ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מבוא ללימוד התורה והאמונה א' ;">

בית מדרש אמונה וחסידות לימודי אמונה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (42 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (42 ד')

ג' אלול תשס"ה

מבוא ללימוד התורה והאמונה א'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' יהודה אריה בן שמואל הכ"מ

לפני שניגשים ללמוד תורה 1 , נעסוק בכמה שאלות יסוד אותן כל אדם צריך לברר, ועליהן בנוי הבנין כולו. כמובן שלא נוכל להקיף את הכל, אולם ננסה להתוות את הכיוון הכללי.

מה פתאום 'לימודי אמונה'?
המושג תורה כולל בתוכו הרבה מאוד ענינים. ככלל אפשר לומר, שהתורה מבטאת את דבר ה' ואת רצון ה'. התורה מגלה לנו את רצון ה'.
בית המדרש הנאמן לדרכו של הרב קוק זצ"ל ושל הגאון מוילנא לפניו, מדבר הרבה מאוד על 'לימודי אמונה', והדבר טעון בירור מדוקדק ומהותי. תחילה, ננסה להבין באופן בסיסי מהי בעצם אמונה. מיד אחר כך נבין כיצד לימוד האמונה שייך אלינו, אל עבודת ה' שלנו, ונבין מדוע הוא המבוא לתורה.
בפתח הדברים נשאל: כשאנו אומרים 'אמונה', 'לימודי אמונה', או כשאנו אומרים שלימודי אמונה הם נדבך מרכזי בצמיחה התורנית שלנו בישיבה – מה עומד מאחורי המושגים והאמירות הללו? בשפה האנושית הרגילה, 'אני מאמין לך' פירושו 'אני סומך עליך', או אולי אפילו 'אני בטוח'. אולם לא זוהי המשמעות העמוקה של האמונה.
בספרו "מאמרי הראי"ה" 2 כותב הרב קוק: "כח האמונה הוא כח כללי ולא כח פרטי". ודאי שכח האמונה הוא גם כח פרטי, אולם ביסודו הוא כח כללי, המתפרט גם ביחס לכל אחד מאיתנו. ובהמשך כותב הרב:

תוכן האמונה אינו רעיון, כי אם מציאות גמורה הנמצאת בכל חלקי היצירה, גם בדומם, והוא סוד קיומו של עולם. רק שהאדם מכיר את המציאות, וברואים אחרים אינם מכירים אותה.

האמונה אינה דבר מנותק מהחיים אלא להיפך, מציאות מוחלטת הנותנת חיים לכל המציאות הגלויה שלנו, אפילו לעולם הדומם, וקל וחומר לעולם הצומח והחי.
תוכן האמונה הזה הוא סוד קיומו של עולם, ונבאר את הדברים.

אין מציאות ללא יעוד ומשמעות אלוקיים
אם נבוא ונשאל: מה 'מחזיק' את כל העולם שאנו רואים? להיכן העולם מוביל? מהי משמעות המציאות שנולדתי לתוכה, מדוע היא כך ולא אחרת? מדוע בדור שלי היא נמצאת בצורה מסוימת ובדור אחר היא היתה שונה? מדוע אני הגעתי לדור הזה, ולא לדור הבא? התשובה הראשונה והיסודית היא שהכל מדוקדק על ידי ריבונו של עולם. האמונה היא כח אלוקי שמוטבע במציאות, המקיים אותה.
בספר תהלים 3 נאמר:

כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי, הוּא צִוָּה וַיַּעֲמד:

כשנתבונן נמצא, כי בפסוק זה כלולות שתי מדרגות. 'הוא אמר ויהי' פירושו שאין שום 'יהי', כלומר אין שום מציאות והופעה בלי היעוד האלוקי הפנימי שקדם לה. כל מה שקיים, מרמת הדומם ועד רמת האדם, הוא תוצאה של אמירה אלוקית, רצון אלוקי ותכנון אלוקי.
המדרגה השניה שבפסוק היא 'הוא ציוה ויעמוד'. מה התחדש בה? אחרי שה' ברא את העולם הוא לא 'הלך הביתה', והשאיר את העולם לתפקד מכח ההתמדה. נכון שיש חוק פיזיקלי שמקיים את הנוקשות של האבן, אולם מי שממשיך את התוקף של אותו חוק הוא הקב"ה, בכל רגע ורגע. ה' לא רק הפך את המציאות על שלל מדרגותיה מיש מציאות לאין מציאות, אלא הוא ממשיך לקיים אותה בכל שניה ושניה. התלות של הבריאה באמירה האלוקית היא כמו התלות של אדם בחמצן שהוא נושם. זוהי כוונת הרב קוק בדבריו "תוכן האמונה אינו רעיון, כי אם מציאות גמורה הנמצאת בכל חלקי ההויה". ודאי שהאמונה היא רעיון, אבל אין היא רק רעיון. היא לא ידע פילוסופי מופשט המנותק מהחיים, אלא זוהי מציאות רוחנית שנמצאת בכל מקום ומקום בהויה. אם ניקח את אותה המציאות מתוך הדומם, אז אין דומם. המציאות כולה נשענת באופן מוחלט ובלתי אמצעי על הרצון האלוקי שאותה מציאות תהיה. הבנה יסודית זו מכניסה את העולם כולו לתוך זיקה ישירה ומוחלטת כלפי אלוקיו.
במובן זה אפשר להתבונן על המדרש המפורסם "אם בני ישראל מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו אני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו". אם אתם מקבלים את התורה שהיא רצון ה' אז יש מציאות, ואם לא אז אין מציאות. צריך להתרגל למבט הפנימי הזה, כי כלפי העין הנגלית שלנו לא תמיד הדברים נראים כך. הפער נובע מכך שיש בחירה חופשית, אחרת - אדם שפעם אחת חילל שבת היה צריך להיעלם מיד. אולם כיון שהקב"ה מסר את מגמת העולם ביד בני האדם, המוּעדים לנפילה ותיקון, אז במציאות הנגלית לא תמיד רואים את הדברים בצורה מוחלטת.

התפקיד שלנו בתוך המערכת

כאשר אנחנו מבינים את היסוד הזה – אנו יכולים להתחיל להבין את העולם באמת, להיכן הוא צריך להתקדם, ומה התפקיד שלנו בתוכו. ביחס לכל מציאות וכל מאורע שאנו נפגשים בו, אנו שואלים: מה הקב"ה רוצה לדבר אלינו בדור הזה דרך אותה המציאות? התביעה הראשונית והבסיסית מבן תורה היא לפתח עינים של אמונה, עינים אנושיות שתובעות מעצמנו להבין את העינים האלוקיות, את הדיבור האלוקי, שהרי אנו זוכרים תמיד שאין מציאות שהקב"ה אינו מחיה אותה.
בתפילת שמונה עשרה של ימים נוראים אנו אומרים: "אלוקי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי". ומפרש הרב קוק:

לפני שנוצרתי - כל אותו הזמן הבלתי מוגבל שמעולם עד שנוצרתי, ודאי לא היה דבר בעולם שהיה צריך לי. כי אם הייתי חסר בשביל איזו תכלית והשלמה הייתי נוצר, וכיון שלא נוצרתי עד אותו הזמן הוא אות, שלא הייתי כדאי עד אז להבראות, ולא היה בי צורך כי אם לעת כזאת שנבראתי, מפני שהגיעה השעה שאני צריך למלא איזה דבר להשלמת המציאות. ואילו הייתי מייחד מעשי אל תכלית בריאתי הנני עכשיו כדאי, אבל כיון שאין מעשי מכוונים לטוב התכלית הרי לא הגעתי אל תכלית בריאתי, ואיני עדיין כדאי כמו קודם לכן.

השאלה 'מדוע אני נמצא כאן' צריכה לפתוח בכל יום את הבוקר שלנו. "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי, רבה אמונתך" – אני חי עוד יום, מכאן שהקב"ה רוצה אותי כל יום. האמונה היא סוד הקיום שלי, אם אני קיים משמעות הדבר היא שאלוקים רוצה שאני אהיה, שהרי "הוא אמר ויהי", אם הוא לא היה אומר - לא הייתי. כיון שכך, כל חיי מוקדשים לשאלה אחת, מה אלוקים רוצה? אחרי שאני אבין מה הוא רוצה, אשאל את עצמי מה עלי לעשות.וכך אומר הרב קוק על המילים 'רבה אמונתך':

האמונה האלהית היא החוקקת את התפקידים של כל כחות ההויה, שיעשו את עבודתם בכל עז ומרץ, בכל איתניות של קיום ונצחון, שהכח הכביר של אור האמונה האלהית מאיר עליהם, למסור בידם תוכנים וענינים מתוקנים עומדים על מכונם, ולקלקל ולהפסיד את צורתם וערכם, כדי להוציא על ידי קלקול זה ערכים יותר נפלאים בחדוש פנים לעילוי ולשבח.

האמונה חוקקת את התפקידים של כל כוחות ההויה – הרצון האלוקי הוא הקובע ומטביע את התפקיד של כל כח במציאות. הוא הקובע את התכנים, התפקידים, היעודים, השליחויות, המשימות והחזון, הכל בכלל האמונה. מה שמענין אותנו וצריך לכוון אותנו הוא השאלה מה התפקיד שלנו, של כל אחד מאיתנו.
עתה כבר אין צורך להסביר מדוע האמונה היא מבוא לתורה. דרך המבוא הזה אנו נכנסים לתורה, והוא צולח לנו את הדרך להבין - גם אם לא מרגישים זאת בכל שניה ושניה – שבכל סברא שכותב רש"י, בכל סיום מסכת, בכל 'קצות' ו'נתיבות' ובכל דיבור של תוספות, יש עמל שלי לחבר את ההבנה המצומצמת שלי כאדם לרצון האלוקי הגדול. דבר זה צריך להיעשות על ידי כל אדם, לפי יעודו ויכולתו.
בשיעור הבא נעסוק בדרך מימוש היעוד של כל אחד מאיתנו, ובצורך המהותי בענווה ובהתבטלות כתנאי ללימוד התורה.


^ 1 שיעור זה חלק ראשון מתוך שני חלקים. חלוקת הדברים בין שני הסיכומים בכתב שונה במעט מהחלוקה בין שני שיעורי השמע.
^ 2 חלק ב', שיעורים בספר הכוזרי, עמוד 489.
^ 3 לג, ד.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il