"רבי יוחנן פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (תהלים צח, ג) זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר" (מגילה יא, א).
ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק פורים, ד) מחדש מהלך מורכב ואלו דבריו:
"וזה היה עיקר נס פורים שהיו אז בשפל המדריגה וכאשר הרגישו ישראל שעומדים בתכלית ההסתר כמו שנאמר (אסתר, ד', ג') אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד וגו' וכידוע דענין אבילות והספד יורה על דבר שנחלט בדעת האדם שכבר אבדה תקותו וכענין אבל והספד על מת שאין אופן להחזירו ועל ידי זה שהרגישו ההסתר פנים נהפך להם מאבל ליום טוב.
וזה שאמרו אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר... המכוון ראו כל אפסי ארץ על ישראל שהיו אז בתכלית השפלות בההסתר עד אפסי ארץ ודייקא על ידי זה ראו את ישועת אלהינו מתוך ההסתר הזה דייקא ."