ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

העוז והענווה ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות משפטים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


העוז והענווה


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

משמעותה של מצוות ההגבלה
לאחר שציווה הקב"ה על משה ואמר לו: "לא פחות ולא יותר" 1 , מצווה הוא על עם ישראל כולו את מצוות הפרישה וההגבלה. על כל אחד מעם ישראל לדעת את מקומו: "השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו" וגו' 2 .

ישנן מדרגות שונות, וכל אדם צריך לדעת מה היא מדרגתו. עליו לשמור עליה, ואסור לו לקפוץ ממנה ולדלג מעליה 3 . כל אדם צריך לעצור את עצמו על מנת לעשות חשבון נפש מה הוא, והיכן הוא עומד, ועל פי חשבון זה לאזן את עצמו, ולהגיע למדרגתו האמיתית. לכן באה מצוות ההגבלה: "והגבלת את העם סביב לאמר: השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו" וגו'.

גם ההישמרות שלא לקפוץ מדרגות - היא חלק מקיום התורה, ואם אין האדם יודע מה היא מדרגתו הרי זו פרצה בעם ישראל כולו. דווקא במצב מרומם ונעלה יש צורך בזהירות רבה לבל יעלה האדם למעלה ממדרגתו.

בנקודה זו היה נעוץ כשלונם של נדב ואביהוא, ואף של הנשיאים, שעליהם נאמר בפרשתנו: "ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו" 4 . הנשיאים נכשלו בכך שהייתה להם הנאה ושמחה שלא בגדר המותר. שמחתם הייתה צריכה להיות שמחה בתורה שהתגלתה, ובמקום זאת שמחו הם בכך שהקדוש ברוך הוא מדבר עמם, ומכיוון שהייתה זו שמחה בלתי מאוזנת, ומעבר למה שהיה צריך להיות, הם נענשו על כך.

איזון גם בנבואה
הכל צריך להיות במשקל ובמניין, ואפילו בנבואה צריך איזון. בשמים מודדים ושוקלים כל נבואה, והכל ניתן במידה ובמשקל - אלו דברים יתגלו ואלו דברים לא יתגלו. חז"ל מלמדים אותנו שיש דברים שנתקבלו מסיני ועדיין לא הגיע זמנם להתגלות. ומכיוון שכן, הוצרך הקדוש ברוך הוא לצוות על משה רבנו שלא להוסיף על דבריו, וזו הייתה גם הסיבה למצוות ההגבלה. דווקא בתקופה זו, שהגיעו בה בני ישראל לשיא הוודאיות והתשוקה לתורה, ומתוך כך התעלו עד למדרגה של מלאכים, שלגביהם יש הזדהות שלמה עם רצון הקדוש ברוך הוא, ואמרו "נעשה ונשמע" מתוך וודאיות מוחלטת, עוד קודם לשמיעת התורה - יש צורך במצוות ההגבלה, ובציווי שלא להוסיף על דבריו של הקדוש ברוך הוא.

דברים שעשה משה מדעתו

יחד עם הדברים האמורים למעלה, צריך האדם לדעת גם מה היא מעלתו.
הגמרא במסכת שבת 5 מספרת ש"שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו", ואחד מהם הוא שדרש "היום ומחר - היום כמחר, מה למחר לילו עמו, אף היום לילו עמו", והוסיף יום אחד מדעתו עד למתן תורה.

לכאורה דברים אלו תמוהים. מתן תורה הוא תכלית העולם, תכלית כל הבריאה כולה. כל העולם כולו לא נברא אלא לשם מתן תורה, כפי שדורשים חז"ל: "יום השישי" - כולם תלויים ועומדים עד יום השישי הוא ו בסיון המוכן למתן תורה" 6 , שכן "התנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר: 'אם ישראל מקבלין את תורתי מוטב, ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו' " 7 . ועוד אמרו חז"ל: "גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר: 'אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי' וגו'" 8 . אלפי שנים מחכה העולם לרגע נשגב זה, והנה עתה, לאחר שזכה עם ישראל והגיע אל מול הר סיני, והוא רואה אותו ומצפה לקבלת התורה, בא משה רבנו ואומר "היום כמחר, מה למחר לילו עמו אף היום לילו עמו", ודוחה את המעמד הנשגב ביום שלם.

כאן מלמדת אותנו התורה מה היא תקיפות הדעת של גדולי ישראל, ומה היא סמכותם של חכמי התורה. כל העולם כולו מצפה, ואילו שׂכל התורה של משה רבנו אומר לחכות. הקב"ה אומר למשה "ביום השלישי", ואילו משה רבנו אומר "היום כמחר". סברתו של משה רבנו היא כל כך מוצקה ומוחלטת, עד שכל העולם כולו יכול לחכות ואין בכך פגם. כאשר שמע משה רבנו את ציוויו של הקב"ה "היום ומחר" הוא הבין בשׂכלו שיש כאן היקש, ותקיפות דעתו היא כל כך מוחלטת, בלא כל פקפוקים, עד שניתן לדחות את כל תכלית הבריאה ואין לוותר.

כוחה של תורה שבעל פה
זה הוא עניינה של תורה שבעל פה. לחכמי התורה ניתנו שלוש עשרה מדות לדרשם, והחלטתם קובעת מה היא התורה. הסנהדרין הם עצמם התורה שבעל פה. כאשר שבעים חברי הסנהדרין, בשר ודם, מתכנסים ליד המזבח בבית המקדש ומחליטים החלטות - זו היא תורה. הם עצמם תורה, בשר ודם נהפכים לתורה. השׂכל האנושי קובע את ההלכה האלוקית, ומשה רבנו שקול כנגד הסנהדרין. כאשר משה רבנו מחליט שיש היקש, הרי התורה אומרת שיש כאן היקש.

ההיקש של "היום ומחר" הוא הדרשה הראשונה של תורה שבעל פה, של שלוש עשרה מדות, ועל פי ההיקש הזה נקבע יום מתן התורה. ואם כן ניתן להבין מדוע אין חג השבועות מוזכר בתורה כיום מתן התורה. הראשונים מתקשים בשאלה זו, ומסבירים הסברים שונים, אולם על פי הסבר זה מובן הדבר, שכיוון שיום מתן התורה לא נקבע על פי התורה שבכתב אלא על פי התורה שבעל פה, לא מוזכר בתורה שבכתב חג השבועות כחג מתן התורה.

---------------------
מתוך הספר "שיעורי מרן הגר"א שפירא למסכת בבא בתרא", ומתוך הספר "שיעורי מרן הגר"א שפירא למסכת שבת ופסחים", בעריכת הרב בנימין רקובר שליט"א.


^ 1 רש"י שמות יט, ו.
^ 2 שמות יט, יב.
^ 3 ראה מהרש"א, חידושי אגדות, סנהדרין ז ע"ב, ד"ה לא תעלה.
^ 4 שמות כד, יא.
^ 5 בדף פז ע"א.
^ 6 בראשית א, לא ורש"י שם.
^ 7 עבודה זרה דף ג ע"א.
^ 8 נדרים דף לב ע"א.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il