ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
בסדר הראשון ראינו שמרן הרב זצ"ל קורא לכולם אל הסודיות. "ומתוך כך, רזי עולם, רזי תורה, סוד ד', הולכים ונתבעים מן הדור" (פרק ה'); בדור הזה, אומר הרב: "הולכת בזה חכמת מעשה בראשית להיות יותר ויותר גלויה שנדרשת ברבים ושנותנת מחיה לדורות רבים" ועוד: "...עד שאי אפשר עוד להסביר גם אמונה פשוטה לאנשים בינוניים, כי אם על פי הרחבת הצעת רזי עליון, שהם עומדים ברומו של עולם" (פרק ו) ועוד הרבה, כפי שראינו בביאורנו לסדר הראשון.
והנה, כאן מביא הרב דברים שנראים סותרים את אמירותיו שם: " הידיעות הסודיות היותר עליונות אין מגמתן להתפשט בעולם בהתפשטות כמותית, שידעו מהן רבים, כי זהו דבר שאי אפשר"!!!
יומיים לפני פטירתו אמר הרב לדודו של הרב הנזיר, הרב וייסבורד, כי מחלתו היא עונש על כך שהוא מגלה סודות עליונים לדור (ליקוטי הראי"ה, ח"ג, עמ' 231 מהדורת תשע"ה). דודו של הרב הנזיר תמה ושאל מדוע? והרי הרב מדבר בלשון גלויה ולא משתמש במושגים הקבליים? והרב לא השיב לו.
סיפור זה מבהיר את תפיסתו הדואלית של הרב (כמעט כמו כל נושא שהרב נגע בו) לפיה כל הדור חייב ללמוד את תורת הסוד כתשובה לכל שאלותיו וכשמן טוב לכל תורת הנגלה, כשמאידך, רק יחידים יכולים לעמוד על תורת הסוד באמת.
הדרך בה כל הדור משתתף בלימוד הסוד היא בדומה לדרך החסידות וכפי שכתב הרב את דבריו. דברי הזהר והאר"י משלים הם, שכן הם נושאים תיאורים פיזיים למציאות רוחנית נעדרת גשמיות. בשל כך, אין מקום ללמד את המון העם את סודות התורה שכן אלה עשויים להוליך אותם לטעות משמעותית בהבנת האלוהות והמציאות, עד כדי עבודה זרה ממש (ראה: 'שומר אמונים' ויכוח שני, אות לד'; רמח"ל – 'קל"ח פתחי חכמה' פתח כד'; 'תניא', שער הייחוד והאמונה; 'נפש החיים' שער ג', פרקים ג' ואילך; ביאורנו לפרק סד' פה).
זו הסיבה שהרב כתב את דבריו במילים מעולם הנגלה ולא מעולם הנסתר, שלא להכשיל אף אדם. אם כך מדוע הרב לא ענה לדוד של הרב הנזיר? ייתכן שהרב סבר שאף על פי שהוא גילה סודות בלשון הנגלה, הוא גילה הרבה מאוד מתורת הסוד והיחס שלה לעולם וכנסת ישראל, לדעת רבים, הרבה יותר מכל קודמיו.
פרק זה מדבר אודות הידיעות העליונות של תורת הסוד, אלו שמיועדים למתי מעט שבכל דור. עליהם "לתרגם" לעם, במיוחד לדור הזה, דור הגאולה, את השלכתה של תורת הסוד למציאות העכשווית, אך אין הם אמורים ללמד את התורה עצמה לכל אחד. על גופה של תורת הסוד נותרו ההגבלות המובאות במסכת חגיגה (ראש פרק שני) שאין לדרוש אותם ברבים, אלא ליחידי סגולה ובדרך רמז.
הרב מזהיר ואומר כי אם בכל זאת ילמד איש הסוד את "התוכן הפנימי" להמון, ממילא הדבר לא יצליח והאנשים יכירו רק את "הסגנון החיצון". אנשים יודעים לדקלם שמות קודש ולחזור על שמות של פרצופים. הם יוכלו גם לדמות בעיני רוחם זיווגים עליונים ואורות גבוהים. כל אלה אין בהם כלום!
להיפך, סיכוי גדול שאנשים יהפכו בשל כך לעובדי עבודה זרה. לאחרונה יצא לי לפגוש "מקובלים" שמתפללים ומכוונים את תפילתם לפרצופים עליונים. זו עבודה זרה גמורה!!!
מי שיכול להבין את התוכן הסודי כפי שהוא, הם רק: " אלה שבהם נמצאת סגולה עליונה של הסתכלות גבוהה" . יש נשמה גבוהה שייעודה להאיר מסודות התורה לדור. יש כאלה שמתווסף להם כוח רוחני כזה במהלך החיים. הדברים נשגבים מבינתנו ומי ששייך למקום זה של הסוד הגבוה - יודע זאת.
בעצם קיומם של אנשי הסוד בכל דור, הם מרוממים את הדור יחד איתם. אין צורך שהם ילמדו את הדור את הסודות הנעלמים וגם אם הם יירצו הם לא יצליחו בכך, שכן מי שלא יועד להבין את הסוד על בוריו, יישאר רק עם שמות ותרשימים.
אם כך, כיצד אדע אם עליי ללמוד את תוכן הסוד אם לאו? (השאלה לא מכוונת לדברי החסידות או דברי הרב זצ"ל שמביאים מתורת הסוד אל פשט התורה שאנו לומדים או אל מציאות הדור והעולם). לפי דבריו אלה של הרב, נראה שהדבר פשוט. אם אתה מבין את תוכנם העליון של הדברים, עד שאתה יכול כמו הרב או האדמו"ר הזקן למשל, לגלות את צפונות התורה והעולם, לא בשינון המשלים והציורים, אלא ב-"תרגומם" לחיי המעשה וגופי התורה, הרי שאתה מאותם יחידים, ובאם לא, מוטב שתלמד את דברי היחידים שבדורות הקודמים ותשבע נחת.
המהרח"ו בהקדמתו ל-'עץ חיים' מלמד כי תורת הסוד מכונה "תורה לשמה" במשנה באבות. רבי מאיר אומר שכל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים רבים:
"רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו. נקרא ריע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה. שנאמר: לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה, ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים" (אבות ו', א').
כל כך הרבה תיאורים יש למי שלומד וראוי ללמוד תורה לשמה. אם הגעת למצב בו מגלים לך רזי תורה ונהיית כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק ועוד, הרי לך סימן שלימודך רצוי.
אותו יחס בין ישראל לעמים
אותו יחס שבין בעלי הסוד המעטים שבכל דור אל כלל ישראל, מתקיים בין ישראל לעמים. יש החושבים שתפקידם של ישראל הוא להוכיח כי התורה היא ספר מדע, או ספר היסטוריה שנכתב לפני זמנו ומקדמות כתיבתו מוכחת נכונותו.
דבר זה אין לו שום דבר עם התורה!
הרב מסביר כי תפקידו של עם ישראל הוא לרומם את העולם מעצם מציאותו. ישראל לא זקוקים ללמד את הגויים את הדרך ילכו בה. תפקיד זה לא הוטל על ישראל מעולם. תפקידו של עם ישראל הוא לשמור על עצמו כעם ישראל. זה לבדו ירומם את הגויים שחיים לצידו. אנו רואים שמחצית מאוכלוסיית כדור הארץ חדלה לעבוד עבודה זרה ועברה לאמונה באל אחד בעקבות ישראל. בשני המקרים, הן זה של יש"ו והן זה של מוחמד, לא עבד עם ישראל בסדנאות לשכנוע אומות העולם לעזיבת דתם הפגאנית והעברתם לאמונה מונותיאיסטית. הדבר קרה מעצמו. להיפך, באותם שנים בהן התפתחו דתות אלה עם ישראל היה גולה ומושפל!
אם ישראל מקיים את תפקידו, ועבור חצי הכדור היה תפקידו של ישראל להיות בגלות, כך מסתבר, השאר יקרה מעצמו. ישנו כח סגולי שעובר ברוחניות של העולם ושאין כל צורך לערוך סדנאות כדי לגרום לו לעבוד. על עם ישראל להתרכז בלהיות עם ישראל.
ההתמודדות של הרב עם החזון הנבואי מפתיעה ביותר. הנביא מתאר נבואה יפה ואוטופית: "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם." (ישעיהו ב, ג).
מי לא רוצה שכל העמים יודו שצדקנו? הרי אנו מתפללים כל יום שלוש פעמים: "יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תישבע כל לשון" (תפילת "עלינו לשבח")! לכאורה זהו תפקידנו. אם כן, מדוע שלא נהיה אקטיביים ונשכנע את העולם "בואו והתגיירו" או לפחות "בואו וקיימו שבע מצוות בני נח"?
אומר הרב, זוהי נבואה "שבאספקלריא שאינה מאירה". הנביאים התנבאו ממקום יותר נמוך מהמקום שממנו התנבא משה רבינו ע"ה. בשל כך, תיאורם מתאר תוצאה שתקרה בעתיד, אך לא מתאר את התמונה המלאה, מה על ישראל לעשות בשביל כך.
משה רבינו ע"ה התנבא ממקום גבוה יותר וברור יותר: "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו, במראה ולא בחידות" (במדבר יב, ח). נבואתו נקראת "אספקלריא המאירה", היא התורה שלנו: "זכרו תורת משה עבדי" (מלאכי ג, כב). בתורה כתוב אחרת: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". (שמות יט, ה - ו).
התוצאה תהיה לבסוף שכל העולם יכיר וידע את ה' יתברך, אך התפקיד של עם ישראל הוא להיות עם ישראל, לא המחזיר בתשובה של העולם. מדברי הנביאים אין הדבר ברור, אך מדברי גדול הנביאים הכל ברור!
ואלה דברי הרב ע"ה:
"הידיעות הסודיות היותר עליונות אין מגמתן להתפשט בעולם בהתפשטות כמותית, שידעו מהן רבים, כי זהו דבר שאי אפשר. ואם ידעו רבים מסגנונן החיצון, לא ידעו כלום בתוכנן הפנימי, ויהיה הדבר מזיק יותר ממה שהוא מועיל. אמנם הן צריכות לחדור לכל אלה שבהם נמצאת סגולה עליונה של הסתכלות גבוהה.
ואלה היחידים, בגבהם הרוחני, מרוממים הם את העולם משפלותו ע"י מציאותם לבד, לא על ידי השפעתם הניכרת. את הרזים הפנימיים אינם מגלים, ולא יוכלו לגלות.
אבל מה שהאורה הגדולה גורמת בעצם בכל כחה, בהתפשטות ניצוציה גם על כל מה שהוא מגולה, על מבט כל עין, על כל שיחה ותנועה, על מהות הרצון, על מגמת החיים, הכל פועל, ומעודד, מחזק ומקדש את הכל.
גם המגמה הכללית בהשפעתם של ישראל בעולם איננה התפשטות לימוד של דעות, בדרך הלימוד וההשפעה הפשוטה והגלויה. אבל כשהאומה הזאת אוצרת יפה בקרבה את סגולתה, כבר העולם כולו מתעלה, מצד מה שיש בו סגולה פנימית כזאת, באוצר האנושיות.
הפעולות וההדרכות שראו הנביאים הוא במעלה קטנה לגבי המעלה העליונה של הפעולה הפנימית.
ובמקום שהנבואה שבאספקלריא שאינה מאירה אומרת, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלם, שהיא הצעה למדרגה הפעולית הניכרת, שהיא המדרגה השניה, אומרת הנבואה שבאספקלריא המאירה, היא תורת משה, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגלה מכל העמים, כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל".
ואלה היחידים, בגבהם הרוחני, מרוממים הם את העולם משפלותו ע"י מציאותם לבד, לא על ידי השפעתם הניכרת. את הרזים הפנימיים אינם מגלים, ולא יוכלו לגלות.
אבל מה שהאורה הגדולה גורמת בעצם בכל כחה, בהתפשטות ניצוציה גם על כל מה שהוא מגולה, על מבט כל עין, על כל שיחה ותנועה, על מהות הרצון, על מגמת החיים, הכל פועל, ומעודד, מחזק ומקדש את הכל.
גם המגמה הכללית בהשפעתם של ישראל בעולם איננה התפשטות לימוד של דעות, בדרך הלימוד וההשפעה הפשוטה והגלויה. אבל כשהאומה הזאת אוצרת יפה בקרבה את סגולתה, כבר העולם כולו מתעלה, מצד מה שיש בו סגולה פנימית כזאת, באוצר האנושיות.
הפעולות וההדרכות שראו הנביאים הוא במעלה קטנה לגבי המעלה העליונה של הפעולה הפנימית.
ובמקום שהנבואה שבאספקלריא שאינה מאירה אומרת, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלם, שהיא הצעה למדרגה הפעולית הניכרת, שהיא המדרגה השניה, אומרת הנבואה שבאספקלריא המאירה, היא תורת משה, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגלה מכל העמים, כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל".
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הלכות פורים ביום שישי: מתי עושים את הסעודה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
