ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו

נרות שבת לשאינם נשואים ולשאינם בביתם

*האחיזה של עם ישראל בארץ מתחילה במערת המכפלה. לכן פעמיים קורא אברהם למערה אֲחֻזָּה כשהוא בא לקנות אותה, ובקשתו מתבצעת כשהתורה מעידה על כך שהמערה הפכה להיות אֲחֻזַּת קָבֶר. *"הדלקת נר בשבת אינה רשות אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק... אלא זה חובה, ואחד אנשים ואחד נשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת, אפי' אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת".
לחץ להקדשת שיעור זה
מערת המכפלה – אֲחֻזַּת עוֹלָם
ארץ ישראל נאחזת בנו, ואנחנו נאחזים בה
כ-25 פעמים קוראת התורה לארץ ישראל "אֲחֻזָּה": "כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לַאֲחֻזָּ֑ה" (ויקרא יד לד); "וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה" (דברים לב מט) ועוד. המילה אחוזה מלמדת על אחיזה חזקה שלנו בארץ ושל הארץ בנו. בשני מקומות קוראת התורה לארץ ישראל "אֲחֻזַּת עוֹלָם". הפעם הראשונה היא בציווי ברית המילה שנאמר לאברהם אבינו "וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים" (בראשית יז ח).
לפי דברי הרמב"ן, המילים "אֲחֻזַּת עוֹלָם" אומרות שאם עם ישראל יגלה מהארץ, הארץ תישמר בשבילו ולא תאפשר לשום אויב להתיישב עליה, רק לבודדים נודדים. "ושממו עליה אויבכם היושבים בה". ובסופה של הגלות ישובו וינחלוה. זו הסיבה שבגללה יעקב משתמש בביטוי "אֲחֻזַּת עוֹלָם" כשהוא מצווה את יוסף ואחיו לקבור אותו במערת המכפלה. להדגיש לו שהוא וזרעו עתידים לחזור ולנחול את הארץ ולא להישאר במצרים. "וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם" (בראשית מח ד).
הקניין הראשון של עם ישראל בארצו
האחיזה של עם ישראל בארץ מתחילה במערת המכפלה. היא הקניין הראשון של עם ישראל בארץ. ובמערה נמצאים האבות שלהם הבטיח ה' את הארץ וכרת עליה ברית. לכן פעמיים קורא אברהם למערה אֲחֻזָּה כשהוא בא לקנות אותה, ובקשתו מתבצעת כשהתורה מעידה על כך שהמערה הפכה להיות אֲחֻזַּת קָבֶר "וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת" (בראשית כג ד, ט, כ).
גם יעקב קורא למערה בשם המיוחד הזה כשהוא בא להסביר לבניו למה הוא מבקש מהם לקבור אותו שם. "בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר " (בראשית מט ל), והשבטים מקיימים את בקשתו (בראשית נ יג. שמעתי מהרב שנדורפי שליט"א).

נרות שבת לשאינם נשואים ולשאינם בביתם
חיוב הדלקת נרות שבת לרווקים ורווקות
טעות נפוצה היא לחשוב שרק נשים נשואות חייבות בהדלקת נרות. החיוב להדליק נרות שבת חל על נערים מגיל בר-מצווה שנמצאים בפנימיות, על נערות מגיל בת מצווה שנמצאות בפנימיות, על חיילים או חיילות שנמצאים במשרד, באוהל, בחדר או בנקודת תצפית, על שוטרים שנמצאים בתחנת המשטרה בליל שבת ועל רופאים או אחיות שנמצאים במשמרת בבית החולים ויש להם חדר שישנים בו או מקום שאוכלים בו. כך גם תיירים או סוחרים רווקים שנמצאים בדרכים ושוהים בשבת בבית מלון, וגם תיירים וסוחרים נשואים שנשותיהם נמצאות בבית. כל אלה חייבים להדליק נרות שבת בברכה במקום שבו הם אוכלים או נמצאים בשעות החשיכה בליל שבת.
חיוב הדלקת נרות לגברים
אחד אנשים ואחד נשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת
חשוב להדגיש שחיוב הדלקת נרות שבת הוא גם על גברים וגם על נשים, וכשהנשים מדליקות בבית הן מדליקות גם בשביל הגברים. כך כותב הרמב"ם: "הדלקת נר בשבת אינה רשות אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק, ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה כגון עירובי חצירות או נטילת ידים לאכילה. אלא זה חובה, ואחד אנשים ואחד נשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת , אפי' אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת, וחייב לברך קודם הדלקה אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת" (הלכות שבת פרק ה' ה"א). וכך גם פסק השולחן ערוך (רסג סעיף ב) והוסיף ש"הנשים מוזהרות בו יותר, מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית". ולכן רווק שגר בבית לבד, וכן מי שאשתו אינה בבית, וכן מי שאשתו לא יכולה או לא רוצה להדליק נרות שבת מכל סיבה שהיא - ידליק נרות שבת בברכה.
אשתו מברכת בשבילו
כשהאישה מדליקה נרות בבית היא מדליקה גם עבור בעלה. ולכן גם אם הבעל ישן בחדר נפרד הוא לא צריך "להדליק בחדרו ולברך עליו, לפי שאשתו מברכת בשבילו" (שולחן ערוך רסג ו'). ואם בשאר החדרים חשוך ולא נעים לשהות בהם, צריכים להדליק בהם חשמל או נרות "כדי שלא יכשל בעץ או באבן" (מגן אברהם, משנה ברורה רסג ס"ק לא). ואם ירצה הבעל להדליק נרות של שבת בחדרים אלו שמשתמשים בהם אחרי שהדליקה אשתו, רשאי לעשות כן, אבל לא יברך (בן איש חי ש"ש נח ה). ונהגו להדליק בהם נורות חשמל ולא נרות רגילים.
גבר שמדליק נרות במקום שמדליקות בו נשים
בשו"ת "מנחת יצחק" (חלק י סימן כ) כתב הרה"ג יצחק יעקב וייס זצוק"ל, שהיה אב"ד העדה החרדית, "כי בעווונתי הרבים אשתי הרבנית תחיה מחמת חולאה (השי"ת ישלח לה רפו"ש בתושח"י) אינה בביתה, ואנכי מדליק הנרות של שבת קודש בביתי, ונזדמן לי כמה פעמים שהנני משובתי שבת אצל בני היקר הרה"ג שליט"א או אצל אחד מנכדיי היקרים שיחיו. ומחמת הרגלי להדליק נרות שבת קודש בברכה בביתי, הנני נוהג להדליק גם מחוץ לביתי בברכה. ומדקדק אני תמיד להדליק קודם שמדליקים הנשים כלתי תחי' אשת בני שליט"א, ונכדותי היקרות שתחי'."
ה"מנחת יצחק" מסתמך על בעל ה"אשל אברהם" שכתב: "הייתי נהוג זמן מה לברך על נרות שבת קודש שהדלקתי בחדר שלא היה בו נר אחד, וזוגתי ברכה על נרות שהדליקה בחדר שישנה שם ומכינה שם המאכל אל הכלים המובאים לשולחן שבחדר שהדלקתי, ומתפללת שם לאור הנר. והיה אצלי פשוט לברך כיון שהדלקתי קודם לה ולא שמעתי ברכה שלה". וכדברי ה"אשל אברהם" כתב גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבן איש חי בשו"ת "רב פעלים": ובלבד שמדליק קודם שמדליקה אשתו (חלק ב' חלק או"ח סימן נ, ושו"ת תורה לשמה עח).
גברים נשואים שלא נמצאים בבית

על גברים שנמצאים בבית אחד בדרך בלי שהנשים שלהם איתם כתב השו"ע (רס"ג ח): "שנים או שלושה בעלי בתים אוכלים במקום אחד, יש אומרים שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד". והמשנה ברורה (ס"ק ל) הביא דוגמה לסוחרים שנמצאים ביריד מחוץ לביתם ומתכנסים בצימר אחד כולם ואין בעל הצימר אוכל איתם. "ועל הירידים שמתאכסנים הרבה בעלי בתים בחדר אחד ואין הבעה"ב עמהם בחדרם, חל עליהם חובת הדלקה בברכה אפילו אם נשיהם מדליקין בביתם. על כן ישתתפו כולם וידליק אחד ויברך ויכוין להוציא כולם בברכתו, וגם הם יכוונו לצאת בברכתו".
והטעם שבגללו הם צריכים להדליק למרות שנשותיהם מדליקות בביתן הוא כי יש שני חיובים בהדלקת נרות שבת. האחד, שאדם ידליק או שאשתו או שהוריו ידליקו (כשהוא רווק בביתם). והשני שיהיה אור בחדר שבו הוא שוהה. וכיוון שבחדר זה שבו שוהים הסוחרים בשבת אין נר דולק, צריכים הסוחרים להדליק נר בברכה. ולפי השו"ע אחד מהם ידליק לכולם, ולדעת הרמ"א כל אחד ואחד מבעלי הבתים הללו צריך להדליק לעצמו. ומכל מקום לא ידליקו שניים במנורה אחת (של"ה).
סוחרים שאוכלים על שולחן בעל האכסניה
סוחרים האוכלים על שולחנו של בעל האכסניה המארח אותם, אם הם נשואים - לא צריכים להדליק נר בפני עצמם, כי יש נרות בחדר שבו הם אוכלים, והנשים שלהן מדליקות בבתיהם. יוצא שהם נפטרים משני החיובים שיש בהדלקת נר שבת.
ואולם אם מדובר בסוחרים רווקים שנמצאים באכסניה, אין מי שמדליק בעבורם בבית. ולכן בשונה מסוחרים נשואים הם חייבים להדליק גם אם הם אוכלים על שולחנו של בעל הבית. את ההדלקה הזאת אפשר לקיים באחד משני אופנים: א] להדליק נרות בברכה בחדר שהם ישנים בו, או בחדר אחר שמשתמשים בו. ב] לתת לבעל הבית סכום סמלי להיות שותפים מחיר השמן והנרות שאשתו מדליקה (שו"ע רסג ז'). ויש אומרים שבפועל אינו צריך לתת לבעה"ב פרוטה, כי מי שמוזמן לסעוד על שולחנו של בעה"ב כאלו הקצה לו בעה"ב שווי של פרוטה בנרות או זכות שימוש בנרות. מכל מקום טוב שבעה"ב יאמר לאורח שהוא נותן לו במתנה חלק בנרות (שו"ע רסד ו-ז' מ"ב רסג ס"ק לג. כה"ח ס"ק נ').
הדלקה לגבר וברכה בצידה
האיש אינו מקבל שבת בהדלקת הנרות כיוון שהוא מתפלל מנחה אחר כך. ולכן טוב שיתנה במפורש בדעתו או בפיו שאינו מקבל שבת בהדלקה זו. ואע"פ שלא התנה יכול לעשות אחר כך מלאכה ולהתפלל מנחה, כי אין מנהג שבהדלקת הגבר הוא מקבל שבת (ועיין שו"ע רסג, ד שעכ"פ יש לקבל שבת סמוך להדלקת הנרות). וכיוון שאינו מקבל שבת בהדלקה הוא מברך על הנרות קודם ההדלקה.
הדלקה לגברים ונשים שאינם בביתם
שוטרים, חיילים ורופאים
לפי האמור לעיל, שוטרים או שוטרות, רופאים או רופאות, אחים או אחיות, חיילים או חיילות שנמצאים במשמרת בליל שבת חייבים להדליק במקומם נרות שבת בברכה, בין אם הם חוזרים לביתם בשעה מאוחרת בלילה ובין אם אינם חוזרים לביתם וישנים במקום עבודתם.
אם הם אוכלים בחדר אוכל ומדליקים שם נרות שבת - יכולים לסמוך על כך. אבל אם בזמן האוכל הם נמצאים בחדר עבודתם - אי אפשר לסמוך כלל על ההדלקה שמישהו מדליק בחדר האוכל וצריכים להדליק בחדר שהותם להרגיש את קדושת השבת ולספוג את אורה הגדול.
חיילים שלנים באוהל סיירים או בשקי שינה, ואין להם חדר המיוחד להם ללינה , ידליקו בחדר אוכל, ואם אין חדר אוכל - אינם צריכים להדליק. ואם מישהו מהחיילים מדליק נרות מכיסו הפרטי ולא מהנרות של הצבא - צריכים להשתתף איתו במחיר השמן והנרות.
בחורים או בחורות בישיבה, באולפנא ובאוניברסיטה
כן הדין בבחורים שלומדים בישיבה או בכל מוסד אחד, אם הם גרים בפנימייה חייבים להדליק נרות שבת החל מגיל בר-מצווה. כל שכן בנות שגרות בפנימייה באולפנה, במדרשה, באוניברסיטה או בכל מוסד חינוכי אחר - חייבות להדליק נרות שבת בברכה בחדרן, ואין ההדלקה שמדליקים עליהן בביתן מועילה להן, שהרי יש חיוב גם על המקום שבו אדם שוהה בליל שבת שיהיה בו אור.
הדלקה לבחורי ישיבה בחדר אוכל או בחדר שינה
בשו"ת "משנה הלכות" (חלק יג סימן לו) כתב כי יוצאים ידי חובה בהדלקת נרות בחדר אוכל של הישיבה. "אם מנהג הישיבה להדליק נרות שבת, לכאורה יוצאים בזה ועכ"פ בצירוף פרוטה או שמקנים להם הנרות ומסתמא עושין כן. ומיהו אם אין מדלקין גם בחדר אוכל אז ודאי איכא חיוב על הבחור להדליק נרות לעצמו כי החיוב הדלקת נרות הוא על כל אחד ואחד, ולא דמי לנשוי שעכ"פ יוכל לסמוך עצמו על הדלקת אשתו בביתו כנר חנוכה בדיעבד ואעפ"כ לא סמכינן כי בנרות שבת יש עוד טעם משום כבוד שבת חוץ משלום בית וצריך גם לברך על הנרות שמדליק".
אמנם דעת מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל הייתה כי אין ההדלקה שהישיבה מדליקה בחדר אוכל מועילה לכל אחד ואחד, כיוון שבפועל התלמידים לא נהנים מנרות השבת הללו, ובישיבות שיש בהם הרבה תלמידים לרוב אינם רואים אותם כלל. על כן צריכין להדליק נרות בחדר שלהם בברכה, אע"פ שיש מי שהדליק נרות בחדר האוכל (שו"ע רסג ו, כה"ח רסג מז שכן משמע מדברי הגר"א. מ"ב ס"ק ל). וטעם ההדלקה - כדי שלא ייכשלו בהליכתם בחדר וכד' (מג"א יג, מ"ב כח כט, כה"ח ס"ק מז). וטוב שכל חברי החדר ישתתפו יחד בקניית נרות, ואחד מהם ידליק ויברך ויוציא את האחרים ידי חובה בברכתו ובהדלקתו. והנוהגים כרמ"א יכולים להדליק כל אחד בפני עצמו או להשתתף ביחד.
בחורים אלו צריכים ליהנות מהנרות בשבת לפני האוכל או אחריו כדי שברכתם לא תהיה לבטלה (מ"ב רסג ל). אם הישיבה לא מתירה להדליק בחדרים – ידליקו בחדרם נרות בפנס כדלהלן. ואם אין להם – יצאו ידי חובה בהדלקה שמדליקים בחדר האוכל, וישאירו אור קטן שלא ייכשלו בחדרם.
הדלקת נרות שבת לאורחים
אורחים שאוכלים אצל אחרים ולנים בביתם
אנשים שמתארחים אצל משפחה אחרת לסעודת ליל שבת וחוזרים ללון בביתם – ידליקו בבית נרות או שמן שיוכלו לדלוק עד שיחזרו לביתם בכדי שיוכלו ליהנות מאורם. ואם לא יכולים למצוא נרות שיישארו דלוקים עד שיחזרו – ידליקו בלי ברכה. ואם ייהנו מהנרות הללו מעט לאחר השקיעה, בשעה שכבר חשוך קצת לפני או אחרי התפילה לפני הסעודה - יוכלו לברך עליהם (כה"ח רסג ס"ק ס', ועיין מ"ב רסג ס"ק מ).
יש הסוברים שההנאה לאור הנרות צריכה להיות דווקא לצרכי סעודה ולא די בהנאה בעלמא, אך אין נוהגים כדעה זו. אמנם הרוצה לצאת ידי חובה לכל הדעות והוא צריך לילך למקום אחר, יאכל משהו לאור הנרות קודם שילך או אחר שישוב, ותבוא עליו ברכה (עי' מ"ב רסג ס"ק מא, כה"ח ס"ק נט, ס).
אם אי אפשר ליהנות מעט מהנרות לפני שהולכים לסעודה או לאחריה - אסור לברך עליהם. ואעפ"כ חייבים בני הבית להשאיר בביתם אור חשמל כדי שלא ייכשלו בשום דבר בשובם הביתה (עיין שו"ע רסג סעיף ט).
אורחים בבית מלון
הדלקת נרות בבית מלון היא בעייתית. על פי רוב אוסרת הנהלת המלון להדליק בחדרי השינה מחשש לשריפה, ועל כן במקום זה אסור להדליק בחדרים ולברך (מדין גזל). כמו כן אסור לנשים שנוהגות כמו השו"ע להדליק בחדר האוכל אחרי שהדליקה האישה הראשונה (אלא אם כן היא מדליקה בפינה רחוקה מהראשונה). על כן יש אומרים שכל שאר הנשים תדלקנה אחרי הראשונה בחדר האוכל בלי ברכה. ולכן טוב שלפני ההדלקה תעמודנה כמה שיותר נשים ליד הנרות, ואחת מהן תברך בקול כדי להוציא את האחרות ידי חובה בברכתה. וידליקו כולן אחרי ברכתה את הנרות שלהן, או שהיא תדליק זוג נרות אחד בשביל כולן.
אם כבר הדליקו שם נרות קודם שבאה האישה: אישה אשכנזייה - תברך על ההדלקה. שכל מה שמתווסף אורה יש שלום בביתו ושמחה יתירה להנאת האורה בכל זווית וזווית. אם כולם אוכלים על שולחן אחד - לדעת האדמו"ר הזקן לא תברך אלא אחת. אישה ספרדייה תדליק ללא ברכה, ויכולה היא לשמוע ברכה מאשכנזייה, לענות אמן ולהדליק (מג"א ס"ק טו, מ"ב לה, כה"ח נב. גר"א, ועיין לפרישה שם שנדחק לפרשו, עיין לברכ"י שם בנושא. ועיין בשו"ע האדה"ז בקונטרס אחרון רסג ה שגם שם משמע קצת שהוא חובת גברא). אם חדר האוכל הוא גדול שהנרות שהדליקה אישה בפינה אחת לא מאירים מספיק בפינה האחרת - יכולה האישה הבאה אחריה להדליק בפינה האחרת ולברך על ההדלקה בין בבית ובין בבית מלון (שו"ע רסג ח, בא"ח ש"ש נח יא, ר"פ ב נ, כה"ח רסג נג , ועיין ברמ"א שם ובכה"ח רסג נו.(.
הדלקה בחשמל
האם אפשר להדליק נרות שבת בחשמל?
הדלקת נרות שבת לא חייבת להיות בשמן. כך לומדים מבתו של רבי חנינה בן דוסא שהדליקה בחומץ ויצאה ידי חובה גם של ההדלקה וגם של ברכה שלא הייתה לבטלה, ומכאן שאפשר להדליק בכל דבר שמדליק ואפילו בחשמל.
בשו"ת "משפטי עוזיאל" (חלק אורח חיים סימן ז') כתב לא להדליק בחשמל כי מצוי שאור החשמל עלול לכבות לפתע באמצע הסעודה על ידי קלקול בתחנת הכוח או בכבל החשמלי, ונמצא מתבטל מעונג שבת, ולכן אין יוצאים בזה ידי חובת הדלקת נרות של שבת. והרה"ג הדאייה כתב שבימינו הפסקת חשמל לא מצויה כלל, ויכולים לצאת ידי חובת נרות שבת בחשמל (שו"ת ישכיל עבדי ג' או"ח יח). אמנם דעת מרן הרב אליהו זצוק"ל לא הייתה ניחא בהדלקת נרות בחשמל, שהחשמל לא נמצא במקום ההדלקה ולפעמים עדיין לא נוצר, ולא ניכר בהם כבוד שבת. ולכן אמר שעדיף להדליק בפנסים שהסוללה לפנינו ובידינו.
שיהיה ניכר כבוד שבת
עוד יש בעיה בנרות חשמל שהם לא ניכרים. ובגמרא במסכת שבת (כג ע"ב) משמע שחשוב שיהיו ניכרים שהם לכבוד שבת. וכך כתוב בגמרא: "דביתהו דרב יוסף הות מאחרא ומדלקת לה, אמר לה רב יוסף: תניא לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש, ועמוד האש משלים לעמוד הענן. סברה לאקדומה, אמר לה ההוא סבא: תנינא, ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר".
הגמרא מספרת שרב יוסף ראה שאשתו מדליקה נרות קרוב לשבת, שיהיה ניכר שהם לכבוד שבת. רצה רבי יוסף ללמד לאשתו שצריך להקדים את הדלקת הנרות, כי יש מצוות תוספת שבת, ואמר לה: "תניא 'לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה' מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן" (שבת כא) פירוש: העננים שהיו שומרים על מחנה ישראל במדבר לא היו באים האחד כשמסתלק השני אלא חופפים. עמוד האש שהיה נמצא בלילות הקדים לבא קודם שמסתלק עמוד הענן שהיה מלווה אותם בימים. גם אנחנו צריכים לנהוג כמידה של מעלה ולהקדים את הדלקת האש קודם שיבוא הלילה. מספרת הגמרא שרצתה האישה להקדים את ההדלקה. אמר לה ההוא סבא, ובלבד שלא יקדים ולא יאחר. מכאן למדו שצריך כי יהיה ניכר שההדלקה היא לכבוד שבת.
היה נר דלוק - יכבנו וידליקנו
על חשיבות ההיכר שהנר לכבוד שבת כתב בתוס': "ועוד נראה לר"ת שאם היה נר מודלק ועומד שצריך לכבות ולחזור ולהדליק כדאמר ליה ההוא סבא ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר". ודעתו היא כנגד דעת ה"יש אומרים" שנמצאת בטור (רסג) שכתבו כי "אם היתה דלוקה ועומדת אין צריך לכבותה כדי לחזור ולהדליקה וגם לא להדליק אחרת". דעת השו"ע והרמ"א (רסג ד) כדעת התוס' ולכן כתב הרמ"א שאם היה הנר דלוק, שיכבה וידליקנו בברכה לכבוד שבת. וכן כתב הבן איש חי (ש"ש נח ד). "אף על פי שאוכל ומקדש על הגג שאור הלבנה זורח על שלחנו מבערב, עכ"ז מדליקין נר שבת בברכה, יען דנר שבת מלבד טעם הפשטי של שלום הבית יש בו חיוב ע"פ הסוד". על פי זה אמרו שלא כדאי להדליק בנורות חשמל, שכן לא ניכר שההדלקה היא לכבוד שבת.
ולמעשה, במקום שיש נרות שמן או שעווה - בוודאי עדיף לצאת בהם ידי חובת הדלקת נרות שבת ולברך עליהם בלי שום פקפוק. במיוחד שיש בהם היכר שנעשו לכבוד שבת. וכשאין אפשרות להדליק בנרות כאלה - ידליקו בפנסים. ואם אין אפשרות בפנסים, לדעת הרב "ישכיל עבדי" אפשר לצאת ידי חובת בהדלקת מנורות החשמל, ולדעת הרב עוזיאל ומרן הרב אליהו זצוק"ל לא מברכים עליהם.
ויהי רצון שיתקיים בנו מה שנאמר במדרש (תנחומא נח): אמר הקדוש ברוך הוא אם הייתם זהירים בנר שבת, אף אני מאיר לכם, שנאמר "והיה לך ה' לאור עולם" (ישעיה ס יט). אמן ואמן.

סיפורים
כוונות בשיירי מצווה
אישה אחת שמעה על כך שהרב אליהו היה מחלק שיירי מצווה, שיירים של שמן נרות שבת ושיירים של שמן נרות חנוכה, ולעתים היה אומר לאנשים שפנו אליו למרוח את שיירי השמן הזה על המקום הפגוע והיו רואים את ישועת ה'.
אותה אישה הבינה שהישועה היא משמים, רק אדם צריך להיות כלי להעביר את ברכת ה'. "טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל" (במדבר פרק כד א). ועל כן היא החלה להשתמש בעצה הזאת ולומר לאנשים להשתמש בשמן של מצווה, וזה מחולל ממש פלאים ומרפא יותר מכל תרופה אחרת.
היא גם שמה לב שצריך הרבה תפילה וכוונת הלב. כי כשאחרים נותנים שמן של מצווה בלי כוונה, או חלילה במידה מסוימת של גאווה כאילו הם עושים פה איזה נס, זה לא עובד. אבל כשמבינים שהכול משמים, זה ממש פועל ישועות. לכן היא מנחה את האנשים ליטול ידיים לפני מריחת שמן המצווה. להיטהר ולהתפלל ואז למרוח.

כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן
בתקופה מסוימת קיבלתי על עצמי להדליק 40 יום נר לכבודו של הרב זצ"ל ולבקש שילווה אותי בתפילה לזכות לזיווג הגון. הדלקתי את הנר במשך כמה ימים, ופתאום שמתי לב לכך שכאשר אני חוזרת הביתה, הנר דולק. גם אם הדלקתי את הנר בבוקר ואני חוזרת בשעה מאוחרת בלילה. חשבתי שאולי זה מקרה ולא ייחסתי לזה חשיבות רבה. אבל בשבת קרה דבר שגרם לי להבין שלא מדובר במקרה כלל וכלל. הדלקתי נרות שבת, ועוד שני נרות לרבי שמעון ורבי מאיר כמו שאני נוהגת. בנוסף לארבעת הנרות הללו הדלקתי נר לכבודו של הרב זצ"ל. כשקמתי בבוקר שמתי לב שרק הנר של הרב עדיין דולק. אבל הדבר עדיין לא הדליק אצלי נורה אדומה. שוב חשבתי שאולי מדובר במקרה, אבל בראשי חלפה מחשבה: מעניין אם כשאחזור הביתה בשעות הצהריים הנר יהיה עדיין דולק. אחרי תפילת השבת הלכתי לסעוד אצל אמי וחזרתי בסביבות השעה 13:30. זה היה מדהים. הנר היה דולק עדיין, אבל כעבור שתי דקות כבה. הרגשתי ממש שהרב חיכה לי והוא אומר: אני איתך. ממשיך ללוות אותך. מאז ב"ה זכיתי להתחתן וזכיתי בברכות נוספות, כשכל העת אני מרגישה את נוכחותו של הרב זצ"ל.

תשובה כהלכה
חייל מדליק.חייל אשכנזי שנמצא בשבת בצבא והוא דתי יחידי ומדליק נרות שבת בבסיס בברכה, האם הוא מקבל עליו שבת בהדלקת נרות? או שמא בכל מקרה גברים מקבלים שבת בתפילה?
גברים לא נהגו לקבל שבת בהדלקה (משנה ברורה על סימן רסג סעיף י').

אימא יקרה.אני אימא לכמה ילדים, ולא אחת אני מרגישה שאני מאבדת את הסבלנות. לפעמים קשה לי כל כך שאני לא מרגישה שמחה.
קודם כל, אשרייך! הדבר הכי קשה בעולם זה לגדל את הילדים עם סבלנות ונחת, זה מאוד מאוד לא פשוט בדור שלנו. חשוב מאוד שתשני טוב ותפני לך זמן במשך היום שהוא רק לעצמך לתחביבים או עיסוקים שנותנים לך כוח ושמחה בנשמה. חשוב מאוד להתפלל לה', במיוחד בהדלקת נרות שבת ובשעות רצון נוספות, שייתן לך כוחות נפש לחינוך הילדים, שמחה ואושר וסיפוק במעשה ידייך, ושכל הבעיות שלך בחיים יסתכמו רק בדברים האלו ולא בבעיות בריאות זוגיות פרנסה וכד' בע"ה. האימהות שלך יקרה מאוד לפני הקב"ה, יותר מכל דבר שבעולם. הילדים שאת בונה בחיוך בתפילה תמידית ובאהבת עולם היא שירה גדולה משירת המלאכים.


תדליק נר, נשמה.נר שמדליקים לעילוי נשמה עושה נחת רוח לנשמה? איזו נחת רוח?
העובדה שמתייחסים אל הנשמה היא הכי משמעותית. בהדלקת הנר אנחנו מתחברים אל הנשמה, וזו הנחת רוח שיש לה.



עוד בנושא קול צופייך
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il