ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שידורים חיים מיוחדים לכבוד חג מתן תורה
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר תנ"ך

לנסות בם את ישראל

ה' השאיר בארץ את הגויים כדי לנסות בם את ישראל, והמדרש משווה בין נסיונות שונים שהתנסו אברהם אבינו ודניאל, ובכך מתבארת מהות הנסיון שבספר שופטים
98
מוקדש לרפואת
חיים שילה בן אביגיל
לחץ להקדשת שיעור זה
בספר שופטים מסופר שלאחר מות יהושע ודור הזקנים שהיו אחריו, החלו בני ישראל לנטות אחר העבודה הזרה של העמים שנותרו בארץ, ולכן הקב"ה מסר אותם בידי הגויים שהיו בינם וסביבותיהם, וכאשר היו ישראל זועקים לה' היה ה' מקים להם מושיע. ונאמר (שופטים ב,כ - ג,ד):
"וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתָם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי: גַּם אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת:... וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה' לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל... לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה:"


המילה "לְנַסּוֹת" מזכירה את הפעמים הראשונות שמוזכר 'ניסיון' בתנ"ך, בנסיון שנתנסה אברהם בעקדה ובנסיון שהתנסו בני ישראל במן במדבר, והמדרש (תנחומא בובר וירא מג) דן בכך ומשווה בין הנסיון הזה ובין הנסיונות הראשונים:
"בא וראה מה בין הראשונים לאחרונים, שהראשונים היו מתנסים ע"י הקדוש ברוך הוא, שנאמר 'והאלהים נסה את אברהם' (בראשית כב,א), וכן באנשי דור המדבר, שנאמר 'למען אנסנו הילך בתורתי אם לא' (שמות טז,ד), וכן הוא אומר 'למען ענותך [ולמען] נסותך וגו' (דברים ח,טז), אבל האחרונים נתנסו על ידי האומות, שנאמר 'ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל' (שופטים ג,א), הרי 'נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה'. (תהלים ס,ו), מאי 'מפני קושט סלה', מי נתנסה ועמד בנסיונות. וכן אתה מוצא בדניאל וחביריו כשגלו גזר עליהם הקדוש ברוך הוא שיאכלו לחם טמא, שנאמר 'ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם' (יחזקאל ד,יג), עמד נבוכדנצר וקיים את הדבר, התחיל ואמר גוזר אני שיהו אוכלים מאכילה שלי, שנאמר 'וימן להם המלך וגו' [מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ וּמִיֵּין מִשְׁתָּיו וּלְגַדְּלָם שָׁנִים שָׁלוֹשׁ וּמִקְצָתָם יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ]' (דניאל א,ה), דניאל לא קיבל עליו אלא אמר אף על פי שגזר הקדוש ברוך הוא עלינו שנאכל לחם טמא, בקש לנסות אותנו, אלא נעשה שלנו, והקב"ה יעשה שלו, התחיל לומר לשר הטבחים בבקשה ממך 'נס נא את עבדיך ימים עשרה [ויתנו לנו מן הזרועים ונאכלה ומים ונשתה, ויראה לפניך מראינו ומראה הילדים האוכלים את פת בג המלך וכאשר תראה עשה עם עבדיך] (דניאל א), אמר להם ואתם יכולים להתנסות ימים עשרה שלא לאכול לחם ושלא לשתות יין, אמרו לו הן, שאנו מבני בניו של אותו האיש שנתנסה בעשר נסיונות מן האלהים, זכותו תעמוד לנו... כיון שעמדו בנסיונם מה כתיב... 'ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן כל הילדים האוכלים את פת בג המלך' (שם)], הוי 'נתת [ליראיך נס להתנוסס]', מהו נס, גידלת אותם, כמה שנאמר 'וכנס על הגבעה' (ישעיה ל,יז)".



המדרש מצביע על ירידת הדורות. אברהם אבינו וכן דור המדבר זכו שבכמה מן הנסיונות היתה להם ידיעה ברורה שזהו נסיון מאת הקב"ה. לאברהם היה דיבור מפורש מאת ה' להעלות את בנו יצחק לעולה. ולדור המדבר נאמרו הוראות מפורשות מאת ה' כיצד עליהם לנהוג במן, לקחת ממנו רק את הכמות הנדרשת לאכילתם, ולא לשמור ממנו לצורך יום המחרת, ועוד. אך בגויים שה' הותיר בארץ לא היתה לבני ישראל ידיעה ברורה שמדובר בנסיון, ואי-ידיעה זו מקשה על העמידה בנסיון.

כדוגמא לכך ממשיך המדרש ומביא את הניסיון של דניאל וחביריו. מצד אחד ידועה היתה בינם הנבואה שנתנבא יחזקאל על העונש שיקבלו ישראל בגלותם: "וַיֹּאמֶר ה' כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם טָמֵא בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם". ובעונש של 'אכילת מאכל טמא' נכלל גם העונש שהגולים יאלצו לאכול 'מאכלים אסורים' ודומיהם, שהם מטמאים ומטמטמים את הנפש, וכפי שמשמע שם בסמוך בדברי יחזקאל. ואכן מסופר שדניאל וחביריו נאלצו לאכול מאכלי פיגולים בתפריט שהוכן עבורם בעת שהיו שבויים אצל נבוכדנצר במסגרת הכשרתם להיות ראויים ומתאימים לעמוד בהיכל המלך.
לכאורה דניאל היה יכול להיכנע למר גורלו ולומר לעצמו שכעונש על חטאי עם ישראל, נתקיימה בו גזירת העונש שהתנבא יחזקאל והוא נאלץ לאכול מאכלים אסורים. ולא לראות את מנת המאכל והמשתה המוגשת לו מבית המלך בתור נסיון. אך דניאל התעקש והחליט שאין הכרח לומר שהגזירה מתייחסת אליו, והוא עמד בניסיון ופנה לאחראי עליהם שינסה לתת להם אוכל כשר (זרעונים ומים), והאחראי הסכים, והקב"ה סייע בידי דניאל וחבריו, ולמרות שהם אכלו אוכל פשוט הם נראו בריאים יותר מאשר הילדים גויים שאכלו את המאכלים המשובחים והאסורים. ומדרש תנחומא אומר שעליהם נאמר הכתוב 'נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה'. ומשמעות הדבר, שה'נסיון' והעמידה בו, מגביהים את מעלת האדם מלשון 'נס', ואז השכר המגיע לעומדים בנסיון הוא שכר אמיתי, 'מפני קושט סלה', ו'קושט' הוא מלשון 'אמת' (בארמית).

המדרש מגלה, שזו גם משמעת הניסיון שעברו בני ישראל בימי השופטים. לאחר שתמו הנצחונות הגדולים שזכו להם בכיבוש הארץ בימי יהושע, ולאחר השקט שהיה בדור שאחרי יהושע, החלו ההטרדות מן הגויים שסביבם ומן הגויים שחיו בקרבם. הטרדות אלו היו מוצדקות מכיוון שרבים מבני ישראל החלו לעבוד עבודה זרה. ולכאורה, היראים מבני ישראל היו יכולים להתייאש מלהתאמץ בשמירת התורה והמצוות, ולחשוב שה' זנח אותם. וכפי שעלול היה דניאל לחשוב בעת היותו שבוי אצל נבוכנצר. אלא שזה היה נסיון מאת ה' לאותם יראים בדומה לנסיון שהתנסה דניאל. האם לקבל את המצב כמצב נתון או להמשיך ולהתאמץ בשמירת התורה והמצוות. וזו כוונת הכתוב בספר שופטים: "וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה' לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל... לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה". כלומר, האם לא ישקעו במחשבות יאוש, ולמרות המצב הקשה ימשיכו בשמירת התורה והמצוות. ואכן, אותם אלו שהמשיכו בשמירת התורה והמצוות התעלו והתגדלו, וכפי שמדרש תנחומא ממשיך ואומר שעליהם נאמר 'נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה', ומהו 'מפני קושט סלה', מי שנתנסה ועמד בנסיונות.

ואמנם המדרש מזכיר שדניאל תלה את יכולתו לעמוד בניסיונות בזכותו של אברהם אבינו שעמד בעשרה נסיונות, וכך גם יכולתם של שאר הדורות לעמוד בנסיונות באה מזכותו של אברהם אבינו שעמד בעשרה נסיונות. ובין עשרת הנסיונות היו נסיונות שאברהם היה עלול לחשוב שהוא ננטש על ידי הקב"ה כמו בעת לקיחת שרה וכדומה. ועמידתו של אברהם אבינו באותם נסיונות שלא היה לו בהם דיבור ישיר מאת ה', היא שהביאה לבניו אחריו בכל הדורות את הכוח להמשיך בשמירת התורה והמצוות גם כאשר הם חשו שהם ננטשו כביכול על ידי הקב"ה. ובאמת לא מדובר בנטישה אלא בניסיון, וכפי שמבואר בתחילת ספר שופטים.
עוד בנושא תנ"ך
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il