החכמים כיצד הרג משה את המצרי, מבארת לנו את ההלכה אם גוי שחבל בישראל חייב מיתה או לא.

שאם משה הרג את הגוי בשם השם - סימן שהגוי חייב מיתה בידי שמים, ואם הרגו באגרוף או במגרפה - סימן שחייב מיתה על ידי אדם. כלומר, כשחכמים דנים כיצד הרג משה את המצרי, יש בזה נ"מ להלכה.

ויברח משה מפני פרעה
על הפסוק (שמות ב, טו) "ויברח משה מפני פרעה", מביאים חז"ל במדרש מעשה במלך גוי ששלח גזרות רעות מן המלכות לגדולי ציפורי בשבת. ובאו ושאלו את רבי אלעזר בן פרטה מה לעשות, והוא אמר להם, אתם שואלים אותי? לכו ותשאלו את יעקב ואת משה ואת דוד. ביעקב כתיב, ויברח יעקב שדה ארם (הושע יב יג). במשה כתיב, ויברח משה מפני פרעה, בדוד כתיב, ודוד נס וימלט (ש"א יט י). ויש לשאול מדוע לא ענה להם תשובה כדבעי? אלא כנראה שהיו באותו אזור בלשים, ובאומרו להם "תשאלו את משה רבנו וכו'" רמז להם שיברחו מהמקום (עיין מדרש תנחומא מסעי, ובילקוט סיפורים עמוד יא).

אגודת אפרת - ותחיין את הילדים
"כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין ל"ז ע"א).
בכל דור ודור הקב"ה שולח לנו אנשים מיוחדים, ואשרינו שזכינו לד"ר אליהו שוסהיים - יו"ר אגודת 'אפרת', שמשקיע מזמנו, הונו וממרצו, ומקיים במוחש "ותחיין את הילדים", דואג לכל צרכי האשה לביגוד ומזון לתינוק וכו', העיקר שלא יפילו, ועושה רבות להגדיל תורה ולהאדירה, וגם להגדיל אם עם ישראל. פעם רצינו שהממשלה תתן לו כסף עבור פעולותיו, אך הוא אמר שאינו רוצה להיות עבד שלהם, אלא רק עבד של הקב"ה - ואשריו ואשרי חלקו, ה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים בברכה והצלחה, וכל פעולותיו גורמות לקירוב הגאולה ממש.

ד"ר שוסהיים המשיך להסביר כמה וכמה פעולות שעושות המתנדבות בעם בהדרכתו, וכמה נשמות קדושות הן הצילו, גם אצל נשים שכבר עברו את ועדת ההפלה ואישרו להן. ורק בשנה האחרונה הם מנעו כאלף ושמונה מאות הפלות, וזה חשוב. אבל מצער שכיום עדיין יש כתשע מאות הפלות "חוקיות" לחודש. אבל לאט לאט החלו הנשים להבין שהפלה זה רצח ורע בגשמיות וברוחניות. ואמרו חז"ל "אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף" (יבמות ס"ב ע"א). ויהי רצון שנזכה לאחישנה בעגלא ובזמן קריב.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il