בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • תצוה
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

undefined
8 דק' קריאה
הסבר חז"ל לכך ששמו של משה רבנו אינו מוזכר בפרשה
פרשת 'תצוה' היא פרשה מיוחדת. היא פותחת במלים: "ואתה תצוה את בני ישראל" וגו' 1 , ואילו שמו של משה רבנו אינו נזכר בה אף לא פעם אחת, כאילו הוא איננו. בכל שאר פרשיות התורה - מהולדת משה רבנו בספר שמות ועד לספר דברים, שבו משה רבנו עצמו מדבר - אין אפילו פרשה אחת ששמו של משה רבנו, מוסר התורה, אינו נזכר בה. על משמעות הדבר עומדים חז"ל והראשונים.

בזוהר 2 מובא:
תלת אינון דגרמין ביש לגרמייהו... מאן לן רב ממשה, דאמר: 'ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת', ואמר לצורך, ואע"ג דקב"ה עביד רעותיה, עם כל דא לא אשתזיב מעונשא, והא אתמר דלא אדכר בפרשת 'ואתה תצוה' ואתמחי מתמן.

בעקבות דברי הזוהר, כותב הרא"ש בפירושו לתורה 3 :
תמצא בכל הסדרים אשר בתורה - משנולד משה עד משנה תורה - שהוא נזכר, מלבד זה הסדר, ותימא הוא; ושמעתי מפי הרב רבי דן אשכנזי ז"ל, לפי שמשה אמר לפני הקב"ה על מחילת העגל דבר רע: 'ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת', ואמרו ז"ל: 'קללת חכם אפילו על תנאי היא באה', אמר הקדוש ברוך הוא: אעשה לך לפנים משורת הדין, אמחה אותך מן הספר אשר כתבתי, כלומר מסדר 'ואתה תצוה' שכתבתי לפני 'כי תשא', וזו היא הקללה שעשתה רושם, שלא נקרא שם שמו, ובשביל כך לא נזכר משה בזה הסדר.

מעלת מסירות נפש על כלל ישראל
דברי חז"ל אלו טעונים הסבר, שכן מסירות נפש למען כלל ישראל - זוהי המדרגה העליונה ביותר שהאדם יכול להגיע אליה. הרמב"ם 4 כותב, שמסירות נפש להציל אחרים היא מדרגה של "רוח ה'", שהיא הקדמה לנבואה. הרמב"ם מסדר את מדרגות הנבואה, ואומר שכהקדמה לנבואה יש מדרגה של "רוח ה'", שהיא "עזר אלהי, יעוררו ויזרזו לעשות טובה גדולה בעלת ערך, כגון הצלת קבוצת חסידים מידי קבוצת רשעים, או הצלת חסיד גדול" וכו'; וקל וחומר הצלת כלל ישראל. וזהו מה שכתוב: "ותלבש אסתר מלכות" וגו', ומבאר רש"י: "שלבשתה רוח הקדש" וכו', שכן בשעה שאדם הולך למסור את נפשו למען כלל ישראל - זוהי מדרגה של רוח הקודש. בזה זוכים לרוח הקודש, וזו עצמה מדרגה של רוח הקודש. 'מלכות' זוהי רוח הקודש 5 .

תפילתו של משה רבנו היתה תפילה של מסירות נפש למען עם ישראל. משה רבנו אמר: "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" 6 , ובכך הוא הסכים לביטול כוח התורה שלו. משה רבנו הסכים שכל מעלותיו הרוחניות יתבטלו, ובלבד שעם ישראל ינצל 7 . זהו לימוד על גדולתו של משה רבנו, ועל כוחו של משה רבנו באהבת ישראל. משה רבנו אמר: "ואם אין מחני נא מספרך", מכיוון שאם אינך מוחל לכלל ישראל, למה לי חיים? וזה היה שיא של אהבת ישראל, ושל מסירות נפש למען כלל ישראל.

אין כל ספק בדבר שמדרגת מסירות הנפש של משה רבנו היתה מדרגה עלאית, שהרי בעקבותיה זכה עם ישראל למעלת "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה" 8 . לאחר מסירות הנפש של משה רבנו, באמרו: "מחני נא מספרך" וגו', הוא מוסיף למסור את נפשו למען עם ישראל, ולאחר שהקדוש ברוך הוא אמר לו: "ושלחתי לפניך מלאך" וגו' 9 , הוא אומר: "ראה אתה אמר אלי העל את העם הזה, ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי, ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני" 10 , ומוסיף רש"י: "ואשר אמרת לי: 'הנה אנכי שולח מלאך' - אין זו הודעה, שאין אני חפץ בה". משה רבנו אומר, שעל אף דברי הקדוש ברוך הוא, שישלח מלאך להעלות את בני ישראל לארץ-ישראל - אין זו הודעה, מכיוון שאין זה מתקבל על דעתו; ולכאורה דבריו אינם מובנים, שכן הקדוש ברוך הוא הודיעו בפירוש שישלח מלאך! אלא הסבר הדבר הוא, שלשׂכלו של משה רבנו יש הזדהות גמורה עם רצון הקדוש ברוך הוא, ואם הוא אינו חפץ בכך - סימן שאין זו כוונתו הסופית של הקדוש ברוך הוא. טענתו של משה רבנו היתה, שאם זה היה רצון הבורא - הוא היה צריך לחפוץ בכך, ואם משה רבנו מרגיש שאין הם מתקבלים על דעתו, והוא אינו יכול להעלות כך את העם, והוא סובל מכך, סימן שמדובר כאן רק בנסיון מצד הקדוש ברוך הוא, לראות כיצד הוא יקבל זאת, ומשום כך "אין זו הודעה". זוהי היאבקות ומסירות נפש של משה רבנו בתפילה, וזהו המשך למסירות הנפש של משה רבנו למען עם ישראל.

שכרה של מסירות נפש
ובזכות מסירות הנפש הזאת של משה רבנו, ובזכות הכוח של אהבת ישראל שלו, הוא זכה לגילויים של הבחירה המחודשת של כלל ישראל, ושל שלוש עשרה המידות שניתנו לעם ישראל. לאחר מסירות הנפש של משה רבנו למען עם ישראל לעניין העלייה לארץ ישראל, מוסיף משה רבנו לבקש: "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה", ובגמרא בברכות 11 מבואר, שמשה רבנו ביקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם, אלא רק על ישראל. קודם לכן זה לא היה כך. קודם לכן שרתה השכינה גם על אומות העולם, וכאן - לפני נתינת הלוחות השניות - מבקש משה רבנו שתהיה בחירה מחודשת של כלל ישראל; והקדוש ברוך הוא נענה לו: "ויאמר ה' אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם" 12 . זהו יסוד הגדלות של כלל ישראל. היתה כאן בחירה מיוחדת ומחודשת של כלל ישראל, מלבד הבחירה שהיתה קודם לכן - לפני מעמד הר סיני - ובבחירה הזו נבדל עם ישראל משאר העמים בכך שרוח הקודש נתייחדה לו בלבד. זהו לימוד גדול, לפיו הקדושה שייכת רק לעם ישראל 13 . זוהי הבחירה השנייה של כלל ישראל, שנעשתה לפני מתן תורה, והיא נעשתה בזכות מסירות הנפש של משה רבנו.

ובזכות מסירות הנפש של משה רבנו, הוא זכה גם לגילוי של תורה מחודשת: "וחנתי את אשר אחן, ורחמתי את אשר ארחם" 14 , ולגילוי הברית המחודשת של שלוש עשרה מידות הרחמים. וכמו כן זכה משה רבנו למאור פנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לתת לצדיקים בעולם הבא, כפי שמובא ב'תנא דבי אליהו' 15 :
מפני מה זכה משה למאור פנים בעולם הזה, מה שעתיד הקב"ה ליתן לצדיקים בעולם הבא? מפני שעשה רצונו של הקב"ה, ומתאנח על כבודו של הקב"ה ושל ישראל, וכל ימיו היה מחמד ומתאוה ומצפה כדי שיהא שלום בין ישראל לאביהם שבשמים; ומנין לך? תדע לך, כשהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם, אמר הקב"ה למשה: 'ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול', מיד היה פתחון פה למשה להשיב...

הכול נמשך ממסירות הנפש של משה רבנו. מתוך מסירות הנפש של משה רבנו, נמשך כוח אהבת ישראל שלו, ומתוך כך זכה עם ישראל ל'ונפלינו', ולשלוש עשרה מידות הרחמים. אך על אף שהיתה זו תפילה של מסירות נפש למען כלל ישראל, שמו אינו נזכר בפרשה אחת בתורה. כיצד ניתן להבין את הדבר?

כוחו של תלמיד חכם
הגמרא במכות 16 אומרת, ש"קללת חכם אפילו על תנאי היא באה", ומכיוון שמשה רבנו אמר: "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" - זה היה צריך להתקיים. זהו הכוח העצום של דיבורו של תלמיד חכם, שכל מה שהוא אומר מוכרח להתקיים בדרך כל שהיא. כל דיבוריו של משה רבנו הם תורה, ומכיוון שהוא הוציא מפיו מלים, ואמר: "מחני נא" - לכן גם אם הוא לא נמחה מכל התורה כולה, מכל מקום לפחות בפרשה אחת של התורה הוא היה צריך להמחות. דיבורו של תלמיד חכם הוא דבר קיים ואמיתי, יסודי וקבוע, שאינו מתבטל, אפילו אם הוא קללה, אפילו אם הוא על תנאי, ואפילו אם התלמיד חכם לא התכוון לכך.

לכל המעלות הללו זכה עם ישראל בזכות מסירות הנפש של משה רבנו, אך את קניין התורה עצמה אי אפשר לזכות ולהשיג בדרך זו, ומשום כך לא נזכר שמו של משה רבנו בפרשת 'תצוה'. יש הקפדה על משה רבנו, שאמר בנוסח: "מחני נא" - כביכול בלי זה ריבונו של עולם לא היה יכול להציל את כלל ישראל - ולכן, על אף שזו היתה מסירות נפש, מכל מקום דיבורו היה צריך להתקיים, ומשום כך בפרשת 'תצוה' לא נזכר שמו של משה רבנו.

בפרשה מתגלית גדלותו של משה רבנו יותר מאשר בפרשיות אחרות
ברם, על אף ששמו של משה רבנו אינו מוזכר בפירוש בפרשת 'תצוה', מכל מקום דומה שאין עוד פרשה אחת בתורה שמוזכר בה משה רבנו כל כך הרבה פעמים. אין עוד פרשה בתורה שכל כך מלאה ממשה רבנו כמו הפרשה הזאת, ובה מתגלית גדלותו הרבה יותר מאשר בכל שאר הפרשיות. כל הפרשה היא: "ואתה תצוה", "ואתה הקרב" - תמיד מדובר על משה רבנו. את הכול הוא עושה.

לגבי עשיית בגדי הכהונה, נאמר בפרשת 'כי תישא': "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה... ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ועשו את כל אשר צויתך" 17 . ואילו בפרשת 'תצוה' נאמר: "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" 18 - הציווי הוא על משה רבנו, גם אם שמו לא נזכר בפירוש. "ואתה תצוה" - רק אתה; "ועשית" - רק משה רבנו. לגבי הציווי על הארון, כותב הרמב"ן 19 , שציווי התורה הוא: "ועשו ארון", ולא: 'ועשית ארון' - "יחזור אל בני ישראל הנזכרים למעלה... ויתכן שירמוז שיהיו כל ישראל משתתפין בעשיית הארון, בעבור שהוא קדוש משכני עליון, ושיזכו כולן לתורה... והעסק - שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון, או יעזור לבצלאל עזר מעט, או שיכוונו לדבר". בעשיית הארון השתתפו כל ישראל במחשבתם, ומחשבת כלל ישראל קידשה את ארון הברית. מה שאין כן לגבי בגדי הכהונה, המכפרים על עוונותיהם של ישראל, שלגביהם נאמר: "ועשית בגדי קדש" וגו', והציווי הוא על משה רבנו בלבד. מחשבתו של משה רבנו, היא שהחילה את הקדושה, ומכוח קדושתו של משה רבנו, ומכוח דיבורו, עשו חכמי הלב את בגדי הכהונה. זהו כוח קדושת מחשבתו ודיבורו של משה רבנו. את הבגדים אמנם עשו בפועל העושים במלאכה, אך מחשבתו של משה רבנו היא זו שקידשה אותם, והפכה אותם לקודש. שמו של משה רבנו אינו נזכר, אבל גם ללא השם - משה רבנו קיים, וקדושתו קיימת, ודיבורו קיים, ומכוחם נעשו בגדי הכהונה.

וכך גם לגבי שאר הציוויים בפרשת 'תצוה', שאמנם לא נזכר בהם שמו של משה רבנו בפירוש, אבל משה רבנו קיים בהם גם בלי השם. שמו של משה רבנו אינו נזכר, אבל כוח הקדושה וכוח התורה של משה רבנו מודגשים יותר מאשר בכל מקום אחר. הוא המצווה, והוא הממנה, והוא המחנך של הכהנים, והוא הממנה את הכהן הגדול, והוא המחנך את הכהן הגדול, והוא עצמו כהן גדול ועובד את העבודה, ומקדש את הבגדים ואת המשכן. על הכול נאמר: "ואתה" - משה רבנו עצמו. הכול נעשה מכוחו של משה רבנו. "ואתה תצוה": הציווי על שמן המאור של המנורה, לעדות ששכינה שרויה בישראל; "ואתה הקרב": בחירת אהרן הכהן, ומינויו לכהן גדול - הכול נעשה מכוחו של משה רבנו. דמותו של משה רבנו וכוחו של משה רבנו קיימים, וכוח קדושתו וכוח תורתו של משה רבנו נמצאים, והוא מוריד את השכינה, והוא מקרב את אהרון. אמנם שמו של משה רבנו לא נזכר, אבל אין זה גורע ממנו דבר, ולהיפך - משה רבנו מתעלה, שכן מתברר שיש קיום למשה רבנו גם בלא הזכרת שמו.

כל תלמיד חכם הוא בחינת 'משה רבנו'
זוהי משמעות פרשתנו: משה רבנו קיים גם בלי הזכרת שמו. וזה מה שניתן ללמוד מכאן, שגם בשעה שמשה רבנו אינו מופיע בפירוש, מכל מקום כוח התורה והקדושה שלו נמצא ופועל. ואין הדברים אמורים רק במשה רבנו, אלא בכל רב, שגם בשעה שהרב איננו - דבריו קיימים ופועלים. יש קיום לרב ולתורתו גם בלי שהוא יהיה נוכח במקום, וגם בלי שהוא יפעל בגלוי, וזאת מכיוון שתורתו וקדושתו חיה ופועלת בלבבותיהם של תלמידיו.

------------------------
מתוך הספר 'שיחות מרן הגר"א שפירא למועדי ישראל', בעריכת הרב בנימין רקובר שליט"א (מכת"י).


^ 1 שמות כז, כ. גם הפסוקים שיובאו בהמשך הם מספר שמות, ועל כן נציין רק את הפרק והפסוק.
^ 2 פנחס, חלק ג דף רמו ע"א.
^ 3 'הדר זקנים' על התורה, תחילת פרשת תצוה. וכן מובא ב'דעת זקנים מבעלי התוספות' (לשמות לב, לב), ובפירוש 'בעל הטורים' (לשמות כז, כ).
^ 4 ב'מורה נבוכים', חלק ב, פרק מה.
^ 5 ועיין עוד ב'אורות', אורות התחיה, פסקה ז, עמוד סא, וב'לנתיבות ישראל', חלק א, עמוד קפג.
^ 6 לב, לב.
^ 7 ראה ב'אגרות הראי"ה', חלק ב, עמוד קפט, ובהערה 36.
^ 8 לג, טז.
^ 9 לג, ב.
^ 10 לג, יב.
^ 11 בדף ז ע"א, והובאו דבריה ברש"י לשמות, שם.
^ 12 שם, יז.
^ 13 עיין ב'אור החיים' לויקרא יט, ב, ד"ה קדושים.
^ 14 לג, יט.
^ 15 רבא, פרק ד, אות א.
^ 16 בדף יא ע"א.
^ 17 לא, ב-ו.
^ 18 כח, ב.
^ 19 כה, י.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il