"... בליל שבת-קודש חיפשתי את ר' (פלוני) ולא מצאתי אותו, ניסיתי להתקשר עם כל נשמות הצדיקים האמיתיים, הן משורש דויד המלך ע"ה והן משורש יוסף הצדיק. ... ... עד שבסוף הצלחתי להתקשר אליו עם איזה נשמה ולהעלותו. ... כי ע"י כח האחדות מתקשרים עם הנשמות הקדושות, והן מתקשרות עם אותה נשמה שהלכה לעולמה ועוזרות לה בהתעלותה. כגון אם האדם מתקשר אל הנשמה שהלכה לעולמה והאדם נמצא באחדות עם בני אדם נוספים, אזי בכוח האחדות האדם פועל שתי פעולות: א. מתחבר אל הנשמה שהלכה לעולמה. ב. מתקשר אל נשמות צדיקי האמת ע"י זה שלומד מספריהם הקדושים וע"י זה ששומעים ספורי צדיקי האמת. בכוח שתי הפעולות מתקשרת הנשמה שהלכה לעולמה עם נשמת צדיק האמת הנ"ל ומעלהו לשורשו. אבל כאשר אין אחדות אזי יש ללימוד המשניות לעלוי נשמתו ערך של תקון גרידא המקל מהנשמה את הסבל.
וענין ההתקשרות עם נשמות הצדיקים האמיתיים הוא כדלהלן: יש נשמות שהן משורש דויד המלך עליו השלום ויש נשמות שהן משורש יוסף הצדיק, כל הצדיקים שבהשתלשלות הדורות הם צמצומים מהנשמות הנ"ל. בכל דור ודור מצטמצמות נשמות אלו בתוך הבריאה המגושמת. דהיינו, בתחילה היו נשמות אלו עלי אדמות בצורה מופשטת בלי אחיזה גשמית. כשהנשמות היו מופשטות ולא היה להם אחיזה גשמית לא היתה התחברות מספיקה לתורה שבעל פה. בתקופת בית שני הצטמצמו נשמות הצדיקים שהם משורש דויד המלך ויוסף הצדיק והתחברו יותר אל הבריאה המגושמת, צמצום זה נתן את הבטוי בהתלבשות במשניות. כך שהתנאים המוזכרים במשניות הם בעצם צמצומים מנשמות דויד המלך או יוסף צדיק. לאחר חורבן בית שני הצטמצמו נשמות הצדיקים יותר והם האמוראים המוזכרים בגמרא. ככה הצטמצמו נשמות הצדיקים בכל דור: בתקופת הגאונים, בתקופת הראשונים, בתקופת האחרונים..."

"היות שבשביל קיום התורה עם ישראל צריך את כל הדינים שה' נתן לנו בשעת מתן תורה, אז הוא נתן זכות לחלק מהעם שיעבדו כל ימיהם בתורת משה שקיבלנו במעמד הר סיני. ולעומתם יש חלק נכבד שהולך להם קשה לשבת וללמוד את התורה... אך ללא שתהיה אחדות בין שני המחנות הם לא יוכלו להגיע לתכליתם... אך לצערנו הגדול עוד לא זכינו להגיע לאחדות ולדביקות עם אלה, מפני הלשון הרע והמחלוקת שיש בכל דור ודור."

"כי יודע כל לומד תלמודנו שאין במחלוקת מפרשיו ראיות גמורות, ולא ברוב קושיות חלוטות, שאין בחכמה הזאת מופת ברור כגון חשבוני התשבורת ונסיוני התכונה".