ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- גיטין
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חיה מוריה בת אסתר
המשנה בגיטין אומרת:
"הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת".
שואלת הגמרא איך יתכן שיש לאשה חצר, והלא מה שקנתה אשה קנה בעלה? ומתרצת:
"אמר ר' אלעזר בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסייך... אמרי דבי ר' ינאי בכותב לה ועודה ארוסה וכדרב כהנא דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא ירשנה וכדרבא דאמר רבא האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעים לו".
העולה מדברי הגמרא, שהבעל יכול להסתלק לפני הנשואין מלזכות בנכסי אשתו לכשישאנה.
מחלוקת תוספות והר"ן אם אפשר להסתלק מדבר שלא בא לעולם בזכות מהתורה
התוספות מסביר שהגמרא חידשה, שאף שאין אדם יכול להסתלק מדבר שלא בא לעולם שעומד לזכות בו מהתורה כגון, ירושת אביו, יכול אדם להסתלק מלזכות בדבר שלא בא לעולם שזיכו לו מדרבנן, והם נכסי אשתו לכשישאנה. ומוסיף התוספות ואף שלא נחלקו ר' מאיר ור' יהודה במתנה על מה שכתוב בתורה אלא בדאורייתא, ובדרבנן כולי עלמא מודו שיכול להתנות, בכל זאת יש כאן חדוש, משום שכאן מדובר בדבר שלא בא לעולם, והיינו חושבים שאי אפשר להסתלק ממנו, קא משמע לן שכיון שהזכות היא מדרבנן יכול להסתלק מראש.
הר"ן בכתובות חולק על דברי התוספות, ואומר שאדם יכול להסתלק מדבר שלא בא לעולם גם בירושת אשתו שהיא מהתורה, ורק מירושת אביו אינו יכול להסתלק, שכן מפני שראוי ליורשו בכל שעה הרי זה כאילו כבר בא לידו, ואין זה נחשב סלוק. הר"ן מסביר שהגמרא נקטה שיכול להסתלק בזכות דרבנן, אף שניתן להסתלק גם מזכות מהתורה, כי היה אפשר לחשוב שחכמים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה - על כן אמרה הגמרא שגם בזכות דרבנן אפשר להסתלק ולומר אי אפשר בתקנת חכמים.
נמצא שנחלקו התוספות והר"ן אם יכול אדם להסתלק מירושת אשתו דאורייתא, או אינו יכול להסתלק.
ראיות מוהראנ"ח ודחיית המשנה למלך
המשנה למלך מביא את המוהראנ"ח, המוכיח שאפשר להסתלק גם בזכות דאורייתא הבאה ממקום אחר כגון ירושת אשתו, שכן רשב"ג במשנה בכתובות אומר, שאין אדם יכול להסתלק מירושת אשתו מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה, ולמה אמר טעם זה של מתנה על מה שכתוב בתורה, היה יכול לומר מפני שאי אפשר להסתלק מדבר שלא בא לעולם, שהוא טעם עדיף משום שהוא לכ"ע - גם לר' יהודה שאומר שאפשר להתנות על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון, ועל כרחך מוכח שאפשר להסתלק בדבר דאורייתא שלא בא לעולם. ומביא ראיה נוספת מהמשך הגמרא "אמר רב הלכה כרשב"ג ולא מטעמו" ומחפשת שם הגמרא מאיזה טעם התכוון רב הלכה כרשב"ג, ולא אמרה מפני שהוא דבר שלא בא לעולם ואי אפשר להסתלק מדבר שלא בא לעולם, ועל כרחך שאפשר להסתלק. ועיין שם בדבריו.
ואולם המשנה למלך דוחה את ראיות מוהראנ"ח, ואומר:
"ורשב"ג דקאמר דיורשה מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה ולא קאמר משום דסילוק לא מהני מבמה שזוכה מן התורה, אפשר לומר דרשב"ג רבותא אשמועינן שאע"פ שהוא תנאי גמור דומיא דהרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה אפילו הכי לא מהני, מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה. אבל אם לא היה אלא סילוק בעלמא פשיטא דלא מהני, אפילו אי אמרינן דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים. ובגמרא נמי לא רצו לומר דמאי דקאמר רב הלכה כרשב"ג ולא מטעמו הוי משום דסילוק לא מהני במה שזוכה מן התורה, דכיון דרשב"ג מיירי בתנאי גמור כי קאמר רב הלכה כרשב"ג הוי אף בתנאי גמור ולזה טעמא דסילוק לא מהני בדבר שזוכה מהתורה, דכיון דהוי תנאי גמור הרי זה דומה לאומר הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה".
שיטת הקצות שלהלכה אפשר להסתלק מזכות מהתורה
קצות החושן מחדש שגם תוספות הנ"ל מודה שלהלכה אפשר להסתלק מירושת אשה אף שהיא מהתורה. ניתן להבין שתי אפשרויות מהו החיסרון לשיטת תוספות שאי אפשר להסתלק מירושת אשתו: מתנה על מה שכתוב בתורה, ודבר שלא בא לעולם. הקצות מוכיח שהחיסרון הוא מתנה על מה שכתוב בתורה, מהמשנה בבבא בתרא : "האומר איש פלוני בני לא ירש עם אחיו לא אמר כלום", והגמרא אומרת שלכאורה המשנה שלא כר' יהודה שאמר שאפשר להתנות על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון, ומשמע שגם כשאומר בלשון של סילוק, החסרון מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה ולא מפני שהוי דבר שלא בא לעולם. ואם כן, כיון שהלכה כר' יהודה שבדבר שבממון תנאו קיים, נמצא שכל הסוגיא בגיטין שמשמע ממנה לדעת התוספות שרק בדרבנן אפשר להסתלק ולא בדאורייתא - זה רק לר' מאיר שאמר שאי אפשר להתנות על מה שכתוב בתורה אפילו בדבר שבממון, ולכן גם אי אפשר להסתלק מפני שזה מתנה על מה שכתוב בתורה. אבל ההלכה היא כר' יהודה שאפשר להתנות בדבר שבממון, ולכן אפשר להסתלק.
מחלוקת הרשב"א והרמב"ן בדין מתנה על מה שכתוב בתורה
ואולם, הקצות מביא מחלוקת ראשונים בביאור מתנה על מה שכתוב בתורה. הרשב"א מבאר את דעת רבי יהודה שמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים, שמסתמא כוונת המתנה למחול על הממון שהתורה זיכתה לו, וממילא אין זה נגד התורה - אין כוונת התנאי לעקור את עצם החיוב שלא יחול מעיקרו, אלא למחול אחר שהחיוב חל. לדעת רבי מאיר, כוונת המתנה לעקור את עצם החיוב מעיקרו, וזה נגד התורה ולכן תנאו בטל.
הרמב"ן חולק על הרשב"א, ואומר שלרבי יהודה יכול אדם לעקור גם את עצם החיוב מעיקרו בדבר שבממון, שלא אמרה תורה שיתחייב לו אלא ברצונו של זה.
סברת הקצות לעיל מתיישבת רק עם שיטת הרמב"ן, שהרי מדובר כאן בסילוק מדבר שלא בא לעולם, ועליו אי אפשר למחול - שהרי עדיין לא נוצר חיוב, ואם כן משמעות הסילוק היא שלא יחול החיוב מעיקרו. דבר זה אפשרי, כאמור, רק לפי הרמב"ן, אך לפי הרשב"א כל טעמו של ר' יהודה הוא שמסתמא כוונת האדם למחול, וממילא כשאין אפשרות למחול - לא מהני.
[קושיא על הקצות ודחיית ראייתו]
אולם, מדברי תוספות הנ"ל בגיטין משמע שלא כהקצות, ומשמעות דברי התוספות שהחסרון בסילוק הוא מפני שאינו דבר שבא לעולם.
התוספות מחלק בין מתנה על מה שכתוב בתורה לבין מסתלק מדבר שלא בא לעולם, ואומר אף שכל מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה במתנה על מה שכתוב בתורה היא בדאורייתא אבל בדרבנן מודו שיכול להתנות, ואם כן מה חדשה הגמרא שאפשר להסתלק? ומתרץ, שחדשה שאפשר להסתלק מדבר שלא בא לעולם, וזאת אי אפשר היה ללמוד מהאומר הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה. מדוע? מבאר תוספות, שהמקדש עושה מעשה קדושין עכשיו ובשעת הקדושין עושה התנאי, ואף אם נאמר שהתנאי הוא על דבר שעדיין לא בא לעולם - התנאי יכול להיות על דבר בעתיד, כי העיקר הוא שמעשה הקדושין הם בדבר שבעולם, והתנאי יכול להיות על דבר שלא בא לעולם. אך אדם המסתלק מהנכסים הרי הוא מסתלק לפני הנשואין, וזה אינו תנאי שהתנה בשעת מעשה הנשואין, אלא בעודה ארוסה אומר שמסתלק מזכויות שיהיו לו בנכסיה לאחר הנישואין - נמצא שההסתלקות היא מדבר שלא בא לעולם, וזה אי אפשר בדבר דאורייתא לפי התוספות.
אילו התוספות היה אומר כהקצות, שהחיסרון בסילוק בזכות דאורייתא הוא מתנה על מה שכתוב בתורה, יוצא אם כן, שאפשר ללמוד ממחלוקת ר' מאיר ור' יהודה שהסתלקות בזכות מדרבנן אפשרית, שהרי שניהם מודים שבדרבנן אפשר להתנות, והוא הדין להסתלק לפי הקצות. אך התוספות אינו אומר כך, אלא שסוגיין מחדשת שאפשר אפילו להסתלק בדרבנן ואינו נלמד מדברי ר' מאיר ור' יהודה.
הקצות מוכיח מהתוספות כדבריו, מכך שהתוספות אומר בסוף דבריו "אע"ג דרב אית ליה בהכותב שאפילו בדאורייתא יכול להתנות, סוגיא דידן שלא כרב", ומכאן, כותב הקצות, משמע שלמאן דאמר שאפשר להתנות על מה שכתוב בתורה אפשר גם להסתלק.
לפי עניות דעתי אין זה מוכח. אמנם, מי שאומר שאי אפשר להתנות על דבר שכתוב בתורה יאמר שאי אפשר להסתלק מדבר שכתוב בתורה. אך מי שאומר שאפשר להתנות על דבר שכתוב בתורה, עדיין יכול לומר שלהסתלק מדבר שלא בא לעולם אי אפשר. ומה שמשמע מרב שלא כסוגיין - כי רב מדבר על הסתלקות, וסובר שאפשר להתנות על ירושה שלא באה לעולם, ועל זה אומר תוספות שרב לא כסוגיין. ומה שפירש הקצות בלשון תוספות שאמר שלרב אפילו בדאורייתא "יכול להתנות" שהמלה להתנות מכוונת למתנה על מה שכתוב בתורה - לעניות דעתי הכוונה של תוספות במילים "יכול להתנות" יכול להסתלק, וכך גם לשונו של תוספות בתחילת דבריו כשאמר "אפשר להתנות", וכך גם לשון הגמרא "נחלה הבאה לו לאדם אחר אדם מתנה עליה שלא ירשנה".
ביאור שיטת תוספות לחלק בין זכות דאורייתא לדרבנן, וטעם שיטת הר"ן שחולק
ועתה עלינו להסביר את תוספות: מדוע בדאורייתא אינו יכול להסתלק מדבר שלא בא לעולם ובדרבנן יכול להסתלק, הרי נכסי אשתו, אף שזוכה בהם רק מדרבנן, עדיין אינם שלו ואיך יכול להסתלק מהם?
נראה להסביר, שבדין דרבנן הם אמרו שכל תקנתם היא רק לרצונו ולטובתו, והאומר אי אפשר בתקנתם שתקנו לטובתו כבר עכשיו אין לגביו כלל תקנה, ואין כאן גדר של דבר שלא בא לעולם. לעומת זאת, בדין דאורייתא אי אפשר לעקור את עצם הדין כדברי הרשב"א, אלא רק להסתלק ולמחול וזה לא בא לעולם. אכן, הר"ן שסובר שאפשר להסתלק גם מדאורייתא, יסבור כדברי הרמב"ן שהביא הקצות, שהתורה מאפשרת לאדם לוותר על הזכות העתידית כבר עכשיו, שלא אמרה תורה שיתחייב לו אלא ברצונו של זה.
נמצא לפי זה, שהתוספות והר"ן נחלקו במחלוקת הרשב"א והרמב"ן.
ביאור נוסף על פי חקירה בדין אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
הסברנו, שהמחלוקת בין תוספות לבין הר"ן היא בשאלה האם ההסתלקות מזכות שמקנה לו התורה בעתיד נחשבת הסתלקות מדבר שלא בא לעולם, או שהיא חלה מיד והיא באה לעולם. אולם, אפשר להסביר שהתוספות והר"ן מסכימים לדעת הרשב"א שהסתלקות מזכויות שמקנה לו התורה בעתיד היא הסתלקות מדבר שלא בא לעולם, ופליגי בעצם הטעם שאי אפשר לקנות דבר שלא בא לעולם. נחלקו הדעות האם הקנין לא חל מפני שלא סמכה דעתו להקנות בדבר שאינו בעולם עתה, או הטעם הוא מפני שאי אפשר לעשות מעשה קנין על דבר שלא נמצא בשעת הקנין. האם החיסרון הוא בגמירות הדעת או במעשה הקניין? לפי הטעם הראשון, אין לחלק בין קנין לבין הסתלקות, שכן בשניהם לא סמכה דעתו. ולפי הטעם השני, הרי בהסתלקות אין צורך במעשה קנין ולכן הסתלקות חלה על דבר שלא בא לעולם. התוספות סובר שאי אפשר להסתלק, כי לא סמכא דעתו. הר"ן סובר שאפשר להסתלק, כי אין צורך במעשה קנין.

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.

עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.












