ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר הנהגת ה' את העולם

גשמי ברכה - מחוק הטוב להיטיב

לחץ להקדשת שיעור זה
בימים האלה אנחנו מודים לה' על גשמי ברכה וחווים את השפע והטוב שה' יתברך משפיע עלינו מלמעלה. בהסבר סיבת בריאת העולם, ידועים דברי הרמח"ל, שמכיון שה' הוא טוב, וש"מחוק הטוב להטיב" (דעת תבונות יח), לכן הוא בא עולם להיטיב לברואיו. אך אם כן, שהקב"ה ברא את העולם רק כדי להטיב לנו, אז מדוע יש סבל וייסורים?
אולי זאת מכפלת כח ומכפלת עוצמה, לשאלה שכל השאלות בסופו של דבר נובעות ממנה: זה שאם המציאות היא שלא רק שה' רוצה להטיב לי, אלא שכל מה שנברא וכל מה שיש זה רק לגרום לנו שעשועים עליונים - אז בתור נברא, שיודע בצורה מוגבלת מה השעשועים שהוא היה חפץ בהם, יכולות להיות לי כל מיני תמיהות ועצות לקב"ה איך אפשר לעשות לי ולשכמותי את הדברים בצורה טובה יותר ממה שיש בעולם.
ובאמת, זה לא נראה שהעולם הזה בנוי לסיפוק תענוגות, אז אולי ההטבה הזאת היא לא בעולם הזה, אלא בעולם הבא. אלא שגם שם לא כל אחד זוכה להיות בצד ש"מחיל אל חיל" (ראה ברכות סד ע"א).

שאלת בריאת העולם
דיברנו על זה כבר, שלעניות דעתי – העולם לא נברא בשביל רק להטיב לנבראים. זה נושא שצריך לפתוח מקורות בשביל להוכיח, או לפחות לבסס ולטעון (וכן יש להעמיק הרבה בדברי הרמח"ל עצמו, שאמר כאן את דבריו בקצרה ובמקום אחר מרחיב באופן שיש לדברים הבנה אחרת). כאן רק אסביר מה עניות דעתי בסוגיה, ומה הסכנות אם לוקחים את זה אחרת.
ברור שה' טוב ומטיב. זו לא השאלה. אין מה להסתפק בכך. ברור שה' אוהב אותנו. זה פשיטא לגמרי: ה' מתגעגע אלינו, כוסף למעשה ידיו, מתפאר בבריותיו, שמח בהם. לא זה "נושא החקירה".
"נושא החקירה" גם איננו בשאלה: מהי הסיבה האמיתית לבריאת עולם. כי את הסיבה לכך שהקב"ה ברא את כל עולם הגבול ובכלל זה את עולם ההגיון, אי אפשר להבין בצורה גבולית והגיונית. תכלית מה שאנחנו יכולים לדעת, הוא שאחרי כל ההסברים יצאנו "מרווחים על הקב"ה" שהוא באמת מאוד צריך אותנו ואוהב אותנו וכו'.
הדיון שלנו בסיבת בריאת העולם, הוא מצד חיפוש הסיבה השכלית העליונה ביותר, עם כל מגבלות השכל. כלומר, כשאני שם על עיני את ה"משקפיים של השכל", מה אני רואה? מהי הסיבה השכלית שהקב"ה רוצה שנחשוב עליה, ונכוונן אליה את עבודתנו. כשאני קם בבוקר: מה הגדרת המשימה שבשבילה כל העולם עומד?
גם אחרי שנגדיר את "המשימה" הלב יכול להרגיש, שמי שהמציא משימה כזו, נראה שהוא מאד אוהב אותנו. זה שה' אוהב אותנו, משתוקק מתגעגע – זה מציאות. זה מקסים. אבל עדיין, כשאני קם בבוקר אני ניצב מול השאלה: למה ה' עשה את העולם? מה המשימה שעומדת לנגד עיני?

"המשימה האלוקית"
סיבת בריאת העולם העליונה שאותה יכול לתפוס השכל האנושי, ושהוא המגדיר לנו את המשימה ב"פשט", היא: לגלות את ה' בעולם, בכל מיני גילוי של גדולה ומעלה וכבוד. זאת המשימה. זאת מטרת הבריאה. "כל פעל ה' למענהו" (משלי טז, ג) – בשביל שיתגלה שמו. חלק מגילויו הנפלא של הקב"ה, הוא גם גילוי טובו וחסדו.

ה' ברא עולם כדי לגלות את כבודו
אומר שלמה בחכמתו: "כובד האבן ונטל החול וכעס אוויל כבר משניהם" (משלי כז, ג).
חז"ל דורשים בשמות רבה (יג, א): 'ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה' (שמות י, יא), הדא הוא דכתיב: 'כובד אבן ונטל החול וכעס אוויל כבד משניהם'... 'כובד אבן', אמר הקב"ה: כיבדתי את ישראל בעולם שנקראו 'אבן', כמה דתימא: 'משם רועה אבן ישראל' (בראשית מט, כד), 'ונטל החול' – אלו ישראל שנמשלו לחול, שנאמר: 'והיה מספר בני ישראל כחול הים' (הושע ב, א), שנטלתי אותם בעולם ואמרתי: 'כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו' (זכריה ב, יב). רבי יהושע אומר: תיקון סופרים הוא, 'עיני' כתיב. ועמדו והכעיסו לפני וביקשתי לכלותן ולהשליכן מעל פני, ואמרתי: בשביל פרעה הרשע, שלא יאמר לא היה יכול להצילן ועמד עליהן והרגן, הווי: 'וכעס אוויל כבד משניהם', הווי 'כי אני הכבדתי את לבו'".
כמה עמוק המדרש הזה! הקב"ה מספר על אהבתו לישראל ועל כמה שגידלם, וכמה שהם יקרים בעיניו. אעפ"כ, כשעמדו והכעיסו לפני הקב"ה, טעם האהבה וההטבה, לא יכל לעמוד בפני עוונותיהם. אבל אעפ"כ הקב"ה גאלם, מטעם פנימי יותר: שלא יתחלל שמו של הקב"ה! שיתגלה כוחו וגבורתו של הקב"ה בעולם!
הדבר הכי חזק במציאות – הכל למען שמו. כל פעל ה' למענהו. בהיבט השכלי ה' ברא את העולם שיתגלה בכל מעלותיו של גדולה, מעלה וכבוד. זהו הכח והיעוד שמגלגל את העולם קדימה!
כמובן שחלק מהגילוי הזה, של מעלתו הגדולה, היא שהוא חכם שחכמתו מנצחת במציאות, גיבור ויודע מתי להיות גיבור, אוהב אותנו, חסיד, נורא, צדיק ומשפיע וכל מיני גדולה ומעלה וכבוד שאפשר היה לצייר על האדם הכי טוב שיכולנו לדמיין... יותר מזה כפול אינסוף – ככה הקב"ה בגילויו.

הבורא ולא הברואים הוא נושא העולם
לפי טעם זה לבריאת העולם, הנושא בבריאת העולם זה לא אנחנו אלא הקב"ה. כאמור אין זה אומר שבעומק הלב מרגיש שמי שהמציא טעם זה, ותלה את שלמותו בכך שאני אגלה אותו בעולם – בהכרח מאמין בי מאד ואוהב אותי. אבל זה הסבר ותוחושה פנימית ונשמתית. זה לא טעם ב"פשט" שכלי.
כשהנושא מתהפך והאדם חושב ש"בשבילי נברא העולם" (סנהדרין ד, ה) בפשט (לא שבשבילי נברא העולם ב"גניזו"), אני מלך העולם, הכל סובב סביבי, הכל אמור לשרת אותי כפשוטו. אני אמור להתענג. או אז יש בעיה.
נכון שהכל זורם להיטיבך באחריתך, אבל המטרה הגדולה היא לא אנחנו אלא הקב"ה.

הסכנה במחשבה שהעולם נברא רק להיטיב
כשאדם חושב שהכל נמצא כאן כדי להטיב לו בכל עת, חוץ מהתסכול המתמיד שזה יוצר, האדם מתחיל להיות סוג של חור שחור, שעסוק בלמשוך אליו עוד ועוד הנאות, עד שהוא הולך ושוקע בדיכאון.
אם כל המטרה היא תענוגותיו של האדם – אז אין תכלית לחיים. התענוג הוא כח לא מספיק חזק, כדי שהחיים יעמדו. כשיש מלך גדול רם ונישא, יעוד גדול, יש כח חיים כל כך חזק שהוא יותר חזק מכח התענוג (שהוא יחסית כח יותר חיצוני בנפש). ישנה תחושה של: "יש פה אמת גדולה, שחייבת להתגלות! איך אפשר שהשקר ישלוט??". כשזה חוזר לתענוג זה משהו שיכול להנמיך את האדם ולרסק אותו בתוך עצמו. מהרבה בחינות זה עלול לגרום לאדם למחול לעצמו על כל מיני עבירות.
אם הוא מרגיש שזה "חשבון הבנק" שבסופו של דבר הוא שלו עצמו, הרי כל מה שהקב"ה דורש ממנו זה רק בשבילו, אז הוא "לווה ופורע", בעוונות ומצוות, והוא מוחל לעצמו שהרי הכל קורה בתוך "חשבון הבנק שלו". אם העולם זה בשביל לשמח את עצמו ושאור העולם יזרח עליו, אז אדם יכול להיות מצב ש"לא בא לו".

צריך לשנות מבט
מדובר בהבדלים דקים: האם ה' רוצה להתגלות וחלק מהגילוי הוא ההטבה? או שה' רוצה להטיב והאופן של ההטבה הוא שיגלו אותו? השינוי הקטן הזה הוא שינוי גדול בכל הגוון של העבודה.
בסוף, כשהעניינים יושבים נכון, אז החיים הולכים לבטח ובנחת. אז לפחות כעצה טובה מי שרואה שהוא מסתבך בחיפוש תכלית החיים, אז אולי יבדוק אם הנקודות הללו יושבות אצלו כראוי, ואז תתיישב דעתו.
בנוסף, אנחנו רואים את העולם במעגלים מאוד קטנים, קצרים ומאוד שטחיים. מבחינתנו החיים העכשוייים שלנו בעוה"ז, הם חזות הכל. אנחנו למעשה כמו נמלה בפינה הקטנה שבקטנות. אם היינו רואים את כל הסרט – המבט שלנו היה משתנה לחלוטין.

שאלת היסורים מתוך המבט הנכון
בהמשך המכתב שכתבו לי, ישנה שאלה: קשה על עצם זה שה' ברא עולם עם סבל ורע? ה' היה יכול להשרות את שכינתו בתחתונים בלי שיהיה שום סבל?
כל תשובה שתיתן לי למה ה' עשה ככה וכך – נשארת בקושיה: למה ה' עשה שה' המציאות תהיה כך? ה' היה יכול להשרות את שכינתו בתחתונים בלי שיהיה שום סבל.
יתרה מכך על כל תשובה שתיתן לי למה ה' עשה ככה וככה – יש לי קושיה: למה ה' המציא שאצטרך את התשובה הזו לשאלה?
בזמנים שהקימו את מפלגת אגודה, כשהיתה הרבה העברה על דת, היתה השתדלות גדולה לעזור לעולים ולהתגנב בחשאי אל כל המעברות ללמד תורה את העולים. איש אחד ממפלגת שמאל פנה לאגודה ואמר: בואו תצטרפו למפלגה שלנו, לכתחילה ניתן לכם הסכמה והכרה רשמית. לא תצטרכו להתגנב להיכנס למעברות בדרכים לא דרכים. לא צריך מפלגה נפרדת.
הלכו ושאלו את החזון איש, והוא אמר בשום אופן לא. כששאלו למה הוא ענה: "אני לא יודע למה, אבל הוא בטוח יודע למה". להבדיל: הקב"ה, אתה יודע למה. היחיד שיודע לתת תשובות לקושיות זה הקב"ה. הוא יכל להחליט שלא תהיה בעיה בנהמא דכיסופא ולא נצטרך עמל וכו' וכו'. יש רמות של תשובות, אפשר לומר לעולם העולם לא רע, העין שלך רעה.

נהמא דכיסופא
אכן, מעט יסורים בעוה"ז מביאים למשהו טוב מאד, מגדל, מזכך. אבל נשארת השאלה: למה זה קורה בהדרגתיות ולא בבת אחת? למה אני עדיין חווה את זה כרע? עד שאחת התשובות הגבוהות זה: נהמא דכיסופא.
יש שמחה פנימית של היטהרות, של בקניין של משהו. בעצם יש טובה גדולה לאדם, שאדם מקבל דוקא במשהו שהוא עמל עליו, טובה שאי אפשר להביא לו אותה בקניין חיצוני. ישנו רצון פנימי באדם לא להיות תלותי, אסיר טובה, "מחוק" מרוב טובה. ולכן רק האדם בעצמו ובעמלו, יכול לקנות את זה. שאדם יקנה את הדבר בעמלו, זה דבר שאי אפשר "לתת לו" במתנה.
לפני שקמים ומעלים שאלות על התשובה של "נהמא דכיסופא", צריך להבין היטב את התירוץ הזה. צריך לחוות אותו. צריך להבין מה זה האפסות והחוסר קיומיות ב"לחם חסד".
"תכלית חכמה היא תשובה ומעשים טובים", ועל כן הקב"ה מגלה לאדם את טעמי התורה וסודות הבריאה, לפי צרכי העבודה. ה' מגלה לנו עוד שניים-שלוש צעדים קדימה, של טעמים שהם עוד קצת מעל לרמת העבודה שלנו. אבל זהו. כשהאדם יממש את העבודה עם הטעמים שכבר השיג, אז יפתחו לו טעמים חדשים.
אדם לא יכול להפנים את עניין "נהמא דכיסופא" עד שהוא לא לגמרי שמה, במדרגה הזו. עד אז הוא לא יכול להבין את הציור הזה. לכן, בינתיים, אם הוא מקשה – הקושיות שלו לא תמיד רלוונטיות. הם מין שאלות כלליות וקצרות רוח, שמגששות באפילה. כמו ילד שישאל על עבודת המידות של אדם מבוגר, צדיק, שגם מנהל מערכות. הילד ינסה להבין איך אותו אדם מסתדר בלי משחק כדורגל אחר הצהריים, ויתן לעצמו כל מיני תשובות, שלא יושבות על המצע הנפשי וההנהגתי הנכון.
על כן, בדרכי ה', הדרך היא לעבוד בטעמים הידועים לנו, להעמיק בהם ולהפנים אותם. אפשר שיהיו ידיעות כלליות על מדרגות רחוקות, אבל לא נכון להעמיק בהם בחוזקה ולהשליך אותם בצורה ישירה על עבודתנו העכשוית. כשעובדים כך אז עוד כמה טעמים נפתחים, ואדם הולך במסע שבו הוא מתעלה והולך ומבין את הנהגת ה' בצורה מאירה אמיתית ועמוקה!
עוד בנושא הנהגת ה' את העולם

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il