מה משמעותה של קדושת השבת?
השבת נקראת בתורה קדש (שמות טז.כג) ומקרא קדש (ויקרא כג, ג): "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ", אנו מצווים: זכור את יום השבת לקדשו, במה מתאפיינת קדושת השבת?
רש"י והרמב"ן [שמות כ.ח] הבינו שמשמעותו של 'מקרא קודש' היא: לכבד את השבת במאכלים טובים ובכסות נקיה. לכן פירשו שהציווי: זכור את יום השבת לקדשו, עוסק מצוות כבוד ועונג שבת. לדעתם קדושת השבת מתאפיינת בחלק הזכור – הפעולה של האדם המציין במעשיו את השבת, שכל מעשיו מתוקנים. ושולחנו ערוך במנה נאה, הרי זה כעין עולם הבא.

ומה דעת הרמב"ם?
הרמב"ם מחלק את כל הלכות שבת לארבעה תחומים (שבת ל): "ארבעה דברים נאמרו בשבת - שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים והן מפורשין על ידי הנביאים: שבתורה - זכור ושמור, ושנתפרשו על ידי הנביאים - כבוד ועונג, שנאמר: 'וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד' ".
כלומר פניה של השבת מכילים זכירה, שמירה, כבוד ועונג.
העיקריים לכאורה הם הזכור והשמור שהם מהתורה. ורק לאחר מכן הכבוד והעונג שהם מדברי סופרים. מכאן שעיקר קדושת השבת לרמב"ם אינה במאכל ובכסות נקיה.
אמנם בהבנת דברי הרמב"ם נחלקו רבותינו האחרונים. החתם סופר (שו"ת חלק א או"ח סימן קסח) והאגרות משה (או"ח ס) הבינו שאף לרמב"ם עונג וכבוד שבת הוא מהתורה. למרות שהרמב"ם מתייג מצוות אלו כדברי סופרים, אין זאת אלא משום שדרכו של רבינו לכנות כל דבר שלא מפורש בתורה "דברי סופרים" אף שהוא מדאורייתא!
לעומת זאת רבים מרבותינו האחרונים שהבינו את דברי הרמב"ם כפשוטם, שעונג שבת הוי רק מדברי קבלה (מנחת חינוך, שו"ע הרב, החיד"א).
אם כן, מהם "פני שבת" של רבנו?
"שבת קדש". הקדש אצל הרמב"ם מציין את הנבדל, את האיסור במלאכה והציווי על שביתה ממנה. הקדש הוא היראה שאין בה אהבה ועונג, הוא השביתה ממלאכה. זו, לדעת רבנו, משמעותה של קדושת השבת.