ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים הלכה פסוקה

עבודה לאחר שליחת תנאים בדוא"ל בלי חתימה על חוזה

36
מוקדש לרפואת
מרים בת חיה גיטל
לחץ להקדשת שיעור זה
המקרה בקצרה: הנתבעת היא מנהלת חברה שעיקר פעילותה באנגליה, היא מכירה את התובע משנת 2011 ואף עשתה עמו עסקים בעבר. בשנת 2014 הנתבעת שיתפה את התובע בקשיים של החברה. התובע הציע לנתבעת את שירותיו, והיא הסכימה להעסיק אותו. התובע שלח דוא"ל הכולל בתוכו את תנאי העבודה: משכורת חודשית; תוספת למשכורת זו כשהחברה תוכל לעמוד בזה; אחוזים בבעלות על החברה, הנתבעת רשאית לרכוש את המניות הללו בחזרה במחיר נקוב.
הלכה פסוקה (213)
הרה"ג דוב ליאור
-39 - אחריות לווה על פרעון ההלואה לאחר שנתן המחאה
-38 - נזק תוך כדי בדיקת קנייה של אופנוע
-37 - שטר שנכתב שלא כדין ובסופו היה קניין
טען עוד
התובע התחיל לעבוד ולקבל משכורת חודשית. לאחר זמן מה ביקשה הנתבעת שהתובע ימשיך בתפקיד עם פחות אחריות. התובע דרש תשלום תמורת האחוזים שלא קיבל בחברה, והציע שיקבל אותו בפריסה לתשלומים. התשלום הראשון ורק הוא שולם לחשבונו. התובע תובע את יתרת הסכום.
לטענת הנתבעת היא לא הסכימה לתנאי ההעסקה שהוכתבו על ידי התובע; עבודתו לא הועילה לחברה, ואין הצדקה שיקבל סכומים נוספים; החברה כעת לא במצב שיצדיק את תשלום הסכום הנוסף; כיון שהכסף ששולם לתובע הגיע מחברה אחרת שבבעלות בעלה, הרי שאין הצדקה לתביעה אישית שלה. התובע טען שכיון שהנתבעת לא הגיבה לדוא"ל ששלח ובו תנאי ההעסקה – הרי שהיא הסכימה לתנאים שביקש. לטענתו את התוצאות של עבודתו ניתן היה לראות רק לאחר זמן מה. לגבי האחוזים במניות החברה, הוא הסביר לנתבעת את הדברים, ואין הצדקה לטענתה.

פסק הדין: על החברה לשלם לתובע 12,500 ליש"ט.

נימוקים בקצרה:
1. האם האחריות לשלם לתובע מוטלת על הנתבעת או על החברה?
בנדון זה לא נחתם חוזה בין התובע והנתבעת, ואף לא בין התובע והחברה של הנתבעת. הנתבעת טוענת שמצד אחד, ברור שכוונתה לא הייתה לחבות אישית. מצד שני, התובע לא יכול לתבוע את החברה, מכיוון שהחברה מעולם לא חתמה חוזה מולו. בית הדין קבע כי כיון שהנתבעת הציגה את עצמה כמנהלת ומורשית חתימה בחברה, הרי יש להסכמה בין התובע לנתבעת דין של השוכר את הפועל לעשות בשל עצמו שהוא חייב לשלם לו (חו"מ שלו, א), וכפי שפסק בפתחי חושן (ח, הערה עח) לגבי מנהל מוסד ששוכר פועל, שהוא חייב לשלם לו מקופת המוסד. גם אם השכר הועבר עד עכשו דרך חברה אחרת, אין בכך כדי להוכיח שהחברה אינה חייבת בשכרו. משום שאדם זכאי לשלם בכל דרך שיבחר. לגבי תביעת האחוזים התביעה היא כלפי הנתבעת ולא כלפי החברה.

2. הסכם שלא נחתם בין הצדדים
בין הצדדים לא נחתם חוזה, אולם השו"ע (שלג, א) פסק שבדיני פועלים אין צורך בחוזה או מעשה קניין, אלא הגעתם לעבודה לאחר הסכמה בעל פה מחייבת את המעסיק לתנאים שסוכמו. גם לטענת הנתבעת שהיא לא רצתה להעסיק את התובע אלא שיעזור לה במשרד, הרי שיש לדברים אלו דין של אדם שאומר לחבירו לעשות פעולה, שפסק הרמ"א (יד, ה) שחייב לשלם לו את הוצאותיו. טענת הנתבעת שהיא ביקשה ממנו לעבוד ללא תמורה תמוהה.

3. האם תנאי ההעסקה הכתובים בדוא"ל מחייבים?
הנתבעת שילמה לתובע לפי המתווה שהציע. השו"ע (רכא, א) דן במקרה בו קונה ומוכר נשאו ונתנו ולא הסכימו על המחיר, ולאחר מכן שניהם נפגשו ובצעו את העסקה מבלי לדון בשנית במחיר. הוא פוסק שמי שיזם את המפגש השני התרצה למחיר שביקש חבירו. הרמב"ן (ב"מ עז) כתב שדין זה נכון גם לגבי פועלים. לכן גם במקרה זה שהנתבעת ביקשה מהתובע לבוא לעבוד ואף שילמה לו לפי התנאים שהציג, הסכימה למעשה לתנאים שלו והתחייבה לפעול לפיהם.

4. טענת הנתבעת שלא הבינה את פרטי החוזה
הנתבעת טענה שלא הבינה את הנאמר בדוא"ל ששלח התובע. בית הדין התרשם שטענה זו אינה נכונה, משום שלא מדובר בדברים מורכבים למדי וקשים להבנה. אך גם אם מבחינה עובדתית הנתבעת לא הבינה את התנאים הללו, היא עדיין היתה מחוייבת אליהם. משום שחזקה על אדם שחתם על חוזה, שהוא ידע והבין את תוכנו. כך כתבו הריב"ש (תפ) והרמ"א (סא, יג) לגבי אדם שטען שלא הבין את הכתובה עליה חתם. מה עוד שהנתבעת שילמה על פי הדברים שנכתבו, הרי שמעשיה מוכיחים שסברה שיש תוקף להסכם זה, ואם כן חזקה שהיא הבינה את כל פרטיו.

5. תליית התשלום בהצלחת התובע בתפקידו
הנתבעת טענה כי כל עוד לא יוכח שהתובע הצליח בתפקידו אין חובה לשלם לו. בית הדין דחה את טענה זו, משום שתנאי כזה לא הובע בעל פה או בכתב בין הצדדים.

6. חזרה ממחילה על תשלום
התובע הודה שהוא הציע לנתבעת פריסת תשלומים, כך שבסה"כ היא תשלם 9,000 ליש"ט, ולא 10,000 ליש"ט כפי שהופיע בחוזה. כך שלכאורה בעבר מחל לה על חלק מהסכום אותו הוא תובע כעת, האם התובע יכול לחזור בו מהמחילה שמחל על הסכום הזה? הפוסקים דנו בדין מחילה בטעות, והסיקו שמחילה בטעות יכולה להיות מחילה (קצות החושן יז, ג, פד"ר יא עמ' 186-191). אבל במקרה בו שני צדדים חותרים לפשרה ובמסגרתה התובע מוחל על חוב, ולבסוף הפשרה לא יצאה אל הפועל, יש לאמוד דעת התובע שלא הסכים למחול על דעת זה (הרב מאיר אריק מנחת פתים יז, יב) לכן מחילת התובע אינה מחייבת אותו, והוא זכאי לקבל את מלא הסכום.

דיינים: הרב חיים בלוך, הרב שמעון גרבוז, הרב בצלאל דניאל
עוד בנושא הלכה פסוקה
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il