ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן" ;">

דף הבית ראשי בית מדרש גמרא פסחים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

שבט תשס"ו

"כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן"


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

מעשה שבראש השנה, בבית כנסת מסויים, בעל התוקע התבלבל ובטעות במקום לברך על תקיעת השופר, תקע. מה דינו כעת, האם יכול שוב לברך? הרי כבר תקע ויצא ידי חובתו? ומה הדין באדם ששכח לברך לפני שהפך את אתרוגו בסוכות?

הבא נעיין בסוגיה ונמצא את ברור ההלכה. נאמר בגמרא פסחים ז ע"ב:
"דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן. מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא? אמר ר"נ בר יצחק דאמר קרא: " וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי" (שמואל ב יח). אביי אמר מהכא: "והוא עבר לפניהם" (בראשית לג ג) ואי בעית אימא מהכא: "ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם" (מיכה ב יג)"

ויש לעיין, למה שמואל משתמש במילה כל כך לא מצוייה, למה לא נקט לשון "לפני" או "קודם"? ועוד, למה צריכים אנו ג' פסוקים כדי להוכיח ש"עובר" זה לשון "לפני", למה לא מספיק פסוק אחד? ועוד, אם ברצוננו להביא את כל הפסוקים המוכיחים כן מהתנ"ך אז מדוע לא הביאה הגמרא את הפסוק: " וגיחזי עבר לפניהם" (מלכים ב ד לא)?
אלא כנראה יש דברים בגו. לא מצאתי דברים מפורשים בפרשנים לכן נראה לע"ד להציע כיוון.

בסוגיא זו עלינו לחקור: כשחז"ל תקנו ברכות האם תקנו שהברכה היא נספח למעשה המצווה אך המצווה "מסתדרת" היטב גם בלעדיה והברכה רק מרוממת אותה, או שהברכה היא גורם חיוני במצווה שמגן על המעשה מפני כוונות רעות ומבלעדי הברכה המצווה עלולה להיות פגומה, או שנאמר יותר מכך, שחז"ל תקנו את הברכה בתוקף כזה שהברכה מחויבת להיות חלק מרכזי מהמצווה וללא הברכה מעשה המצווה בוודאות נפגם ואולי אף לא חל.

נפקא מינא בעשיית המצווה ללא ברכה. אם הברכה נספחת, אז מעשה המצווה נשאר בתוקף ואין צורך לברך שוב. ואם מעשה המצווה נפגם, אז המצווה בדיעבד קיימת אך רצוי שנקיימה שוב או נברך שוב. ואם הברכה חיונית מאוד אזי יתכן שמעשה המצווה לא יחול כלל.

במסכת ברכות נאמר "וברכה דרבנן, ולא בברכה תליא מילתא" (ברכות טו ע"א). כלומר יוצא משם שהתורם פרות ללא ברכה מעשה המצווה חל. וכן פסקו כל הראשונים (ראו ב"י יו"ד יט א) חוץ מספר ההלכות של אלדד הדני שסובר שאין תוקף לשחיטה ללא ברכה. וכן נפסק להלכה שהשוחט ללא ברכה יצא ידי חובה. אך נשארת השאלה אם יש צורך לברך שוב ואם בכלל אפשר.

בסברת הכלל "כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן" נאמרו מספר סברות: הריטב"א כותב:
"וכתב הרי"ט ז"ל וטעם זה שאמרו חז"ל לברך על המצות עובר לעשייתן 1. כדי שיתקדש תחלה בברכה ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני מצות השי"ת. 2. ועוד כי הברכות מעבודת הנפש וראוי להקדים עבודת הנפש למעלה שהיא עבודת הגוף".

לסברה הראשונה ניתן להבין אותה שהיא כדי שיתכוון במעשה המצווה, וכן נפסק ש"מצוות צריכות כוונה- לצאת בעשיית אותה מצווה" (שו"ע או"ח ס ד), ועל ידי הברכה הוא מכוון לקיים את המצווה כאשר ציווה ה' ולא לשם מילוי רצון ע"ז או החברה הסובבת אותו. לפי סברא זו הברכה היא חיונית מאוד וללא הברכה המצווה פגומה ואולי אף לא חלה. (ואולי כך ניתן להבין את פסקו של אלדד הדני לעיל) הברכה נותנת כיוון במעשה המצווה.

אולם לפי הסברא השניה, הברכה רק מוסיפה רובד רוחני למעשה אך לא פוגמת אותו, הברכה היא רק נספח. אמנם נספח חשוב אך לא מעכב. ניתן היה להוסיף ולומר שהברכה היא שבח לה' על הזכות לקיים מצוות. טעם זה משתלב בטעמו השני של הריטב"א. וקצת מרומז רעיון זה בכוזרי מאמר שלישי יז.

טעם נוסף ניתן לומר שהברכה היא מגינה על מעשה המצווה, כמו סייגים וגזרות שמגנות על מצוות לא תעשה, כך בעזרת הברכה אנו נשמרים במצווה ביתר זהירות ומקפידים בה על כל דקדוקיה. לפי טעם זה הברכה רק שומרת על המצווה אך לא מעכבת. אמנם אם לא מברכים עלול להיגרם מצב של קלות ראש וזלזול במצווה עד כדי אי קיומה כראוי.

ועוד טעם נוסף: ניתן לומר שהברכה היא כמו ברכות הנהנין, שהרי בברכות הנהנין נאמר שכל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל (ברכות לה ע"א), כך כל העושה מצווה ללא ברכה הרי נשמתו מתעלה ומתענגת ללא שיודה לה' על העונג הרוחני הזה. לטעם זה נראה שהמצווה נפגמת ללא הברכה אך לא בטלה. ודומה הדבר לאוכל ללא ברכה שיש לו רק טעם לפגם. טעם זה ניתן לתלות ברמב"ם שכותב "כשם שמברכין על ההנייה (כלומר הנאה) כך מברכין על כל מצווה ומצווה ואחר כך יעשה אותה" (רמב"ם ברכות א ג). לפי טעם זה הברכה היא כבקשת רשות מה' ליהנות מהמצווה.

אז נסכם: יש מספר סברות בטעם שמקדימים את הברכה למצווה: (מהקל לכבד)
1. להוסיף רובד רעיוני במצווה, כדי לשבח.
2. כדי לזרז אותנו במצווה שנקיימה כראוי.
3. להודות לפני שנהנים מהמצווה.
4. כדי שנוכל לכוון כראוי במצווה.
יתכן שהדבר מוביל להשלכות מעשיות: האם ניתן לברך לאחר מעשה המצווה כששכח לברך לפני? לדעה שהברכה היא שבח, יתכן שיהיה ניתן לברך אחרי, כדין ברכת "שהחיינו". וכן כותב רבינו דוד בחידושיו על מסכת פסחים שבברכת השבח ניתן לברך אחרי המעשה. ובדין ברכת המצוות כך פוסק האור זרוע (הלכות ק"ש כה) והגהות אשרי (חולין א ב). אך לדעה שהברכה היא נהנין, פשוט שאין מברכים אחרי, שהרי הוא גוזל מהקב"ה כשנהנה ללא ברכה. וכן פוסק הרמב"ם שאין שום היתר אף בדיעבד לברך אחרי מעשה. (ברכות יא ו -ז).

ולדעה שהברכה היא זרוז למצווה, פשוט שאין כל טעם לברך לאחר מעשה המצווה, "עבר זמנו בטל קרבנו".
ולדעה שהברכות הם כדי שנכוון במצווה כדין, השאלה לא מתחילה, שהרי ממה נפשך, אם כיוון ולא בירך, פשוט שאין צורך לברך שוב. ואם לא כיוון ולא בירך, עליו באופן פשוט לחזור ולעשות את המצווה שוב עם כוונה. (אמנם נפסק להלכה שלא יברך שוב כי אנו חוששים לחומרה לדעה שמצוות לא צריכות כוונה מ"ב ס ח)
ואולי נוכל כעת לתלות את הדעות השונות בפסוקים שהאמוראים הביאו כדי להבהיר את דעתו של שמואל.

הפסוק : " וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי" מביא לנו סיטואציה של אדם שמקדים משהו שהיה ראוי להיות לפניו, כושי המסמל את המעשה, היה צריך להיות הראשון אבל אחימעץ עבר אותו, כך מעשה המצווה ראוי להיות הראשון אך אנו זקוקים לברכה שתעבור אותו על מנת לרומם את הברכה. הברכה כנספח.
אביי אמר מהכא: "והוא עבר לפניהם" -בפסוק זה מסופר על יעקב שעבר לפני נשותיו וילדיו עד שהיה ראשון כמגן מפני עשיו אחיו. יעקב שהוא הדימוי לברכה היה צריך להגן על משפחתו. לא כמלך הפורץ דרך וכולם אחריו אלא כמגן. כברכה השומרת את המצווה מזלזול ואי קיום פרטיה.

ואי בעית אימא מהכא: "ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם" - בפסוק זה מתואר (על פי תרגום יונתן ומצודת דוד) מלך המשיח אשר יעבור לפני העם ויפרוץ דרכו כשדבר ה' בפיו. המשיח מולך על העם, המלך הוא השולט ונותן את הכיוון. כך הברכה היא העיקר והיא הנותנת את הכיוון למעשה המצווה. ללא הברכה, המעשה לא מכוון. הברכה נותנת את הכיוון במצווה.

אמנם לסברה שתלינו בדעת הרמב"ם לא מצינו פסוק. ויש לציין שבמסכת ברכות לה ע"א אין פסוק שמשנו למדים שצריך לברך לפני האכילה, אלא זו סברא: "אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה", אם כן, אם נשווה בין ברכות הנהנין לברכות המצוות נוכל לומר את אות הסברא גם בברכות המצוות. ויש להוסיף שבדף נא ע"א בברכות רואים השוואה בין ברכות הנהנין לברכות המצוות:
"בעו מיניה מרב חסדא: מי שאכל ושתה ולא ברך מהו שיחזור ויברך? אמר להו: מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהא ריחו נודף?! אמר רבינא: הלכך אפילו גמר סעודתו יחזור ויברך דתניא".

טבל ועלה אומר בעלייתו ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה" ולא היא! התם מעיקרא גברא לא חזי הכא מעיקרא גברא חזי והואיל ואידחי אידחי". בכל אופן מזה שהגמרא לא דוחה את רבינא בטענה איך אתה משווה בין ברכות הנהנין לברכות המצוות, מכאן ראיה שלגבי עובר לעשייתן דינהם שווים. (וכבר דנו על כך האחרונים, ש"ך ביו"ד יט ושאגת אריה ועוד).
למעשה, נפסק שמעשה מצווה ללא ברכה - חל (יו"ד יט א, או"ח ס ב)

ואם שכח לברך- לדעת הש"ך (יו"ד יט ג) אינו יכול לחזור (חוץ ממקרה ששחט בהמה שנולד בה רעותא, עיין שם ברמ"א). וכפשט הרמב"ם. אך רע"א (שם בהערותיו) סובר שהרמ"א פסק כאור זרוע שבדיעבד ניתן לברך אחרי מעשה המצווה. (אך השו"ע לא פסק כך).

יש הרבה לעיין ולהרחיב בסוגיה מעניינת זו, וכבר נכתב רבות עליה באחרונים. ואידך זיל גמור.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il