ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- לך לך
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שילה בן אביגיל
הזקן התפלא מאד לשאלת הרבי, שהרי עברו שבעים שנה מאז אותו מקרה, ובאותו הזמן הרבי עדיין לא נולד. אבל לאור בקשת הרבי סיפר הזקן: הוא היה איש תם, אבל ירא אלוקים. ומנהג מיוחד היה נוהג, בכל שבוע היה מתחיל ביום הרביעי למרק לכבוד שבת את המנורה התלויה בתקרה. ובשעת מעשה היה אומר: 'הריני עושה זאת לכבוד שמו יתברך'. פעם אחת, כשבאו אנשים לבית הכנסת בערב שבת אחר חצות, מצאו אותו ל"ע תלוי בחגורתו במנורה הגדולה.
הסביר הרבי: "כשסיים השמש את מלאכתו, ולא היה עוד מה לעשות לכבוד שבת, חשב השמש התמים בליבו – מה עוד אוכל לעשות לכבוד הבורא? מיד התערבבה עליו דעתו החלושה, וכיוון שהמנורה התלויה בתקרה הייתה בעיניו הדבר הגדול ביותר בעולם, תלה עצמו בה לכבוד ה' יתברך...
לאחר הסיפור, תיקן רבי לוי יצחק את נשמת השמש בדרך שתיקן... (אור הגנוז עמ' 179).
זהו סיפור, המבטא בקיצוניות, תופעה, שלעיתים קיימת אצל כולנו. לעיתים, אנו מדמיינים שנקודה קטנה היא כל העולם, והדבר משבש את שיקול דעתנו וגורם לנו לפעול בצורה לא נכונה. לעיתים, אנו דואגים מעניין מסויים, שבאמת גם אם יסתבך, 'זה לא כל העולם', וכך גם בנושאים רבים.
וכך גם בעבודת ה'. בעומק, זו אחת מנקודות הוויכוח בין עבודת ה' לעבודת האלילים. הסוגדים לפסלים, לוקחים אחד מכוחות העולם, ועושים ממנו הכל. לעומתם, עבד ה', מתחבר למקור כל הכוחות, ובכך עולמו מתרחב עד אין סוף.
עניין זה ניתן למוצאו בדרכו של אברהם אבינו ובפרשת לך לך. הציווי הראשון לאברהם הוא – "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". ובמילים אחרות – אברהם מצטווה לעזוב את כל המוכר לו, עולמו הקודם, אזור הנוחות שלו וללכת ליעד לא ידוע. הקב"ה מצניע ממנו בכוונה את זהות הארץ שאליה הוא הולך, ובכך מדגיש לו שהליכתו היא אל הלא נודע.
הליכה זו מבטאת גם את הרעיון שאברהם מביא לעולם. הוא שובר את כל המוסכמות, מנפץ את עבודת האלילים המוגבלת, לטובת ההליכה שתפתח בפניו את שערי האין סוף.
ואולי, אברהם המשיך בכך דמות פחות מוכרת, הלא הוא סב סבו... עבר. בפרשה שלנו, אברהם מכונה באופן יחידי בתורה – "אברהם העברי". חז"ל מבארים (בראשית רבה מב, ח) את מקור השם המיוחד: "רבי יהודה אמר – כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד. רבי נחמיה אמר – שהוא מבני בניו של עבר. ורבנן אמרי – שהוא מעבר הנהר ושהוא משיח בלשון עברי".
אם נתבונן ונחבר את כל הפירושים ביחד, הרי שנאמר לנו כאן שאברהם נקרא על שם עבר, והדבר מבטא את העובדה שאברהם הוא ממשיך דרכו של עבר. חז"ל מבארים, שעבר היה נביא. הוא קרא לבנו – פלג, כי התנבא מראש שבשנת מותו של פלג, יתפלג העולם בדור הפלגה. כלומר, עבר היה הנביא שעמד בפרץ והיווה את האלטרנטיבה הרוחנית לבני דור הפלגה.
השורש הרוחני של חטא הפלגה היה בדיוק הצמצום הרוחני שבו פתחנו. כל העולם התאגד בראשות נמרוד ורצה לגור בעיר אחת מעשה ידי אדם. ממילא, אנשים אלו גם כפרו בריבונו של עולם ומרדו בו.
מולם, עמד עבר, ובישר לעולם, שעלינו להתחבר לקב"ה ועולמו האין סופי, להתנער מעבודת האלילים מעשה ידי אדם, ולהתחבר לאלוקים. והמשיך אותו אברהם, ששבר גם הוא את הפסלים, ועמד מול אותו נמרוד. בכך הם הגשימו את הפירושים הנוספים במדרש – הם עמדו מהעבר האחר של כל העולם, ולא חששו להביא דעות אחרות. ומעניין שהפעם היחידה שאברהם נקרא עברי זה בהקשר למלחמתו בארבעת המלכים, שמנהיגם הוא אמרפל, שלפי חז"ל הוא אותו נמרוד, שנגדו נלחמו שם ועבר.
ישנו מדרש שמבאר גם שעבר סירב להשתתף בחטא הפלגה, ולכן כשכל העמים התערבבה לשונם, הוא היחידי שנשאר בלשון המקורית, לשון הקודש, העברית, הנקראת על שמו, וזהו הפירוש הנוסף במדרש למילה 'העברי'.
ואולי יש כאן גם חיבור נוסף בין אברהם לעבר. אנו יודעים שעבר היה מרבותיו של 'בית המדרש של שם ועבר'. לפי חז"ל, מלכי צדק מלך שלם, שאליו הגיע אברהם לאחר מלחמת ארבעת המלכים, הוא שם בן נח שמלך בירושלים. לפי זה, ניתן לשער ש'בית המדרש של שם ועבר' שכן בירושלים. ואם כן, כשאברהם מצטווה ללכת לכיוון ארץ ישאל הוא ממשיך והולך באותו ציר, שצעדו בו גם שם ועבר, שעזבו את מקום חטא דור הפלגה ועלו לירושלים.
(ובזה יוסבר עניין נוסף. עבר נפטר כשיעקב אבינו היה בן 77. חז"ל אומרים, שיעקב למד בבית המדרש של עבר מגיל 63 עד גיל 77, ורק אז ישן במקום המקדש והמשיך לחרן. לפי זה מובן, שהוא הלך לירושלים ללמוד בבית המדרש עד פטירת עבר, ישן במקום והמשיך.
עוד מופיע, שרבקה הלכה לדרוש את ה' בבית המדרש של עבר, והרי גם היא גרה בארץ ישראל).
ויהי רצון, שנמשיך בדרכם של עבר ואברהם, לא נתרגש מכל מיני דעות מצומצמות וכוזבות שמנסים להנחיל לנו מעצבי דעת קהל, ונדע לעמוד מול כל העולם על האמת, ולהיות מהשומעים לדבר ה', שכל הדבק בו – דעתו רחבה והוא מחובר לאין סוף!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
