ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך ויגש

יין ישן וגריסים של פול

34
לחץ להקדשת שיעור זה
יוסף שולח ליעקב ממצרים כאשר יוסף מזמין את יעקב למצרים, יעקב חושש לרדת למצרים בראשית פרק מה ב-ד: הירידה של יעקב למצרים מסמלת למעשה את תחילת הגלות של כלל ישראל. ולכן יעקב חושש לרדת מצריימה. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל־תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי־לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם־עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל־עֵינֶיךָ". עיין ברמב"ן בראשית מו, א "כי כאשר בא יעקב לרדת מצרים ראה כי הגלות יתחיל בו ובזרעו, ופחד ממנו וזבח זבחים רבים לפחד אביו יצחק שלא תהא מדת הדין מתוחה כנגדו" . הגלות היא תהליך ארוך שבסופו באה גאולה. ניתן לראות בירידה למצריים רמזים נגלים ונסתרים אודות הגלות והגאולה העתידית . בכי על החורבנות שקלקל את הגאולה..... "וַיִּפֹּל עַל־צַוְּארֵי בִנְיָמִן־אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל־צַוָּארָיו", מה, יד, ובתלמוד בבלי מסכת מגילה, טז, ב "כמה צוארין הוו ליה לבנימין? - אמר רבי אלעזר: בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין, ועתידין ליחרב. ובנימן בכה על צואריו - בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף, ועתיד ליחרב". הנסתר בדברים הללו הוא כי שנאת חנם תגרום לחורבן, וממילא הגאולה העתידית תמשך זמן רב. כי אם לא שנאת חינם הרי שהיציאה ממצרים והכניסה לארץ ישראל תהיה לעד ללא גלות וחורבן. ובנגלה, יוסף בוכה גם על שנאת החנם של האחים. והנה בהמשך אנו קוראים (טז-יח): "וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף אֱמֹר אֶל־אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ טַעֲנוּ אֶת־בְּעִירְכֶם וּלְכוּ־בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: וּקְחוּ אֶת־אֲבִיכֶם וְאֶת־בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת־טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת־חֵלֶב הָאָרֶץ". רמז..... ברש"י ביאר כי יוסף ניבא ואינו יודע מה ניבא, סופם לעשותה כמצולה שאין בה דגים. הרי שיש במסר של יוסף נגלה ונסתר, גלות וגאולה. יוסף שולח לאביו משלוח וכך נאמר (כג): "וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ". וביאר רש"י : "מטוב מצרים - מצינו בתלמוד ששלח לו יין (ישן) שדעת זקנים נוחה הימנו. ומדרש אגדה גריסין של פול" ונשאלת השאלה בשלמא משלוח היין שדעת זקנים נוחה הימנו, מובן יען כי יעקב היה זקן, ולכן שלח לו יין כזה. מצאתי בספר "מסעות ירושלים" תיאור נסיעתו של הגה"ק ממונקטש לא"י ופגישתו עם הרב אלפנדרי זצ"ל (ע' פז בדפוס החדש) מופיע ד"ת שדברו בש"ק הני תרי צדיקי בענין הגמ' דידן: הסבא קדישא דיבר בקדשו מענין יין, בביאור דברי חכמינו ז"ל במסכת מגילה (טז, ב) יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, כי בטבע היין כל זמן שיתיישן ויזקין הוא טוב ומשובח ביותר, ועל כן דעת זקנים נוחה הימנו להתלמד מזה, כי גם המה כל זמן שמזקינין דעתם ניתוסף עליהם, והזקנה תביא להם יתר עוז החכמה אשר תחיה את בעליה, עד כאן תורף דבריו הקדושים כפי שהבנתי ושמעתי מפה קדשו. ורמז יש כאן כשיתקרב לימי זקנותו יקח לו מוסר השכל ממיני משקה ויין שהם משובחים ביותר כשיתיישן, וכן האדם אל יאמר נואש, רק ידע שעבודתו משובחת יותר בימי הזקנה. ומצאתי בספר דף על הדף על מסכת מגילה כי ציין שם שהיין רומז לפי הנזכר על לעתיד, שהוא יין המשומר בסוד הגאולה שלימה, וזה הדבר טוב לו מן הכל, שכל העולמות מחכין להתגלות הטוב ההוא חמר מרת דמבראשית נטיר ביה נעותא, עד כאן תורף דבריו הקדושים. והסבא קדישא מצא חפצו ודיבר דבר אז יתענג על דברי אדמו"ר. אם כן יש כאן נגלה ונסתר הירידה למצריים, טומנת בחובה גם את סוד היין המשומר יין ישן שהוא רמז לגאולה לעתיד לבוא. אבל יש לעיין מהי המשמעות של גריסים של פול. ומדוע שולח יוסף לאביו דווקא גריסים של פול ? ונראה לבאר כי גריסים של פול מופיעים פעמיים במשנה, משנה מסכת נדה פרק ט משנה ו שבעה סמנין מעבירין על הכתם רוק תפל ומי גריסין ומי רגלים ונתר ובורית קמוניא ואשלג .... ושם במשנה ז "איזהו רוק תפל כל שלא טעם כלום מי גריסין לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש" הסגנון של המשנה הוא שיש לגריסים של פול, "נפש" מהי המשמעות של נפש זו ? רש"י מבאר: לב) לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש. שנחלק האוכל מהקליפה שע"ג מנפשה, ר"ל מעצמה, ולא בידי אדם, ולועסו ומעבירו. כלומר לגריסים קליפה ויש להם גרעין הגרעין עצמו נקרא נפש והורדת הקליפה מאפשרת לנפש של הגרעין להיות שלימה . נמצא כי הקליפה היא לא הנפש של הפול. מקום נוסף שמצאנו במשנה הוא הבמסכת טבול יום פרק א משנה א המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו בית שמאי אומרים חבור בטבול יום ובית הלל אומרים אינו חבור מקרצות נושכות זו בזו וככרות נושכות זו בזו האופה חמיטה ע"ג חמיטה עד שלא קרמו בתנור וקולית של מים המחולחלת ורתיחת גריסין של פול ראשונה ורתיחת יין חדש ר' יהודה אומר אף של אורז בש"א חבור בטבול יום בית הילל אומרים אינו חבור ומודים בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות. אם ירתיחו פולים של גריסים במים, וטבול יום יגע בבועות העולות מהרתיחה מגעו לא יחשב כאילו נגע בפולים לדעת בית הלל. ר' עובדיה מברטנורא מבאר: "שרתיחה ראשונה של גריסין אינה מודבקת על הגריסין". שני המקורות הללו במשנה מלמדים אותנו כי גריסים של פול שומרים על הייחודיות שלהם. יש להם קליפה שאיננה חלק מהם והגרעין הוא הנפש לעומת הקליפה. וגם אם מבשלים אותם הם אינם מתערבבים עם המים שבהם בושלו כאמור. נראה לענ"ד כי יוסף שולח לאביו גריסים של פול ממצרים כדי לרמז לו כי הוא במצרים בבחינת גריסם של פול לא מתערבב עם המצרים ושומר על ייחודיותו. וכפי שביאר רש"י שמות א, ה, : "ויוסף היה במצרים - והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים, ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים, אלא להודיעך צדקתו של יוסף, הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועומד בצדקו". יוסף בצידקותו ושמר על הגרעין הפנימי לא התערבב עם המצרים, כמו פול. אם כן יוסף שולח לאביו יין ישן וגריסים של פול לרמז לו על הרצון השילוב של גריסים של פול ויין ישן שילוב של כחמת הזקנים המתגברת עם השמירה על הייחודיות והכח להעביר כתמים, היא סימן כי גם במצרים ניתן להשמר. יתכן להעמיק עוד הירידה לגלות באה על מנת להטהר ולצאת גאולה לעם ישראל, וכאמור היין מרמז על היין המשומר שככל שמתיישן יהיה יותר טוב. הגאולה תבוא כפי שהגמ' אומרת : תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד א אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב בעתה, וכתיב, אחישנה! זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה. בראשית פרק כט (ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת־לָבָן בֶּן־נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ: (ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם־הַצֹּאן: (ז) וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא־עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ:(ח) וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל־הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן: (ט) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם־הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא: רש"י בראשית פרק כט פסוק ו (ו) באה עם הצאן - הטעם באל"ף, ותרגומו אתיא. (פסוק ט) ורחל באה, הטעם למעלה בבי"ת ותרגומו אתת. הראשון לשון עושה, והשני לשון עשתה: זכו – רחל בתו, בראשית פרק מו (כו) כָּל־הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי־יַעֲקֹב כָּל־נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ: (כז) וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר־יֻלַּד־לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כָּל־הַנֶּפֶשׁ לְבֵית־יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים: פ רש"י בראשית פרק מו פסוק כו (כו) כל הנפש הבאה ליעקב - שיצאו מארץ כנען לבוא למצרים. ואין הבאה זו לשון עבר, אלא לשון הווה, כמו (אסתר ב יד) בערב היא באה, וכמו (לעיל כט ו) הנה רחל בתו באה עם הצאן, לפיכך טעמו למטה באל"ף, לפי שכשיצאו לבוא מארץ כנען לא היו אלא ששים ושש. והשני (להלן פסוק כז) כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, הוא לשון עבר, לפיכך טעמו למעלה בבי"ת, לפי שמשבאו שם היו שבעים שמצאו שם יוסף ושני בניו ונתוספה להם יוכבד בין החומות. ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים צריכים אנו לומר שמתו לפני ירידתן למצרים, שהרי לא נמנו כאן. מצאתי בויקרא רבה (ד ו) עשו שש נפשות היו לו והכתוב קורא אותן (לעיל לו ו) נפשות ביתו, לשון רבים, לפי שהיו עובדין לאלהות הר יתכן ויש כאן המשך לרמז יש מי שכבר בא למצרים, הטעם למעלה גזירת הגלות, כבר החלה לפני ירידת יעקב. אבל יש הטעם למטה, כלומר שנאת חנם שגרמה גלות וקנאה כדברי הגמ' נתגלגל בהדבר וירדו למצרים. יין ישן משומר מרמז על בעיתה ופול מרמז על הכח של ישראל לא להיות מושפעים בבחינת זכו.
עוד בנושא ויגש

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il