ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ביטול פיטורין של עובדת ציבור ;">

דף הבית בית מדרש מדורים חמדת ימים הלכה פסוקה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

שבט תשס"ו

ביטול פיטורין של עובדת ציבור


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

נערך על ידי הרב יואב שטרנברג

המקרה: התובעת עבדה כאם בית במוסד חינוכי במשך שנים רבות. בשלב מסויים, פוטרה התובעת מעבודתה.

התביעה: התובעת דורשת להחזירה לעבודתה, הואיל ולטענתה הפיטורין היו שרירותיים.

תשובת הנתבע: הנתבעת, הסתדרות המורים באותו המוסד, טוענת שהתובעת עבדה שלא כראוי - התובעת לא דאגה לנקיונם של החדרים ובראשם של התלמידים היו כינים. לכן הנתבעת מסרבת להחזיר את הנתבעת לעבודתה, בפרט מאחר וכבר נכנסה אם בית חדשה.

פסק הדין: בית הדין דחה את התביעה.

הנימוקים:
הרא"ש בתשובה (כלל קד סימן ד) כותב:
"ששאלת: מי ששכר מלמד לבנו ללמדו שנה אחת, ובתוך השנה מצא טוב ממנו, אם יש להוציא מן הראשון לתת לו. דע, כי כיון ששכרו לזמן קצוב והתחיל במלאכתו, אינו יכול להוציאו מתחת ידו תוך זמנו, אם אינו פושע במלאכתו. דהיינו, שאין לפטר עובד, אע"פ שיש טוב ממנו, בתוך הזמן שאליו נשכר העובד".

דבריו של הרא"ש סותרים לכאורה את דבריו בהלכות, שכן, הגמ' במסכת ב"ב (כא.) אומרת:
"אמר רבא האי מקרי ינוקי דגריס, ואיכא אחרינא דגריס טפי מיניה, לא מסלקינן ליה דלמא אתי לאיתרשולי. רב דימי מנהרדעא אמר כ"ש דגריס טפי קנאת סופרים תרבה חכמה".

ופסק הרא"ש (סימן ט) כרב דימי, שמותר לסלק את המלמד הראשון, הואיל והשני טוב ממנו.

הרב קוליץ מיישב, שאם נשכר מלמד לזמן, אי אפשר לסלק אותו בתוך הזמן, משום שמלבד מעמדו כמלמד, יש לו דין פועל, שאי אפשר לסלקו. אבל אם עבר הזמן, מותר וצריך לסלקו, כיוון שכבר אין בעיה מצד דיני שכירות פועלים. על פי זה, כיוון שלתובעת לא היה חוזה לזמן, מותר לסלקה מחמת שיש עובדת טובה ממנה.

הגמרא במסכת בבא מציעא (קט.) אומרת:
"רוניא שתלא דרבינא הוה אפסיד סלקיה אתא לקמיה דרבא אמר ליה חזי מר מאי קא עביד לי אמר ליה שפיר עביד אמר ליה הא לא התרה בי אמר ליה לא צריכא להתרות רבא לטעמיה דאמר רבא מקרי דרדקי שתלא טבחא ואומנא וספר מתא כולן כמותרין ועומדין דמי כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר כמותרין ועומדין דמי".

בגמרא מבואר, שישנם עובדים מסויימים, שניתן לפטרם ללא התראה, אם הם מתרשלים בעבודתם. ונחלקו הפוסקים במסקנה העולה מגמרא זו. נביא כאן את דברי הרמב"ם והראב"ד (הלכות שכירות פרק י הלכה ז):
"הנוטע אילנות לבני המדינה שהפסיד, וכן טבח של בני העיר שנבל הבהמות, והמקיז דם שחבל, והסופר שטעה בשטרות, ומלמד תינוקות שפשע בתינוקות ולא למד או למד בטעות, וכל כיוצא באלו האומנים שאי אפשר שיחזירו ההפסד שהפסידו, מסלקין אותן בלא התראה שהן כמותרין ועומדין עד שישתדלו במלאכתן הואיל והעמידו אותן הצבור עליהם. השגת הראב"ד: וכן נמי אם שתלא דיחיד".

מדברי הרמב"ם משמע, שניתן לפטר על סמך התרשלות בלבד, רק עובדי ציבור. ואילו הראב"ד הבין, שזה דין בכל פועל. המפרשים התלבטו בדברי הרמב"ם, שכן בגמרא מדובר על רוניא שהיה פועל של רבינא, ובפשטות, הוא לא היה עובד ציבור.

מחמת קושיא זו כתב 'אבן האזל' (שם), שיחיד בוודאי שיכול לסלק פועל, גם ללא סיבה כלל. וכל החידוש בגמרא שם הוא, שבעובד ציבור, לא ניתן לפטרו בצורה שרירותית, גם במידה ולא הוגדר זמן שכירותו. אבל אם התרשל העובד ניתן לפטרו. ורבינא שלא רצה לפטר את רוניא סתם, הוא משום שרצה לנהוג לפנים משורת הדין.

ואם כן, אם נאמר שהתובעת נחשבת כעובדת ציבור, אין לפטרה ללא ראיה ברורה על התרשלות, ולא מספיק שיש עובדת טובה ממנה.

אמנם, מדברי הראשונים משמע, שהרמב"ם סובר שהחידוש בגמ' הוא שרק בעובד ציבור ניתן לפטר בלי התראה, משום שעל עובדי ציבור להקפיד יותר ולהיות יותר אחראי. כן משמע מדברי הטור (חו"מ סוף סימן שו), וכן משמע מדברי המחבר והרמ"א (סימן שו סעיף ח), שהבינו שלדעת הרמב"ם הדין בגמרא נאמר דווקא בעובד ציבור. ולפי דבריהם, אדרבה, כיוון שמדובר בעובדת ציבור, יש יותר טעם לפטרה במקום התרשלות. וכתב חזון איש (בב"ק סימן כג ס"ב), שכל דברי הרמב"ם, אמורים דווקא במקום שיש מנהג שמקבלים את העובד לעולם, אבל אם במקום שאין מנהג, לאחר זמן השכירות, מותר לפטר עובד ציבור, גם בצורה שרירותית.

הנתבעת הביאה ראיות לכך שהתובעת התרשלה בתפקידה כאם בית. בית הדין טען, שאף אם אין הראיות האלו ראיות מוחלטות, בכל זאת, רשאית הנתבעת לפטר את התובעת. הטעם לכך הוא, שכשם שהתובעת היא עובדת ציבור, כך גם הנתבעת היא הממונה מטעם הציבור, ומעמדה כשל ז' טובי העיר. ז' טובי העיר רשאים להעביר אדם מתפקידו גם בלא ראיות ברורות. ואע"פ שבשו"ע או"ח (סימן נג סכ"ה) מבואר שאין מסלקים ש"צ מתפקידו אלא בעדים, ולא ברינון בעלמא, שם מדובר בטענת פסול על הש"ץ באופן אישי, מה שאין כן בנידון דידן, שההתייחסות היא רק לתיפקודה של התובעת כאם בית.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il