ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

רועה ואינו נראה ;">

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית וישב Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ו

רועה ואינו נראה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

בדורנו אנו זוכים להפצה רחבה של חידושי תורה בכל המקצועות, "עשות ספרים הרבה אין קץ", כן ירבה וכן יפרוץ. אבל הגדלת התורה והאדרתה לא תושלם אם לא תעמוד במרכזה חתירה לתורה סדורה בבירור הנהגת הדור. לצורך זה נצרכת דרישה מצד הדור בבחינת "ובקשו... ואת דוד מלכם", ומצד שני נטילת המושכות בגבורה על-ידי גדולי חכמי-רועי ישראל.

על הפסוק "וישב יעקב בארץ מגורי אביו..." יש לשאול: והרי כבר מאמצע הפרשה הקודמת סופר על חזרתו של יעקב אבינו לארץ? לכן דרשו חכמים את הפסוק כתיאור מצבו הרוחני של יעקב, וכמובא ברש"י "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף..." והדברים נראים תמוהים: מי צרה עינו בשלוותו של יעקב? ומה היא אותה שלווה אשר לה משתוקק יעקב אבינו? מי שהעידה עליו התורה שהוא "איש תם יושב אהלים", מי ששקד 14 שנה בישיבת שם ועבר, מבלי לעלות על ערש יצועיו, אינו חשוד בשלווה של בטלה, אלא ברצון לשקוט מהייסורים ולהתמסר לעבודת ה'. שלווה לצדיקים נאה להם ונאה לעולם "אטו צדיקי אי אכלי תרי עלמי מי סני להו?!" (הוריות י, עמוד ב).

צריך לומר שהסיפא של המדרש "קפץ עליו רוגזו של יוסף" במידה כנגד מידה מפרש את הרישא: המתחים בין בני יעקב בכלל, ועם יוסף בפרט, לא נולדו ביום אחד, שהרי "ותקע כף ירך יעקב", משמע שהצליעה, חוסר האיזון ביוצאי ירכו, היתה קיימת. ואיך יעקב הגיב? "ויגער בו אביו", אבל ההמשך "ואביו שמר את הדבר", ופירש רש"י שם: "היה ממתין ומצפה מתי יבוא". כלומר, אומנם גער בו יעקב, אבל במטרה להשקיט ולהרגיע את הרוחות, כיבוי שריפות ולא טיפול שורש. הרי יעקב ידע היטב שיש דברים בעמדותיו של יוסף ועתידים הם להתגלות, אבל בשלב זה הוא לא רצה לסדר את הכוחות בישראל. יעקב אבינו מבקש שלווה ואינו נכנס לעובי הקורה להכריע ולסדר סדר ההנהגה.

מחלוקת יהודה ויוסף הנה בירור נוקב בהנהגת ישראל, באופן הצעדתו לגאולתו. גדולי ישראל נדרשים לטפל בסוגיה, לקרב ולהרחיק, לשבץ כל אחד במקומו, בזמנו ולפי כוחו ועניינו.

הצדיקים מטבעם נוטים להצטנע ולהישאר ספונים באוהל. ואם הבירור לא יבוא מהם, הוא יתחולל מלמטה - מהעם, מאנשי דלא מעלי או מתלמידים שלא שמשו כל צרכם, בדרך כואבת הרבה יותר - "קפץ עליו רוגזו של יוסף".

דווקא בארץ מגורי אביו נעשים הבירורים בתוך ישראל, בתוככי מחננו. חכמינו מגלים שבסופו של דבר יעקב אבינו כן סידר את המרכבה, סידר את השבטים כל אחד במקומו בהנהגה: "איש על דגלו באותות לבית אבותם", לא היה צריך לומר אלא איש על דגלו באותות, ומה תלמוד לומר לבית אבותם? ההוא דכתיב 'אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק' (איוב ל"ו) בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, התחיל משה מיצר, אמר מעכשיו עתידה המחלוקת להנתן בין השבטים אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח והוא אומר אי אפשר אלא בדרום וכן ראובן וכן אפרים וכן כל שבט ושבט מה אני עושה? אמר לו הקב"ה... מעצמן הן מכירין דירתן דייתיקי (שטר צוואה) יש בידן מיעקב אביהם היאך לשרות בדגלים... כמו שטענו אותו והקיפו את מיטתו כך יקיפו את המשכן וכו'" (במדבר רבה ב' ח').

דווקא בארץ "מגורי אביו", בחזרתנו לנחלת אבותינו בעת תחייתנו הלאומית, אנחנו זקוקים לגבורה בעבודת קודש זו של עשיית גשרים, קיבוץ כל הכוחות, שיבוצם וניצוחם על-ידי בחירי צדיקיא דווקא.

וה' יתברך, הנוהג בחסדו כל דור, מסדר הוא את סדר הנשמות הצריכות להופיע בעולם, "על כורחך אתה נולד" (סוף פ"ד באבות) בדור זה.

יהי רצון שיתקיים בנו "חזק ואמץ כי אתה תנחל".

--------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9709881 02.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il