ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
מתמודדים עם הקורונה באתר ישיבה. היכנסו כעת!
בית המדרש מדורים סיפורים נוספים

דאגה בלב איש ישיחנה

גיא נאלם דום, עצם את עיניו והפך למאובן. הוא לא היה מסוגל אפילו לגשת אל הפצועים. הצעקות בקשר התגברו והכניסו אותו יותר ויותר להלם ולחרדה. אלמלי תושייתו של אחד החיילים שהחל לבצע חסימת עורקים והזעיק מסוק צבאי לפינוי הפצועים, הלילה עלול היה להיגמר באסון.
עודד מזרחיאדר תשפ
14
לחץ להקדשת שיעור זה
גיא הוגדר כילד מחונן, ולכל קרוביו היה ברור שנועד לגדולות. יעדו היה להתקבל לפקולטה לרפואה, ולהפוך במרוצת השנים לפרופסור מן המניין.
הוא סיים בגרות ופסיכומטרי בהצטיינות, וכשהגיעה העת לתרום למדינה בהגנה על המולדת האהובה היה המאושר באדם. היו לו כל התכונות הנדרשות לשירות קרבי - גובה מטר ושמונים ופרופיל אישי גבוה - ובתום סדרת מבדקים התקבל ליחידה מובחרת.
לרוע המזל אחד מחיילי היחידה, החל למרר את חייו ולעשות לו זובור בכל הזדמנות, ואליו הצטרפו חיילים נוספים שראו בו שעיר לעזאזל. כבר בשבוע הראשון ספג גיא התקפות מילוליות ונאצות, כשהשיא היה התעללות פיזית בתואנה שזוהי הנורמה ביחידה, כמאמר הפתגם "קשה באימונים - קל בקרב". הם החטיפו אגרופים לצלעותיו, מרפקים לחזהו, המכונים "חיזוקית" ו"חישולית", בעיטות המכונות "רגל עץ" ו"ברכיות", וחבטות עם שדרית עד שהמוט נשבר.
ברוב קנאתם הצליחו לשבור את רוחו, להשפיל את קומתו ולרמוס את כבודו.
מפקדו הישיר לא התערב בנעשה, ואף הוסיף חטא על פשע כשהתעמר בו לעיני כולם והטיל עליו עונשים כבדים, ריתוק בשבתות לבסיס ועוד כהנה רבות.
למצער גיא לא שיתף אף גורם בהתעללות הנפשית והפיזית שהוא עובר ביחידה, מחשש שיסווג כמלשן. בעקבות כל זאת הוא התדרדר מבחינה רוחנית וחדל לשמור מצוות. בנוסף לכך, בשל היותו פגוע מאתוס צבא העם, השיל מעליו את עמדותיו הניציות והפך לפציפיסט.
בסיום הטירונות ניתנה לגיא האפשרות לעזוב את המסלול ולהתקבל לקורס חובשים, והוא עט עליה. הקורס נמשך כארבעה חודשים, ומיד לאחריו שובץ כחובש קרבי.
בפעם הראשונה שהוא הוזעק לשטח, הגיע אל לוחמים שנקלעו לקרב יריות סוער בעיצומו של מארב מתוכנן של מחבלים. בהגיעו לזירה הבחין בכמה חיילים שרועים על הקרקע כשהם נאנקים מכאב ומאבדים דם רב.
במבט חטוף הבחין בכך שהחייל שנפגע ביותר הוא זה שהתעלל בו בסדיסטיות נוראה! וגם היתר היו מאותה פלוגה...
גיא נאלם דום, עצם את עיניו והפך למאובן. הוא לא היה מסוגל אפילו לגשת אל הפצועים. הצעקות בקשר התגברו והכניסו אותו יותר ויותר להלם ולחרדה.
אלמלי תושייתו של אחד החיילים שהחל לבצע חסימת עורקים והזעיק מסוק צבאי לפינוי הפצועים, הלילה עלול היה להיגמר באסון.
תוך כדי הפינוי גיא עשה טעות איומה, כשניגש למפקדו ואמר לו שאינו מתחרט על הפקרת הפצועים, וטען כי ניתן לצפות שזאת תהיה התגובה של האוכלוסייה האזרחית לפשעי המלחמה של הצבא הישראלי. המפקד רתח מזעם על מעשהו ועל דבריו החמורים, והבהיר שבקרוב ייערך לו תחקיר מקיף.
למחרת עזב גיא חרש את המחנה בלי לבקש רשות, ולמרות נתק ממושך מהוריו הופיע במפתן הבית ונכנס הישר לחדרו בלי לומר מילה.
כעבור כמה שבועות לוכדי עריקים במשטרה הצבאית עצרו את גיא והוגש נגדו כתב אישום פלילי בבית דין צבאי. הוא היה צפוי לענישה חמורה ולרישום פלילי במשטרה, אולם לאחר קבלת חוות דעת פסיכיאטרית קיבל פטור על סעיף נפשי.
מאז הוא נראה כחי-מת, הסתגר בחדרו המחניק ולא התרצה לצאת לאוויר העולם, ובוודאי שלא היה מסוגל לעבוד או ללמוד ונזקק לטיפול נפשי.
בגלל מגוריו בשדרות, הדי היירוטים והנפילות ברחבי העיר ומחוצה לה הבעיתו את נשמתו הרגישה וגרמו לו לרגרסיה, והוא התקשה להירגע בחלוף האזעקה.
ואז, בעמק הבכא, בחושך המוחלט כמעט, החלו לחדור לחייו קרני אור. הוא חזר לשמור שבת ולהניח תפילין, ועורר אצל בני משפחתו תקווה שיצליח אט אט להשתקם מהטראומה שטלטלה את חייו.
לפני כשנתיים התחתנה רחל אחותו התאומה ועברה לגור ברעננה. מאז בכל שבת אבינועם בעלה, שמעניק לגיא חום ואהבה, מגיע ברכבו ומזמינו להתארח בביתם. בשיחות סלון ארוכות פתח גיא את סגור ליבו וגולל באוזני אחותו את השתלשלות העניינים שהובילה למצבו, בבחינת "דאגה בלב איש ישיחנה". הוא הרגיש שסיפור הדברים ברשות הרבים ירפא את נפשו ויאלף דעת לאחרים.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם : orchozer@gmail.com

מתוך העיתון בשבע
עוד בנושא סיפורים נוספים
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il