מידת התפארת - מידתו של יעקב | הרב מיכאל לוצקי | בית המדרש

מדורים
לאורו

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
וישלח

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

חיה מוריה בת אסתר

5 דק' קריאה

הצדיקים העליונים מתקנים את פגם הצליעה של ירך יעקב
בפרשת השבוע אנו קוראים על פגיעה בירך יעקב שנצרבה בזיכרון הלאומי, וגם נקבעה כמצוות לא תעשה: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ... וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה". (בראשית לב, כה-כו לב-לג).
בדברי הראי"ה זצ"ל בנושא זה (אורות התשובה פרק י"ד, סע' א'), שבהם נעסוק להלן, הפגיעה בכף הירך של יעקב אבינו ע"ה מלמדת לימוד גדול בעבודת ה', והיא מתווה דרך לעבודתם של צדיקים גדולים. לפני שנתבונן בדבריו נקדים שתי הקדמות: אחת על מהות מידת התפארת, והשנייה על תשובתם של צדיקים גמורים.

אברהם יצחק ויעקב - אהבה ויראה ושיווי משקל ביניהן
אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, זכו לדרגה עליונה כל כך בדבקותם בה', עד כדי כך שהם למעשה הגילוי של הספירות האלוקיות. אברהם מגלה בעולם את החסד, יצחק את הגבורה, ויעקב אבינו מגלה את התפארת שהיא הבחינה האמצעית, שכוללת חסד וגבורה. כך נאמר בהקדמת הזוהר: "דַרְגָּא דְּתִפְאֶרֶת, דְאִקְּרֵי קַו הָאֶמְצָעִי, לְקִבְלֵיהּ דְיַעֲקֹב דְאִיהוּ תְּלִיתָאֵי, וְנָטִיל תְרֵין חוּלָקִין בְּהַהוּא דְּאֵשׁ וּמַיִם מִשָׁמַיִם, וּלְקִבְלֵיהּ יוֹם תְּלִיתָאֵי, וְעַל דָא דְאִקְּרֵי יַעֲקֹב 'אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים'. שְׁלִים בְּכוֹלָא. שְׁלִים בְּחֶסֶד. שְׁלִים בְּדִינָא. שְׁלִים בְּמַיָּא שְׁלִים בְּאֶשָׁא. יוֹשֵׁב אֹהָלִים תְרֵין, חֶסֶד וּגְבוּרָה, וְנָטִיל כֹּלָּא וְאִתְעֲבִיד בִידֵיהּ רַחֲמִין".
מידתו של יעקב יש בה מהחסד והגבורה, וזו שלמות של שני הצדדים, האש והמים. הוא יושב אוהלים, יושב בין שני האוהלים, אוהל החסד של אברהם ואוהל הגבורה של יצחק, ומאיר בעולם את האור המשולב והמאוזן, אור התפארת.

חסד וגבורה - אהבה ויראה
כוח החסד הוא העבודה מאהבה, וכוח הגבורה הוא העבודה מיראה. שני המניעים האלה בעבודת ה' קשורים גם לשני חלקי העבודה שעלינו לעשות. כוח האהבה שייך ל"עשה טוב", וכוח היראה ל"סור מרע". כך כותב הרמב"ן בפירושו לתורה (שמות כ, ח) ביחס לדברי חכמינו ש"שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו": "ואמת הוא גם כן כי מדת זכור רמזו במצות עשה , והוא היוצא ממידת האהבה והוא למידת הרחמים, כי העושה מצות אדוניו אהוב לו ואדוניו מרחם עליו, ומידת שמור במצות לא תעשה , והוא למידת הדין ויוצא ממידת היראה , כי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותו, ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה". יעקב אבינו, מאיר בעולם את המידה השלמה, שיש בה גם אהבה וגם יראה, גם סור מרע וגם עשה טוב.

תשובה – גם לצדיקים גמורים
בדרך כלל נתפס המושג "תשובה" ביחס לתשובה מעבירות: יש תשובה שמחלצת את האדם ממידות רעות. ממעשים רעים. מדיבורים רעים. ויש גם תשובה שמוציאה אותו ממחשבות רעות ומהרהורים רעים. הראי"ה זצ"ל (אורות התשובה יד, א) מרחיב את המושג של התשובה מעבר לכך. גם עלייה ממדרגה קטנה למדרגה גדולה היא תשובה. זו תשובה ששייכת גם אצל צדיקים גמורים."מידה זו, של העלאת דברים קטנים לגדלות אינה פוסקת בכל עת ובכל שעה, והיא התשובה הגמורה שצדיקים גמורים באים על ידה להיות עולים במעלות בעלי תשובה" .

דרגות של צדיקים שעושים תשובה
ישנם יהודים שחוזרים בתשובה כשעשו עוון או כשלא עשו מצווה. עליהם איננו מדברים כעת. ישנם גם יהודים שאם לרגע לא חשבו על הקב"ה הם חוזרים על כך בתשובה. גם עליהם איננו מדברים. אנו מתחילים בדרגה של צדיקים שכשהם חשים שהדבקות שלהם בה' ברגעים מסוימים אינה חזקה מספיק, על כך הם חוזרים בתשובה: " כשמחסרים רגע אחד את השיעור המלא והחי, לפי ערכם, מהדבקות האלוקית העליונה, הם מרגישים את נפשם בעומק צרת החטא, ומתקנים את משברם ע"י תשובה עילאה ע"י תשובה מלאה, אדירה וגדולה ".

חזרה בתשובה כאשר הדבקות חלקית
יש צדיקים גדולים יותר, שגם כשהדבקות שלהם חזקה וגדולה מאד, אבל אם אין בה משתי הבחינות, אם יש בה רק אהבה או רק יראה, הם חשים שבדבר זה יש קלקול ופגם גדול, וחוזרים על כך בתשובה גדולה: " אם הדבקות תהיה ממולאה רק מצד אחד, מיראה לבד או מאהבה לבד, הם מרגישים בזה כבר פגם עצום ופרוק של חבור הסדר האלוקי בעולם, ונפשם עורגת לאחוז במידת התשובה העליונה, לתקן את הקלקול ".

חזרה בתשובה כשהאהבה והיראה אינן מאוזנות
ויש צדיקים עוד יותר עליונים. אלה חוזרים בתשובה לא רק כשהדבקות שלהם אינה מכילה משני המרכיבים, האהבה והיראה, אלא גם אם אין איזון ביניהם, אם היראה גדולה מאד והאהבה פחות ממנה או להיפך, הם מרגישים את הפגם שבדבר, ועל כך חוזרים בתשובה: "הם מרגישים את אי שווי המשקל שבמערכת הדבקות המזוקקה שלהם. וגם אם המזוג של היראה עם האהבה לא יהיה נושא את המשקל השוה הראוי לו, אם חלק אחד יכריע יותר מדי על חברו, הם שבים בתשובה ועולים עד המקום העליון, שמשם משתפכים האוצרות אשר לשִׁפעת הקודש, ומוצאים הם את המשקולת הקדושה העליונה במקומה ".

צדיקים מבחינת תפארת שמתקנים את צליעת יעקב
צדיקים אלה קשורים במהותם למידתו של יעקב אבינו ע"ה, לבחינת התפארת, הכוללת את האהבה והיראה ומאזנת ביניהם: " אלה הנאזרים בגבורה ונעטרים בתפארה, בתפארת אמת ". מידה זו של תפארת היא מידת הרחמים, הממוצעת בין החסד והדין, והיא מידתם של צדיקים אלה: " מלאי החסד והרחמים האלקיים על כל היצור, על כל העולמים וכל אשר בהם, מראש עד סוף". ע"י התשובה שהם עושים, הם מחזירים את האיזון בין האהבה והיראה למקומו, ומתקנים את הפגם של צליעת ירך יעקב: "מתקנים הם את פגם הצליעה של ירך יעקב, והולכים במישרים, 'רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ ה' ' ".

התבוננות בצדיקים עליונים מרוממת
כידוע, הרמח"ל כתב את ספרו מסילת ישרים משום החיסרון הגדול בכך שאין מספיק חסידים גדולים בעולם. מציאותם של חסידים כאלה הייתה מביאה לעולם שאיפות ומחשבות גדולות וישרות. כל עוד מעטים החסידים הדבר מביא לכך ש"יחסר החסידות האמיתי ויהיה יקר מאד למצוא אותו בעולם". לדברי הראי"ה עצם המחשבה וההתבוננות על דרגתם הגדולה והמאירה של החסידים המאוזנים המאזנים האלה ממלאת את המתבונן באור גדול: " מזיו הציור של שאיפת יקרת מעלתם מתמלאה כל נפש חוקרת הוד וחיים, 'וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד' ".

איזו בחינה נפגעה
מהי הבחינה שנפגעה אצל יעקב אבינו ע"ה?
לדעת רבי יהודה, רק גיד הנשה שברגל ימין נאסר באכילה: "תניא רבי יהודה אומר אינו נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת של ימין" (חולין צ ב). להלכה נפסק כדעת חכמים, שהגיד של שתי הרגלים אסור (שו"ע יו"ד סה ה), אבל בטעם הדבר מובא במדרש רבה (וישלח פרשה עח, ע"ש): "ר' יוסי אמר באחת מהן נגע ושתיהן נאסרו", ואם כן, יש מקום להבין בדעת חכמים שאינם חולקים על רבי יהודה באיזו רגל נפגע יעקב אבינו, אלא האם האיסור חל על שתי הרגלים או על אותה רגל שנפגעה.
לפי דברי הראי"ה נראה שרגל ימין היא רגל החסד והאהבה. במצבים בהם נפגע האיזון והאהבה והחסד נחלשו, יש צורך לעלות לשורש העליון ולהגביר את כוח האהבה שיתאים לכוח היראה .

העולם התורני חייב להיות מואר באור תורת חסד
בדומה לכך אנו מוצאים בדברי הרב (אורות התורה י, טו) שבדורות שיש בהם פרצות רוחניות חייבים לאזן את האור התורני ההלכתי, שמביא כיוון של דין ויראה, עם פנימיות התורה, שהיא תורת חסד : "אנו רואים, שכשמביטים על העולם לשפטו מצד ההשפעה של הנגלות שבתורה לבד, בלא השפעתה של תורת חסד הנובעת ממקור ההשכלה האלוקית הצפונה, מתגדלת מאד מדת הדין, שנאת הבריות ויאוש מכל צד, ואין דרך לעמוד במעמד נפשי מתובל בקדושה בדור שפרצות רבות מזדמנות בו, כי אם בהצטרפות של הדייקנות, העולה מהשפעתה של התורה הנגלית, עם חסדה ואור פניה של התורה הצפונה, שאז מתמזגים החסדים והגבורות ביחד ובאים לידי מיתוק". האיזון העליון צריך לבוא לידי ביטוי גם בין חלקי התורה וגם ביחס חכמי התורה למאורעות ולתהליכים שבדורם.
יהי רצון שזכותם של הראי"ה ויתר הצדיקים העליונים ותורתם השלמה תהיה אור לנו ולכל ישראל בדרך העולה אל גילוי אור ה' בעולם.

וישלח

לאורו