^ 1.באופן דומה הסביר גם תוס' ד"ה הכישה.
^ 2.סיכום מפורט של שיטות הראשונים בסוגיה זו: הלכה ברורה, בבא קמא עמ' קלב-קלג.
^ 3.רבים עסקו בדברי הרמב"ם הללו. ראה: בנושאי כלים ובמפרשי הרמב"ם השונים.
^ 4.ראה בבא קמא מז ע"ב בהשוואת דין הנותן סם המוות לפני בהמת חברו למקרה של "הכניס פירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית".
^ 5.כאמור לעיל התוספות בסוגייתנו (בבא קמא נו ע"ב תוד"ה פשיטא, ותוד"ה וליסטים) הסביר כך גם את הנחת הבבלי, אם כי כאמור זה מופיע במפורש בגמרא בבבלי.
^ 6. הגר"א, חושן משפט, סי' שצו ס"ק ד, כתב שהרמב"ם כאן לשיטתו שגרמא חייב אם נתכוון להזיק. האריך בזה הרב נחום רבינוביץ', (יד פשוטה, רמב"ם הלכות נזקי ממון ד, ב): "בתשובתו של רבינו [הרמב"ם] שבהן הוא הולך לשיטתו במקומות אחרים ...לענין חיוב מזיק. פסק הרמב"ם בהלכות חובל ומזיק ז, ז: 'כל הגורם להזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כשאר המזיקין, אף על פי שאינו הוא המזיק זה הנזק עצמו באחרונה, הואיל והוא הגורם הראשון חייב'. בשונה מהמקרה של פרצוה ליסטים, כאן החיוב הוא לא מטעם היותו גזלן, אלא משום שכל מעשיו נעשו לגרום נזק, ולא כדי לגזול את הבהמה. כלומר – כאשר ישנה כוונה להזיק, אפילו אם אופן גרימת ההיזק הוא על ידי הסרת מונע בלבד, שאינו פועל על הבהמה עצמה – חייב. דהיינו לא רק שלא נגע בבהמה, ואפילו לא עמד בפניה, אלא הסיר מונע בלבד = פרץ גדר, כיון שנתכוון להזיק – חייב. אבל פרצוה ליסטים ולא עמדו בפניה והניחוה כמו שהיא, כיון שרק הסירו מונע ולא נתכוונו להזיק – אינם חייבים על ההיזק שעשתה הבהמה". ראה עוד בביאור הרמב"ם: אבן האזל, אבי עזרי כאן; קהילות יעקב, בבא קמא סי' כ ד"ה אבל.
^ 7.גם התוספות (ד"ה או שפרצוה ליסטים) כתב כך: "ואצטריך לאשמועינן דאפילו הלסטים פטורים כשלא הוציאוה".
^ 8.במשנה כתוב "פטור" בלשון יחיד, והרמב"ם בתשובה כתב "פטורין". הרמב"ם לא משנה כאן את נוסח המשנה, אלא מסביר אותה. גם התוס' (לעיל הע' 5) כתב "הליסטים פטורים" ואף הבתוספות לא מציעים גירסה אחרת אלא מסבירים המשנה. בנוסף, יחיד ורבים בנוגע לליסטים משתנה ממקום למקום, ועל כן גם אם היה כתוב במקרה האחרון של המשנה: "הוציאוה ליסטים – ליסטים חייב" זה היה מובן. ליסטים זו מילה ביוונית, ובמקורה הוא ליסטיס. לעיתים מופיע ליסטים בלשון יחיד "ליסטים מזוין" (בבא מציעא כב ע"א; צג ע"ב; ועוד), ולעיתים בלשון רבים כמו במשנתנו: "קצרוה ליסטים" (משנה פאה ב, ז); "גלחוהו ליסטים" (משנה נזיר ו, ג). על המעבר מליסטיס לליסטים, ומלשון יחיד לרבים, ראה: ר' אוריאל פרנק, "ליסטיס, ליסטיסים, ליסטים", מענה לשון, פורטל הדף היומי, בבא מציעא צג ע"ב.