ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בשלח
והחתם סופר (סוכה לו) כתב לנהוג כך, "שהעבודה בקרקע גופה מצווה משום ישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציוותה התורה "ואספת דגנך"... וכאילו תאמר - לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, כך גם כן לא יאמר – לא אאסוף דגני מפני עסק התורה".
באותה תקופה, היה לי חבר נוסף, מבקש ה', ששילב לימוד תורה עם התוועדויות והתבוננות פנימית. כשסיפרתי לו, שאני נוסע להשתתף בנטיעה, תמה ושאל – מה עושים שם? יש שם התוועדות?
דו – שיח פשוט זה נוגע בנקודה יסודית מאד בעבודת ה' של ארץ ישראל. (ולמעשה, נוגע בקושי שיש לאנשים רבים במצוות מעשיות רבות).
כולנו מבינים שהמצוות אמורות להביא אותנו להתעלות רוחנית. ישנם מצוות 'רוחניות', שאפשר לראות בקלות שהם מביאות את האדם להתעלות ודבקות בה'. לעומתם, ישנם מצוות הנראות 'חומריות', וקשה לראות את ההתעלות הרוחנית המלוות אותם.
במבט ראשוני ושטחי, ארץ ישראל היא מצווה שקשה להבחין בהתעלות הרוחנית שבה. לכאורה, אדמה רגילה שאנשים חיים עליה חיים שגרתיים. קל לראות בקברי צדיקים או בבתי כנסת, מקומות קדושים, שהרי באים אליהם כדי להתפלל ולעסוק באופן ישיר בחיים רוחניים. קשה הרבה יותר לראות בכברת אדמה רגילה בארץ, מקום קדוש.
אולם האמת היא, שרבו מספור המקורות מגדולי ישראל שבכל הדורות שדברו על קדושת הארץ. וכנגד הטועים לחשוב, שמדובר בארץ ישראל 'רוחנית', אמר רבי נחמן מברסלב: "כוונתי כפשוטו, ארץ ישראל הזאת עם אלו הבתים ואלו החצרות... שצריך כל איש ישראל לבוא לארץ ישראל הגשמית הזאת".
וזו בדיוק עניינה של ארץ ישראל, שקדושתה פועלת עלינו ומרוממת אותנו גם כשאיננו חשים בכך בצורה גלויה, וכפי שאמר רבי נחמן (לקוטי מוהר"ן, תורה קכט) "אמרו רבותינו, כל היושב בארץ ישראל שרוי בלא עוון... כי היא ארץ אוכלת יושביה, שהיושב שם נאכל אצלה, ונתהפך למהותה בקודש".
(ובאמת עניין זה נוגע לכל המצוות המעשיות, וכבר האריכו רבים לבאר שעניין זה נגע בשורש המחלוקת בין תלמידי הבעש"ט והגר"א, אם העיקר הוא הדבקות הגלויה בה' או עצם קיום המצוות המעשיות, וכבר האריך בכך נפש החיים שער ד'. אך כאמור עניין זה בולט במיוחד בארץ ישראל).
עניין זה נוגע גם למעלת אכילת פרות ארץ ישראל, שבמבט חיצוני הם נראים כפירות רגילים, אך גדולי הדורות ביארו את מעלתם וקדושתם, ושמעלתם היא המשך מעלת המן, כדברי שער החצר (קסט): "בזמן שהייתה ארץ ישראל בקדושתה ומזבח בנוי על תילו, קדושת פירות ארץ ישראל וטעמם היה גדול (אפילו) מקדושת המן וטעמו... וכבר ידוע גודל הזדככות אכילת המן, שהוכרחו לאכול המן שיזדכך גופם לקבלת התורה הקדושה, ועוד כמה מעלות נפלאות כידוע. ומעתה נוכל להבין גודל קדושתנו באכלנו פירות של ארץ ישראל".
וכידוע, מאכלו של אדם משפיע עליו מבחינה רוחנית גם בלי שהתכוון לכך, שהרי מאכל אסור מטמטם לבו של אדם, כי המאכל הופך ממש לחלק מגופו של אדם. ומרובה מידה טובה ממידת פורענות, לפיכך מאכל קדוש מקדש גופו של אדם גם בלי שמבין את כל הרעיונות העמוקים הגנוזים במאכל.
ומסופר, שצדיק אחד פגש פעם את רבי דוד מללוב (שיום ההילולא שלו ב – ז' שבט) בשעת חזרתו מהחוזה מלובלין. סיפר רבי דוד מללוב, שהחוזה אמר תורה בפרשיית המן (שבפרשת בשלח): "ויאמרו איש אל אחיו מן הוא... לא ידעו מה הוא". וביאר החוזה, שכל אחד ואחד אמר על חבירו 'מה הוא', כי המן היה מאכל רוחני, לחם מן השמיים, ועל ידי אכילתו התעלו כל יום ויום מבחינה רוחנית, עד שלמחרת לא הכיר איש את חבירו, ושאל – מי הוא זה, כי לא הכירו משום שהתעלה במדרגתו. (סיפורי חסידים, בשלח, מס' 176).
נמצאנו למדים, שאכילת המן פעלה מעצמה ורוממה את האנשים מבחינה רוחנית.
וכך זה גם בפירות ארץ ישראל. בזמנו ליקטתי סיפורים ומאמרים רבים על מעלת פירות ארץ ישראל. כשהשוויתי את סיפורי חז"ל לסיפורי ודברי גדולי הדורות גיליתי דבר מדהים. גדולי דורות הגלות מדברים בעיקר על קדושת הפירות, לעומתם, חז"ל מדברים בעיקר על השפע הגשמי והמתיקות של הפירות. חז"ל מזכירים את הנושא הרוחני רק בהקשר של ירידת השפע והמתיקות בעקבות קלקול רוחני.
ללמדך, שבגלות צריכים לדבר על הקדושה, אך כשחיים בארצנו הקדושה נושמים מאווירה ואוכלים מפירותיה, הקדושה זורמת אלינו באופן טבעי, והיא נמסכת בגופנו דרך ההתענגות על טוב ומתיקות הפירות.
כמובן, גם אחרי כל ההסברים הללו, חשוב לזכור שמעלתו של מי שמבין את הדברים לעומקם ופוגש את הרוחניות בגלוי, גבוהה יותר. לפיכך, המעלה השלימה היא ללמוד ולהעמיק במעלת ארצנו וקדושת פירותיה.
שנזכה בט"ו בשבט הקרוב וכל השנה, לאכול מפריה, לשבוע מטובה, ולברך עליה בקדושה וטהרה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
