ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש שבת ומועדים האבילות על החורבן

מה קרה לבית המקדש של הילדים?

אוי, מה קרה לבית המקדש של ילדי הקאמפ?
201
לחץ להקדשת שיעור זה
היה זה לפני כמה שנים במדינת אינדיאנה שבארצות הברית. שנת הלימודים הסתיימה לפני כמה ימים ואל האודיטוריום נכנסו נרגשים כל באי ה'קאמפ'. מנהל הקאמפ, מר צבי לרנר, עלה לבמה בכדי לפרוס בפני הנופשים את תכניות השבועות הקרובים, אך ההמולה היתה רבה. רק לאחר דקות ארוכות, שקט הושלך באולם ומר צבי החל לדבר. הוא הציג בפני הילדים את כללי הקאמפ ואת התוכניות הרבות. מדי פעם נשמעו צהלות שמחה שהקשו על דיבורו של מר צבי. כשכולם חשבו שהוא סיים, עצר מר צבי את שטף דיבורו ואמר. השנה החלטנו לעשות משהו נוסף, שונה, שאינכם מכירים משנים קודמות. כל הילדים עצרו להקשיב, וכי מהו הדבר החדש? האם תהיה זו גזירה מעצבנת או שמא תוכנית חדשה ומגניבה? "השנה נלמד במשך כמה שבועות על בית המקדש. במהלך סדנאות האומנות והנגרות ידריך אתכם אלי אברמוביץ ויסייע לכל קבוצה בבניית כלי המקדש ומבנהו. לקראת יום ביקור ההורים נקים מיצג מדהים של בית המקדש!" הס הושלך באולם. מעולם, לא נשמעה תוכנית שכזו והילדים לא ידעו מה משמעות הדברים.
במהלך השבועות הבאים למדו הילדים על כלי המקדש השונים והכינו דגמים מדויקים על פי המקורות של הכלים השונים ומבנה המקדש. חמישה שבועות של עבודה עשו את שלהם, באולם הנגרות והאומנות נראו כלים מדהימים, והילדים התרגשו מהמיצג הקורם עור וגידים. כולם חיכו ל-יב' אב, יום ביקור ההורים, בכדי להראות את מעשי ידיהם להוריהם האהובים.
בערב תשעה באב השמועה פשטה כאש- בונים את בית המקדש! כל ילדי הקאמפ התאספו לראות את המדריכים מעבירים בזהירות את הכלים המוכנים אל הרחבה הגדולה שבחוץ. אט, אט הכלים הועמדו במקומם ולנגד עיניהם נגלה מבנה מפואר ומדהים ביופיו. כשהאבן האחרונה הונחה, נשימתם של כל הנוכחים הועתקה ושריקות התפעלות נשמעו מכל עבר.
שעות מעטות אחר כך, לאחר הסעודה המפסקת נקראו כל הילדים להגיע לדשא הסמוך למיצג. מר צבי נעמד ליד המיצג העצום והמדהים, לקח את המיקרופון בידו והחל לדבר על בית המקדש בתפארתו. דקות ארוכות עמד והרצה בפניהם בהתלהבות על עבודת המקדש והחיים בזמן שעמד המקדש על תילו.
הילדים ישבו מרותקים לתיאוריו של צבי שקמו לתחיה במיצג המדהים שעבר תחת ידיהם. או אז, צעק מר צבי: "אבל זה לא נמשך זמן רב!". לפתע, נראה כדור אש הולך ומתקרב במהירות למיצג הענק. רק מעט מהילדים הספיקו להבין מה עלול לקרות, אך לא היה בידיהם מה לעשות. תוך שניות ספורות החל המיצג לבעור בחזקה ונראה שהאש אחזה בכל חלקי המיצג. צעקות ובכיות נשמעו מהדשא הסמוך. המדריכים דאגו שאף אחד לא יתקרב והמיצג בער במשך דקות ארוכות.
אט, אט שככה האש, מהמיצג האדיר נותרו גושי פחם גדולים ומפוררים. הילדים היו מבועתים.
מר צבי פתח את פיו ואמר: "ילדים יקרים, אל דאגה. הכל כאן היה מתוכנן. האם אנו בוכים היום על עצים ואבנים שנשרפו? חלילה! אנו בוכים היום על בית המקדש ועבודתו שנלקחו מאיתנו. אנו בוכים על הריחוק שנוצר מהקב"ה בעקבות שריפת בית המקדש, אנו בוכים על התורה שאינה שלימה ללא מקדשינו. על זה אנו בוכים!"
מיד לאחר מכן, תוך שלשונות האש עדיין מלחכות את המיצג, החלו כל הילדים והמדריכים באמירת קינות בבכי ומספד.
בסוף הקייטנה פנה אחד ההורים למדריך ואמר: זה היה רעיון מבריק ויפה. אבל חוששני שהיה אסור לך לגרום צער לילדים ולהשחית את מה שהם עשו, ועוד שגנבת את דעתם. מה דעתכם, האם מותר היה למדריך לעשות את מה שעשה?

תשובת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א:
מותר היה למר צבי לעשות זאת ודבר גדול עשה, שהרי המחיש לילדים בצורה חיה את כאב חורבן המקדש.
בנוסף, אין במעשה איסור שקר מכיוון שהוא לא שיקר ואמר מפורשות שההורים יראו את המציג, אלא שיוקם לקראת יום ההורים שיתקיים מיד לאחר תשעה באב.
כמו כן, אין כאן איסור בל תשחית של שריפת המיצג משום שכל דבר שעושים לצורך חינוכי אין בו משום בל תשחית (ראה שבת קה:).
יתר על כן, אף שגרם לילדים צער ובכי, מכיוון שכוונתו היתה לחנכם לכאב על בית המקדש מותר לעשות כן. זאת כפי שמותר להורה להכות את תלמידו על מנת לחנכו (ראה מכות ח.).
אולם, יתכן שהמדריך הגזים בכך שהנחית על הילדים 'מכה' גדולה מדי, ויתכן שעלולות להיגרם מכך תוצאות הפוכות. לכן היה עליו להתייעץ עם אדם שמבין היטב בנפשם של הילדים לפני מעשה שכזה.
לסיכום: מר צבי נהג ע"פ הדין והיה מותר לו לעשות כן. אולם, ראוי לבדוק עם אנשי חינוך המבינים בנפשם של ילדים האם המעשה יביא לתוצאה הרצויה.
(הסיפור לקוח מהספר Along the Maggid’s journey)

להירשם לרשימת תפוצה ניתן לשלוח מייל ל danielhk613@gmail.com
עוד בנושא האבילות על החורבן

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il