אור התורה, ושמן המנורה | הרב משה צוריאל זצ"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש שמות
תצוה

קטגוריה משנית

5357

7 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

נצטוינו בעשיית מנורה למשכן. עיקר הפרטים הם בפרשת תרומה (שמות כה, לא-מ). ולכן יש לתמוה בשביל מה התורה שוב מציינת ענין השגת שמן למנורה (פרשת תצוה, שמות כז, כ-כא):

"ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. באהל מועד, מחוץ לפרוכת אשר על העדות, יערוך אותו אהרן ובניו וכו' חוקת עולם לדורותם מאת בני ישראל".

מדוע אין דברים אלו מצורפים לעצם הציווי על המנורה שם במקומם? ומדוע הפסיקה התורה בינתיים עם כל הפרטים של הקמת המשכן, ויריעות גגו, והקרשים, והפרוכת, והמזבח, והכנת חצר המשכן?

גם בשני פסוקים הללו שציטטנו, השאלות מרובות:
א. למה "ויקחו אליך"? לכאורה מתאים יותר לומר "ויקחו לי" כמו "מזבח אדמה תעשה לי" (שמות כ, כד); וכמו "ויקחו לי תרומה" (שמות כה, ב); "ועשו לי מקדש" (שמות כה, ח). מה באה מלת "אליך" לרבות?

ב. ועוד קשה, משום מה להזכיר "מחוץ לפרוכת אשר על העדות". די באומרו "מחוץ לפרוכת".

ג. ולמה להזכיר "אהרן ובניו", וכן חוקת עולם". הרי כבר חרב המקדש, וכבר איננו ל"חוקת עולם"? ודאי כי כל מלה, ואפילו כל אות בתורה, חשובה ביותר. וכמו שוקלי היהלומים מתחשבים ומדייקים בכל גרם של משקל; כך עלינו להחשיב כל אות ואות בתורה מה היא באה ללמד? אין אות לבטלה.

אלא האמת היא שהפרטים המוחשיים שנתפרטו בתורה, בנוסף לפשוטם הם דברי משל לרעיונות ומושגים. בספר "עקידת יצחק" (של ר"י עראמה, ממגורשי ספרד) בתחילת פ' תצוה (ח"ב עמ' קסא:) הזהיר אותנו שיש לדייק בכל פרטי בניית המשכן וכליו, כי אין לך בו דבר שלא תהיה בו תועלת רעיונית. ובספרנו "אוצרות התורה" (שיחה שלישית לפרשת תרומה) הבאנו רשימה ארוכה של מחברים שעסקו בלקחים הללו.

ונשתדל לענות בעז"ה על שאלות בפסוקנו הנ"ל. יש שם קשר מובהק בין שמן המנורה לבין "ארון העדות". מה היה בארון ההוא? לוחות העדות אשר משה הוריד אתו בסיני. בעשרת הדברות שנחקקו בלוחות נרמזו כל תרי"ג המצוות (רש"י לשמות כד, יב). ובספר "היכל הברכה" ("ארצות החיים") לאדמו"ר קומרנא מצא רמז לכל מצוה ומצוה לפי סדר האותיות של הדברות. הקודש המופלא ההוא של תורתנו, היה גנוז שם לפני ולפנים, בתוך קודש הקדשים. אבל אורו זרח החוצה, מבעד לפרוכת ועד למנורה שבהיכל, ומשם החוצה לכל העולם כולו. הרי דבר פלא היה במקדש. מנהגו של עולם (אז, בתקופה העתיקה) שהקובע חלון בחומת הבית, עושה צד החיצוני צר וצד הפנימי רחב. צד חיצוני צר כדי שרוח קרה לא תכנס לתוך ביתו (בימים ההם לא ידעו על חציצת זכוכית שקופה, לשמש כחלונות. אלא השאירו המקום פתוח, ללא אבני בנין). והצד הפנימי רחב, כלומר חקקו בשיפוע אלכסוני באבנים שמסביב לחלון, כדי שהאור יאיר בהרחבה לכל פינות החדר, מימין ומשמאל. כך נהוג בכל בנין של חול. אבל בבית המקדש היה להיפך. צד החיצון של החלון היה רחב יותר מאשר הצד הפנימי. ולמה? אלא מפני שאין הקב"ה זקוק לאור השמש להאיר פנימה. אדרבה, אורו של המשכן הוא שזרח החוצה להאיר לעולם ומלואו! (עיין רעיון זה בהרחבה במדרש ויק"ר לא, ז; וכן בתנחומא, פרשת בהעלותך, פסקא ב'). ודרשו שם לשון המקרא "אטומים", כלומר חלון אטום ע"י הבינוי.

כמה יפים דברי רבנו בחיי (שמות כה, י):

"ומפני שהתורה היא ראשית, לכך קדם הארון לשאר הכלים. ומה שנקרא 'ארון' (הוא) מלשון 'אורה' על שהתורה שבתוכו נקראת 'אור' עכ"ל. (מקורו בשמו"ר לד, ב. ע"פ "כי נר מצוה, ותורה אור", משלי ו, כג).

ועוד לימדו חז"ל: "נקראת התורה אור, שהיא מאירה לאדם מה יעשה" (מדרש במד"ר יד, כב). זאת אומרת, "תורה" כמו "תאורה", ואות א' נבלעת.

הא כיצד? נציין כמה דוגמאות. אדם שאביו הוא רשע. לדוגמא, אביו נטש את הבית עוד בהיות אמו בהריון, ומאז לא סייע כלום בגידול הילד ופרנסת הבית. כלום הבן חייב בכבוד אביו הרשע? או נזכיר בעיה אחרת, אדם מצא "אבידה" של מישהו אחר, אבל אחרי מצב של "יאוש", כלומר שמע מפיו של בעל החפץ "אוי לי, שלא אראה את החפץ הנ"ל לעולם!". כלום חייב המוצא להחזיר את האבידה? או מי שביתו עולה בלהבות בשבת, והרי אסור לכבות אש בשבת, מה עצה לפניו להציל את ממונו? (עיין שבת קכא, א). והרי התורה מלאה עצות נכונות ונבונות כיצד יחיה האדם ברמה של מוסריות גבוה. יש פתרון בתורה לכל בעיה מוסרית. לכן נקראת התורה "אורה". המחוסר יכולת לראות בעיניו, חייב למשמש בידיו בכל חפץ כדי לדעת מה הוא. אבל המשתמש באור, רואה למרחקים, ומבחין היטב מה בין דבר לדבר. כמה נפלא הוא האור!

לכן אמר ה' "ויקחו אליך". כלל בני ישראל תורמים את הכסף לרכישת שמן, וזה לתועלת כל מי מהם שילמד בתורה והוא גם ידריך שאר הציבור בעצות נכונות ע"פ התורה. וזה "חוקת עולם לדורותם", זה נכון לנו בכל דור ודור. ולכן נאמר כאן "אהרן ובניו".

אבל למה "שמן כתית"? אלא כמה לימודים יש ללמוד מן "שמן". על הפסוק "לריח שמניך טובים" (שיר השירים א, ג) אמרו במדרש (שהש"ר א, ב):

א. מה השמן הזה תחילתו מר וסופו מתוק (כך ישראל).
ב. מה השמן הזה אינו משתבח אלא ע"י כתישה ("כתית" הנ"ל), כך ישראל אין עושים תשובה אלא ע"י יסורין.
ג. מה השמן הזה אין מתערב בשאר משקין (כלומר אין הטיפות מתמזגות כאחת) כך ישראל אין מתערבים באומות העולם. וכו' וכו' (נקצר כאן מה שדרשו בענין לימוד תורה)
ד. מה השמן הזה עליון על כל המשקין (כלומר כאשר מערבבים שני הנוזלים יחד, השמן צף על פני המשקה השני) כך הם ישראל עליונים על כל האומות.
ו. מה השמן הזה אין לו בת קול (כלומר כאשר יוצקים אותו על פני משקה אחר, אינו משמיע קול בעבוע, וכמו למשל קול היין והמים) כך ישראל אין להם קול בעוה"ז (מפרש מהרז"ו בפירושו: "בגלות הם שפלים וירודים, ואין פרסומם צולל בעולם").

עכ"ל לעניננו.

המדרש הנ"ל דרש "שמן" בין לענין ישראל ובין לענין לימוד תורה. זאת אומרת, גם לומד התורה מוצא קשיים בתחילת דרך לימודו, ורק אח"כ כשמתרגל נהיה הלימוד מתוק. וכן אפיון השני של השמן, אין התורה נקנית אלא ע"י יסורים (ברכות ה ע"א). וכן האפיון השלישי, אין חכמת התורה מתערבבת בשאר חכמות העולם. הם במישורים שונים וע"פ יסודות ועקרונות שונים. ומזה גם האפיון הרביעי, שחכמת התורה היא למעלה מכל שאר חכמות העולם, וכמו אותו קנה במנורה אשר שם "נר מערבי", הוא חשוב לאין ערוך משאר הקנים המכוונים נגד חכמות תבל. עיין דברינו ב"אוצרות התורה" (פרשת תרומה, שיחה שלישית, שם פירטנו בשם ר"י אברבנאל, והנצי"ב ב"העמק דבר", שמות כז, כ).

ולכן כאשר התורה סיימה כל הפרטים של מבנה המשכן (מה שקראנו בפרשת תרומה) הוסיפה להדגיש את הסיכום הסופי באותו פסוק בו פתחתנו כאן, בו מוזכרת המטרה המרכזית לכל מה שיש במקדש. הכל מופנה אל אותו חדר מופלא, קודש הקדשים, אשר שם "לוחות העדות". ואמנם הפרוכת מבדילה בינינו לבינו, וכהן גדול יכול להכנס שם רק פעם בשנה. אבל כל הזמן זורח אור החוצה (מלשון "ארון" הנ"ל, לפי רבנו בחיי) עד למנורה אשר שם סמל התורה באמת ("הרוצה שיחכים ידרים, כי מנורה בדרום", בבא בתרא כה ע"ב). והשמן הוא סמל לחכמה (מנחות פה ע"ב, "ויקח משם אשה חכמה", כי היו רגילים שם בשמן זית). והתורה מסיימת בזה את ענין הקמת המשכן לומר ששמן זה קיים לנו "לדורות עולם", ע"י לימוד תורה שלנו. ואור זה יוצא דרך החלונות מהמקדש להאיר החוצה (עיין בבא בתרא ד ע"א, "הוא כיבה אורו של עולם"). גם חכמיה תורה נקראו "עיני העדה" (שם).

כי ההולך בלא תורה, הולך בחושך. כמו שכתוב "ורשעים בחושך ידמו" (שמו"א ב, ט). "דרך רשעים כאפלה, לא ידעו במה יכשלו" (משלי ד, יט). אותם כסילים בממשלתנו שהחליטו על "ההתנתקות" (ואותם ח"כ משאר מפלגות שלא התנגדו לכך בוועדת הכספים, וועדת חק ומשפט של הכנסת) ועוד יוזמים ההמשך ח"ו, ודאי הם ההולכים בחושך, כי אינם יודעים ע"פ תורה ממה ליזהר, וכמו עיורים נופלים הם בכל בור פתוח.

ואמנם בעלי תורה נמשלו למשתמשים בשמן, והתורה נישגת רק ע"י "כתית" ויסורין (וכמו כלל יישוב ארץ ישראל, הנישגת רק ע"י יסורין (ברכות ה ע"א). אבל הם ההולכים באור השכל והדעת, והם היודעים להבחין בין טוב ורע. הנמצא בחושך, מזניח מה שטוב לו, ושם ידו דוקא על דבר המזיק לו. כך אנו רואים אותם פושעים המנוערים ממצות אהבת ארץ חמדה (ובכללם אותם "חרדים" המשתתפים עמהם). אבל אנחנו נהנים מן עצות התורה, מן אותו אור מופלא היוצא מן לוחות הברית, שם חקוקים עשרת הדברות.

וכבר נשאלתי ע"י תלמיד חרוץ, מפני מה לכאורה אין זכר למצוות יישוב ארץ ישראל בעשרת הדברות? ועניתי לו: "מה אתה שח? והרי מפורש שם: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך" (שמות כ, יב). והעיר שם הנצי"ב ב"העמק דבר" משום מה מוזכרת שם א"י. ודבריו הם ע"פ הרמב"ן (על ויקרא יח, כה). ונושא עצום זה אורו מבהיק מן קודש הקדשים, מבעד לפרוכת, ועד למנורה, ועד חלונות המקדש ועד אלינו".

רק הרשעים הולכים בחושך, ואפילו ביום בהיר אינם רואים מה לפניהם, כמו שלא הבינו כי ע"י ההתנתקות יוסיפו רוח גבית לטרור ושאר סכנות (והזהיר על כך הרמטכ"ל). ועליהם נכריז ונאשים בקולי קולות: "הוי, חכמים בעיניהם, ונגד פניהם (חושבים את עצמם) נבונים!" (ישעיה ה, כא). ולמה? ומוסבר בפסוק לפניו: "הוי האומרים לרע טוב, ולטוב רע. שמים (ש' שמאלית) חשך לאור, ואור לחושך. שמים (ש' שמאלית) מר למתוק, ומתוק למר". הכל אצלם הפוך. אבל "ברוך אלוקינו וכו' שהבדילנו מן הטועים, ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו" (מן פסוקי "ובא לציון גואל"). "חיי עולם" היא תורתנו, הנמשלת לשמן.

"מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתית, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י יסורין" (מנחות נג ע"ב). לתפארתם של ישראל בתקופתנו, היו בעמונה אלפי בני נוער אמיצי לב העומדים זקופי קומה מול שורות בריוני המשטרה והיס"מ האכזריים הצועדים נגדם, ולא התפזרו לכל עבר מפני המראה המפחיד. לנגד המורדים בה' (במדבר יד, ט) ומכחישים קדושת א"י, התעלה העם להוציא ממנו פרי כזה, בני נוער מעולים ומצויינים כאלו! הרי "שמן זך" שיצא ע"י לחץ היסורין. אשריהם ישראל, מאמינים בני מאמינים, מן שורש אבות האומה.

תצוה

הרב משה צוריאל זצ"ל

ר"מ לשעבר בישיבת שעלבים, חיבר את הספרים אוצרות הראי"ה, אוצרות התורה, אוצרות המוסר ואחרים. שימש כר"מ בישיבת ההסדר בראשון לציון.

ירושלים
קדושת ירושלים, עיר הנצח
תשס"ו
מדינת וממשלת ישראל
האמנם זו היא ראשית צמיחת גאולתנו? האם הרב קוק טעה?
משנתו של מאור הדור, הראי"ה קוק
י' בטבת תשס"ו
ציצית ותפילין
מצוות תפילין וקנין ארץ ישראל
כ"ח טבת תשס"ח
מאמרי הראי"ה
כיצד חינך הרב קוק לאהוב גם את המינים?
תמוז תשע"ז

תצוה

תצוה
איש של אהבה
הרב נתנאל יוסיפון | אדר א תשפ"ב
48 דק'
תצוה
פרשת תצוה – אבן שבו ופורים
הרב יצחק חי זאגא | אדר תשפ"ו
תצוה
בגדי כבוד
הרב משה ליב הכהן הלברשטט | אדר תשפ
תצוה
חבישת כיפה - חובה או מידת חסידות
הרב שמעון כהן | אדר תשפ"ו

תצוה

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

דיני כשרות
הלכות טבילת כלים
הרב אליעזר מלמד | כח אדר א תשס"ח
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
22 דק'
חקת
מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה
אמונת עיתך
מצבים מיוחדים בטבילה – חלק א
באדיבות מכון התורה והארץ
רבנים שונים | תשע"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יעקב שפירא
הרב אליעזר מלמד
הרב ש. יוסף וייצן
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרב נחשון רבינשטיין
הרב שלמה שושן
הרב שבתי סבתו
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב חיים כץ

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו