ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
אחרי שביארנו בדברינו לפרשת מקץ תש"ף את הרישא והסיפא של דבריו, נסביר עתה את הדוגמאות שהביא: "וכן "ויהי מקץ ארבעים שנה" (ש"ב ט"ו ז). לפני הכרזת מרד אבשלום, ביקש אבשלום מאביו, דוד המלך, רשות ללכת לחברון. הבקשה והכרזת המרד מתוארכים לסוף ארבעים השנה. כאמור לא פירש הכתוב, לאיזה מאורע הוא מונה. נביא את הפסוקים במלואם: "(ז) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ אֵלֲכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַיקֹוָק בְּחֶבְרוֹן: (ח) כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם לֵאמֹר אִם יָשׁוֹב יְשִׁיבֵנִי יְקֹוָק יְרוּשָׁלִַם וְעָבַדְתִּי אֶת יְקֹוָק".
רש"י (ובעקבותיו ר"י קרא ור"י מטראני) פירש בעקבות דברי הסוגיא במסכת נזיר (דף ה ע"א): "הני ארבעים שנה מאי עבידתייהו? ר' נהוראי אומר משום רבי יהושע: לקץ מ' שנה ששאלו להן מלך".
והרחיב הרד"ק (בעקבות סדר עולם רבה פרק יד והסוגיא במסכת תמורה דף י"ד ע"ב/ט"ו ע"א) "ואמרו אותה שנה ששאלו להם מלך, עשירית שלשמואל היתה, ומלך שמואל עם שאול שנה אחת, ושתים שמלך שאול בעצמו הרי שלש. ושלושים ושבע שלדוד הרי ארבעים. כי בשנת שלשים ושבע שלדוד מרד אבשלום. ואמר זמן זה במרד אבשלום, כי לקץ ארבעים שנה ששאלו להם ישראל מלך, יצא מרד במלכותם ונהרגו מישראל רבים".
הרלב"ג העלה כמה השערות: א. "יתכן שאלו אַרְבָּעִים שָׁנָה התחילו מעת צמיחת המלכות בישראל, רוצה לומר: מעת המשח שאול.". ב. "או התחילו מעת שלמות אַרְבָּעִים שָׁנָה מעת דוד". ג. "ואולי הוגד על דרך נבואה שאַרְבָּעִים שָׁנָה יעמוד מלכות דוד, ולזה חשב אבשלום שאז יהיה העת שתסור המלוכה מדוד, ודמה מפני זה שכבר תשלם מחשבתו בהריגת אביו לסבב שתהיה הממלכה לו".
האברבנאל התקיף בחריפות את הדעה הראשונה (ולא קיבל גם את הדעה השניה), לדעתו עברו כבר למעלה מחמישים שנה מאז שביקשו מלך. לכן טען: "אבל הארבעים שנה האלה הם למלכות דוד שהיו בקירוב מארבעים שנה שנמלך והוא היה בן שלשים שנה במלכו, הרי לך שהיה אז קרוב לשבעים שנה והיה זקן וחלש מאד. גם הארבעים שנה אמר על שנות אבשלום שנולד בחברון בתחלת מלכות אביו והיה אם כן אז קרוב לארבעים שנה, והם השנים הראויים להבין אמרי בינה, לצאת ולבוא במלחמה. ולפי שלא היו ארבעים שנה בדיוק אמר ויהי מקץ ארבעים שנה, ר"ל בעשר הרביעי".
גם ההצעה השלישית של הרלב"ג קשה, שהרי אין לה מקור, לא בכתוב ולא בדברי חז"ל. אין גם בסיס הגיוני להיגד נבואי שכזה.
גם לפי ר"י מטראני מדובר בשנת הארבעים למלכות דוד: "שבסוף ימיו היה המעשה הזה".
לכל השיטות הללו, כל המתואר בפרקים ט"ו-כ' (מרד אבשלום ומרד שבע בן בכרי) בספר שמואל ב, וכן המתואר בפרק א' של ספר מלכים א ובפרק ב' פסוקים א-י (המאבק עם אדניה בן חגית ותומכיו והמלכת שלמה הראשונה), וכן המתואר בדברי הימים א פרקים כ"ח-כ"ט (הכנסים ההמוניים בהם הומלך שלמה שוב ושוב), אירעו תוך פחות משלש שנים וזה קשה. מה עוד שכבר הערנו לעיל כי קשה מאוד לקבל כפשט, כי כל מלכותו של שאול נכללת בתקופה של שנתיים עד שלש.
לכן, אחרי בקשת המחילה, נציע כי אזכור ארבעים השנים, משמעותו כי הסתיימה תקופה, שהרי בהרבה מאוד מקומות בתנ"ך, ארבעים שנה מסמלים תקופה. כמו "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת" (שמות פרק ט"ז לה), "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה" (שופטים פרק ג' יא, פרק ה' לא, פרק ח' כח, פרק י"ג א, שמואל א פרק ד' יח, מלכים א פרק י"א מב), "אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר" (תהלים פרק צ"ה י).
המסר הוא, שמרד אבשלום היה עלול להיות סימן רוחני מובהק לסיום תקופת המלוכה בישראל וכישלונה (החשש הכללי מן המלוכה בא לידי ביטוי בנבואה המופיעה בפרק ח' של ספר שמואל א). רק חזרתו בתשובה של דוד, והתנהגותו הנעלה בזמן המרד, אפשרה את המשך השושלת של בית דוד ומלכות ישראל.
(הרחבה נוספת בנושא ניתן יהיה לקרא בקרוב בסדרת הספרים 'צפנת שמואל – מלכות דוד').
דווקא בימים אלה, חובה לפעול ולהתפלל, כי נזכה שוב למנהיגים ראויים,
ולא נחזור לעולם לימים האפלים של מלחמת האחים, שהתרחשה בזמן מרד אבשלום.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
