בדיקת הצפה בגין רטיבות

נערך על ידי הרב יואב שטרנברג

תיאור המקרה: התובע והנתבע גרים בבניין משותף, כאשר דירת התובע נמצאת מתחת למרפסת גדולה של הנתבע. במהלך השנים, התובע הרחיב את דירתו, דבר שחייב אותו לשינוי במערכת הניקוז של הדירה. חלק מההרחבה נעשה ברשיון, וחלק ללא רשיון, ובלא הסכמת השכנים. לאחר ההרחבה, אירעה הצפה במרפסת הנתבע, עקב תקלה במערכת הניקוז. ההצפה גרמה לנזקים בדירות הנתבע והתובע. הנתבע תיקן את מערכת הניקוז על מנת שלא תישנה ההצפה. לאחר מכן עברה עונת גשמים שלמה, ללא הצפה של המרפסת.

התביעה: התובע טוען שהתיקון שעשה הנתבע לא נעשה כראוי. התובע דורש לעשות בדיקת הצפה למרפסת של הנתבע על חשבונו. לחילופין, הוא מוכן להגיע לפשרה עם הנתבע, לפיה הוא ישתתף עם הנתבע במחצית העלות של תיקון יסודי של מרפסת הנתבע.

הלכה פסוקה (259)

הרה"ג דוב ליאור

add_alert

7 - חיוב הרחקה של גורם מרעיש

8 - בדיקת הצפה בגין רטיבות

9 - עילות פיטורין לעניין פטור מפיצויים

טען עוד

תשובת הנתבע: הנתבע אינו מוכן לעשות בדיקת הצפה במרפסתו. הוא מוכן לתיקון יסודי של המרפסת, ובלבד שהתובע הוא שישא בכל ההוצאות.

פסק הדין:
1. הנתבע אינו מחויב לאפשר בדיקת הצפה, אף אם התובע מוכן לשאת בהוצאות הבדיקה.

2. התובע מחויב במחצית מההוצאות שהוציא הנתבע על תיקון מערכת הניקוז בביתו (3) במידה ובעתיד תיגרם חדירת מים ממרפסת הנתבע לדירת התובע, הנתבע הוא שיתקן, והתובע ישא בשליש עלות התיקון.

הנימוקים: בתשובת הריב"ש (סי' תקיז) מבואר, שאם מי גשמים חודרים מדירת העליון לתחתון, על התחתון שהוא הניזק לתקן, מכיוון שמי הגשמים אינם שייכים לעליון, אלא הינם הפקר. וכן פסק הרמ"א (חו"מ סימן קנה סעיף ד). הב"ח (סעיף ז) הקשה, שדין זה סותר את דברי הרמ"א בסימן קסד (סעיף א), שפסק 'שכל צרכי הגג על העליון לתקן'. מדברי הב"ח והנתיבות (סי' קסד ביאורים סק"ב) עולה, שאם העליון פשע באי תיקון הגג, החובה לתקן מוטלת עליו, ואם לא פשע, חובת תיקון התקרה בין העליון לתחתון מוטלת על התחתון. לכן, בנידון דידן, כיוון שאין לעליון גג מעל מרפסתו כלל, ברור שהוא לא פשע, וממילא חובת התיקון היא על התחתון בלבד. למרות זאת, מנהג המדינה הוא שכל הוצאות הגג והעליה משותפות לכל השכנים בבניין, וממילא כל מי שבא לגור בבניין, על דעת כן קנה שם דירה. בית הדין קבע, שגם תקרה המשותפת לשני שכנים בלבד, אומדים דעתם שכוונתם להשתתף בשווה בהוצאותיה, ולא כדעת הסוברים שיש לחלק בין דבר המשותף לכל הבניין, ובין דבר המשותף לשני דיירים בלבד.

בבירור נוסף שערך בית הדין נראה, שהמנהג הרווח הוא שתקינות המרפסת מוטלת על העליון בלבד. לכן מסיק בית הדין, שעל העליון מוטל לתקן את המרפסת, והתחתון צריך לשאת בשליש ההוצאות. הסיבות לכך שחלק מההשתתפות הוטל על התחתון הן:
1. יש הסוברים שבדבר משותף רק לשני שכנים, לא הולכים בזה אחר המנהג.

2. כיוון שמהתיקון יהנה התחתון אף בחלק ההרחבה שנעשה שלא ברשיון, ובו אין העליון מחויב לדאוג שלא תגיע לשם רטיבות.

הדברים הנ"ל אמורים ביחס לתיקון נזילות עתידיות ממרפסת הנתבע. אולם, לגבי פתיחת צנרת הניקוז, היות שצנרת זו באחריות שני הצדדים, וכיוון שיש ספק אם יש אשם בסתימה, חובת שניהם שווה, ולכן ישא התובע במחצית מהוצאות הנתבע על פתיחת הניקוז.

בית הדין לא מצא מנהג ברור בשאלה האם ניתן לחייב את העליון בביצוע בדיקת הצפה. וכיוון שעל פי הדין התחתון הוא המחויב בתיקון, וכל חיוב בית הדין את העליון הוא רק מחמת המנהג, במקום שאין הנוהג ברור, אין עילה לחיוב.