ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
מתמודדים עם הקורונה באתר ישיבה. היכנסו כעת!
בית המדרש מדורים לאורו

גליון 116

אגרת מד – דעת אלוקים

19
לחץ להקדשת שיעור זה
ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, י"ג כסלו תרס"ז.
לכבוד ידידי הרב הגדול החכם הנעלה מו"ה שמואל אלכסנדרוב נ"י, שלו' וברכה.
מכתביו הנכבדים מאז הגיעוני. ומה מאד חפצתי להשיבו, מפני הכבוד ומפני התועלת, אבל נאחזתי בסבך טרדות תמידיות, וחפץ לבבי היה להשיב לכבודו באריכות, בבאור מספיק, ועל זה צריך זמן פנוי, על כן נתעכבתי. אמנם בראותי כי אין לדבר סוף, וכבר נתחייבתי בתשובה שניה, אמרתי לא אחכה עוד, ואכתב במהירות, כפי אשר יעלה בידי, על סדר מכתביו. אע"פ שהנני צריך לקצר הרבה, אקוה שיספיק לחכם שכמותו.
מרן הרב זצ"ל עונה על איגרות של הרב שמואל אלכסנדרוב הן מובאות בספרו 'מכתבי מחקר ובקרת' ספר ראשון, אגרות מתאריך שבט תרס"ג, י"ג אדר תרס"ג, ניסן תרס"ו, שעוסקות בשאלות גדולות ועמוקות. מספר נושאים חשובים עולים במסגרת האגרת של מרן הרב זצ"ל, א. מהותה של כנסת ישראל ויחסיה עם אומות העולם. ב. הקמת בית מדרש לרבנים. ג. תפיסת האמונה בתורת ישראל. ד. ההיסטוריה כביטוי לתהליכים רוחניים כלל עולמיים. ה. תורת הא-לוהות ועוד נושאים.
הנני מוכרח להקדים הקדמה, לבאר את תכונת ההבדל שבין העומדים בפנימיות האורה האלהית, שהיא האורה האנושית בכללה המתגלה באורן של ישראל, ובין אותם שנמעדו מעט קרסוליהם, והנם רפויים ומטים לנפול וצריכים חזוק ורפואה וסעד לתמכם, כדי שנהיה יכולים להיות נכנסים בכל הוייתנו אל הטרקלין בבית ישראל פנימה, לחזות בנעם ד' ולבקר בהיכלו, וממילא יתגרשו מפנינו כל הרוחות הרעות, שמבקשות להוציא אותנו חוץ לתחום של קדושת השם יתברך המקדש את ישראל.
התורה מכילה את אפיקי החיים האנושיים המוסריים הכלליים והפרטיים, האדם המתבונן מתורת ישראל אל המרחבים האלו מתמלא בידיעה והבנה שהכול מאיתו יתברך, אך המקצץ את הענפים מהשורש נלכד בכפירה והטעות. החכמות של אומות העולם יש בהם רעיונות טובים ויש בהם רעיונות המסולקים מעולם הקדושה והנוגעים בעולם הכפירה, ולכן, צריך להיות בורר בהם בצורה נכונה ואמיתית.
התכונה הישראלית האמיתית, הקבועה בעומק הנשמה העברית, היא ברכת אברהם אבינו ע"ה, שהעיד עליו הכתוב: "זרע אברהם אוהבי", עצם החיים הישראליים הם כלולים רק בנקודת אהבת השי"ת, ואהבת שמו יתברך דווקא בשם ד' אלוהי ישראל. כל יתר תנאי החיים, הרבים והרחבים, הפרטיים והכלליים, הינם רק תוצאות ומילואים ליסוד החיים העיקריים. זאת היא התכונה העיקרית שלנו, שנתגברה בנו בראשית טל ילדותנו, והיא הולכת עמנו עדי עד.
במאמר "למהלך האידאות בישראל" (שבספר 'אורות') מבאר מרן הרב זצ"ל שישנן שתי אידיאות הפועלות באנושות בכללה, האידיאה הא-לוהית והאידיאה הלאומית. האידיאה הא-לוהית, עוסקת ביחס אל הא-לוהות בצד האמוני והערכי של החיים. האידיאה הלאומית, עוסקת בסדרי החיים של החברה והלאום הלכה למעשה. כל בני האדם קשורים לאידיאה האלוהית, לריבונו של עולם, שייכות זו נמצאת אצל האדם המאמין באופן יותר גלוי, ואצל האדם הכופר באופן נסתר. בכל הלבבות של האנושות ישנה הכנה אל הרעיון האלוהי, היא מחוללת דתות ורגשי אמונה שונים, המניעים תהליכים דתיים סדרי אדם ופוליטיקה.
"בראשית מטעו של העם הזה", אברהם אבינו ע"ה חיבר בין האידיאה האלוהית לאידיאה הלאומית, כאשר התגלתה אצלו השאיפה להקים אומה - קיבוץ לאומי - שמטרת העל שלו תהייה לחיות חיים לאומיים שהקודש ועבודת ד' תהייה מרכז החיים שלו, "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ד' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ד' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (בראשית יח', יח-יט). אברהם אבינו רוצה להקים לאום אשר בניו קוראים בשם ד', מתנהגים בחסידות ובצדיקות לא כיחידים אלא כאומה, אומה שקוראת בשם ד', מתוך הכרה פנימית עזה של תבונה והשכלה וקיום מצוות אלוהיות. מציאות זו תביא את החיים המעשיים לרמה של דבקות באידיאלים האלוהיים, פעולה זו תשפיע על העולם החברתי והמדיני הסוציאלי והכלכלי. חיבור זה ירומם את המציאות כולה, את חיי הפרט והכלל, את חיי המדינה וערכיה ואת האנושות כולה. העולם צמח והתפתח מהדורות הראשונים, "עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול עשרה דורות מנח עד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם" (מסכת אבות ה', ב'). דורות אלו לא הצליחו לקדם את האנושות, אומנם, היו בדורות אלו יחידים שהיו חכמים, חסידים, אנשי קודש, אך לא הצליחו לחולל את הבניין האידיאלי, 'לתקן עולם במלכות שדי'. העולם ממשיך להתפתח כיחידים עד הדור של אברהם אבינו, אברהם אבינו מרומם את העולם למדרגה הבאה - אומה - שעובדת את ד'. מדוע עם ישראל זכה במדרגה זו, לאחד את שתי האידיאות האלוהית והלאומית בחטיבה אחת?
"עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג', כא') עם ישראל הוא יצירה אלוהית שיסודה מאבות האומה, אברהם, יצחק, ויעקב. מעצם היותנו יצירתו של הקב"ה, נולדנו עם כשרון נפשי לדבקות אלוהית, כך קיבלנו מהם בירושה רוחנית את הדבקות אלוהית. בחירת עם ישראל היא ענין מהותי. האומה הישראלית זכתה ועלתה למעמד הנשגב בימי פריחתה בקבלת התורה בהר סיני, ונחתמה בחותם חיים, בקדושה בפרט ובכלל. ההתאחדות בין האידיאות האלוהית והלאומית אשר קנתה לה באומה במעמד נשגב זה, הובילו אותה אל הקמת הממלכה ומימוש החזון "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט', ו').
רבי יהודה הלוי בספר 'הכוזרי' (מאמר א') מתאר תהליך מדורג של התפתחות. דומם, צומח, חי, מדבר - אדם, ושאלתו האם ישנה מדרגה נוספת שמבטאת שינוי מהותי, כמו ההפרש בין הדומם לצומח? תשובתו של מלך כוזר, ההפרש בין החכם לחכם מאד. רבי יהודה הלוי מלמד אותנו על מדרגה נוספת משמעותית ושונה מהמדרגות הקודמת מעלה 'אלוהית מלאכית', המדרגה הטבעית אלו הצמחים, המדרגה הנפשית אלו בעלי החיים, המדרגה השכלית הם בני האדם. אולם, יש מעל השכל, מדרגה שמופיעה את 'העניין האלוהי' הקישור והדבקות בהקב"ה דרך הנבואה.
מרן הרב זצ"ל (אורות ישראל, פרק ה', י') מבאר שבודאי דימויים רבים ישנם בין ישראל לאומות העולם, אבל הפנים שונה והוא תכלית ההבדל, עומק העניין הוא מקור חציבת הנשמה הישראלית. "הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין הַנְּשָׁמָה הַיִּשְׂרְאֵלִית, עַצְמִיּוּתָהּ, מַאֲוַיֶּיהָ הַפְּנִימִיִּים, שְׁאִיפָתָהּ, תְּכוּנָתָהּ וְעֶמְדָּתָהּ, וּבֵין נִשְׁמַת הַגּוֹיִים כֻּלָּם, לְכָל דַּרְגוֹתֵיהֶם, הוּא יוֹתֵר גָּדוֹל וְיוֹתֵר עָמק מֵהַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין נֶפֶשׁ הָאָדָם וְנֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה, שֶׁבֵּין הָאַחֲרוֹנִים רַק הֶבְדֵּל כַּמּוּתִי נִמְצָא, אֲבָל בֵּין הָרִאשׁוֹנִים שׂוֹרֵר הֶבְדֵּל עַצְמִי אֵיכוּתִי". עומק דברי מרן הרב זצ"ל נובעים משורש ההבנה ביחס בין נפש לנשמה. הנפש היא מקור החיים הביולוגיים האורגניים, שבהם מבנה החיים בין האדם לבהמה דומה ואף במידה מסוימת זהה. אך רובד הנשמה הקישור 'בענין האלוהי' ערכי הנבואה, ברובד זה שורר הבדל עצמי איכותי. האומה הישראלית מטרתה וייעודה להביא את הקשר לאלוהות דרך הנתיב 'ד' אלוהי ישראל', כיון שהקב"ה בחר באבות האומה הישראלית, להקים דרכם את האומה המיוחדת לד' יתברך, הוא נתן דרך האומה הזאת את האפשרות להתקשר ב'ענין האלוהי' ולהישמר מתפיסות אליליות וטעויות אמוניות אחרות.
ואע"פ שלפעמים היא מתעלמת, היא עומדת דווקא בשביל זה לחזור ולהגלות בכוח יותר גדול, כחוק כוח כביר ואדיר שסבל זמן רב מכוח עוצר ומונע, שכשמתגבר עליו הוא ברעם כוח אמיץ בנפץ וזרם. זאת התכונה לא השתנתה הלא תשתנה. תהלוכות החיים וצורתם החיצונה הן מקבלות לפעמים איזה שינוי, אבל לא התוכן הפנימי. "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". והזיכרון הזה הוא עומד וקיים לעד, "לא איש אל ויכזב, ובן אדם ויתנחם".
בתהליכים הפוקדים את האומה בימי הבית הראשון והשני, בימי הגלויות שפקדו אותנו, לעיתים נראה שנעלמת הנקודה הפנימית המהותית של האומה. הדבר דומה למכניקה של קפיץ שנדרך וככל שהוא נדרך הוא צובר תאוצה ועוצמה גדולה יותר, רגע השחרור האנרגיה מתגלה במלאו עוצמה ומביאה את בשורות הגאולה לעולם. האומה אינה משתנה בייעודיה ותפקידיה, היא נצחית במשך לגילויה על ידי בוראה לכן לא יחולו בה שינויים, היא תתמיד לערוג אל משאת נפשה הדבקות באלוהות. הזיכרון הפנימי הצרוב בנשמת האומה של הדבקות הלאומית באידיאה האלוהית הוא שמלווה אותה בכל ימי חייה ההיסתוריים הלאומיים והחברתיים שלה. גם הבורא יתברך שמו אינו מתנחם או מתייאש מבניו, יודע הוא את מעלתם ומתבונן במהלכים האמוניים וההיסתוריים אשר הם מחוללים, עד אשר יביאו לתיקון העולם והשלמתו.
עוד בנושא לאורו
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il