בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • משפטים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

חיים שילה בן אביגיל

כיצד יזכרו אתכם ילדיכם?

undefined

שבט תשפ
2 דק' קריאה
צפת. יום חורף קר ומושלג. רחובות העיר שוממים, ורק דמות אחת מגששת דרכה לאיטה לבית הכנסת. היה זה הרידב"ז, רבי יעקב דוד ווילובסקי רבה הישיש של צפת ומחבר הפירוש לירושלמי. הדרך קשה מאוד, אך הרב מתאמץ בכל כוחותיו להגיע לתפילת מנחה. היום הוא יום הזכרון של אביו, ועליו להגיע לתפילה ולהגיד קדיש על אביו.
והנה, בבית הכנסת יש רק אדם אחד. קשה היה לאנשים לבוא בשלג. תמה אותו אדם על הרב הישיש, שבא בקור העז לבית הכנסת, אך הרב פרץ בבכי וסח לבן שיחו –
בילדותי, גדלתי ברוסיה הרחוקה. שם החורף היה קר בהרבה מצפת. כדי לחמם את הבתים, היו בונים תנור גדול מלבנים מיוחדות. אבי עבד כבונה תנורים, ועל כך הייתה פרנסתנו.
שנה אחת, לא הצליח אבי להשיג את הלבנים המיוחדות, ונותר מחוסר פרנסה. העניות בביתנו הלכה וגברה. להורי לא היה כסף לשלם למלמד שלי, עד שיום אחד הוא שלח אותי לביתי באמצע היום.
כשנכנסתי לביתי, קלט אבי מיד את המצב, וללא אומר ודברים, הוא נטל כלי עבודה והחל לפרק את התנור הגדול שחימם את ביתנו.
אבא, שאילתיו, למה אתה מפרק את התנור, הרי יהיה לנו קר מאוד?
בני, ענה לי אבי, מהלבנים של התנור שלנו אבנה תנור בבית של אנשים אחרים, ובכסף שאקבל תמורתו נשלם למלמד שלך, כדי שתוכל לשוב וללמוד תורה. אפשר לחיות כשקר או כשרעבים, אי אפשר לחיות ללא לימוד תורה. באותו החורף היה לכולנו קר מאוד, אך זכיתי ללמוד תורה...
ועל אב כזה, לא אבוא בקור לבית הכנסת להגיד קדיש? (לפי מעשיהם של צדיקים, דברים עמ' 91).
סיפור מדהים על אהבת תורה, שבכוחו להמריץ אותנו לתפילה ותורה בימי החורף הקרים, כפי שנאמר: 'בבית אלוקים נהלך ברגש', רג"ש – ראשי תיבות: רוח, גשם, שלג.
ובסיפור זה גנוז גם מסר נוסף המתחבר לפרשתנו. מסירותו האדירה של האב ללימוד התורה של הבן מטביעים אהבת תורה עמוקה בלב בנו. לימוד התורה הולך תדיר יד ביד עם הציווי ללמד תורה לדורות הבאים. הציווי ללמוד תורה נלמד מהפסוק "ושננתם לבניך", ללמדך שהחובה ללמוד צמודה לחובה ללמד. וכדברי הרמב"ם (ספר המצוות, עשה יא') "ציוונו ללמוד חכמת התורה וללמדה... והוא אומרו ושננתם לבניך... ולשון ספרי: לבניך אלו תלמידיך...".
לפיכך, פותח הרמב"ם את הלכות תלמוד תורה בחיוב ללמד את בניו תורה, ורק בהמשך הוא עוסק בחיוב של האדם ללמוד תורה בעצמו.
וכך גם בפרשתנו. לאחר מתן תורה, הרי פרשתנו מתחילה ומלמדת אותנו שורה ארוכה של מצוות ופרטי תורה. לפני שאנו נכנסים לכל הפרטים, מצטווה משה: "אלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ומפרש רש"י: "אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו. לכך נאמר 'אשר תשים לפניהם', כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם".
ללמדנו, שיחד עם הציווי על כל פרטיה של התורה, אנו גם מצווים לבאר אותה לעומקה באוזני התלמידים והדורות הבאים. קבלת התורה ומסירתה הלאה כרוכים זה בזה.
ואף בסוף פרשתנו, כשמשה עולה להר סיני, כדי לקבל את התורה במשך ארבעים יום וארבעים לילה, מתלווה אליו יהושע תלמידו, שממתין לו בתחתית ההר. ללמדך שקבלת התורה כרוכה בהעברתה הלאה.
גם ללא אומר ודברים, ילדים קולטים היטב בחושיהם הפנימיים, מה חשוב ועיקר החיים בעיני הוריהם. ואף אנו נתעורר מכאן להקרין לילדינו ותלמידנו, שעיקר חיינו תורה ועבודת ה!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il